פרק 2: ריילה

"לא!" קולו של קאלום העיר את ריילה משנתה. מבט חטוף בנער שלצידה אמר הכל- הוא שוב סובל מסיוטים. היא ניערה אותו קלות, מנסה להעיר אותו מהאימה המתמשכת. קאלום לא הגיב, אז ריילה ניערה אותו חזק יותר. "קום!" היא דרשה.

הוא פקח מעט את עיניו, מתרומם לישיבה. עגלי זיעה קרה נטפו ממצחו. עיניו נראו מבוהלות. "תחזרי לישון." הוא אמר בקול צרוד.

"לא עד שאדע שהכל בסדר. מה קוה לך בזמן האחרון?" ריילה הניחה יד מעודדת על כתפו, אך הוא הסיר אותה בתנועת יד מהירה.

"זה כלום, בבקשה תחזרי לישון." קולו גד בו, והיא ידעה שיש משהו מעבר.

"קאלום, אתה יכול לבטוח בי. משהו עובר עליך. בבקשה תספר לי." ריילה אמרה ברוך.

"זה באמת שום דבר, רק חלום רע." חיוך קטן היה על שפתיו.

היא הביטה בו בעצב. אם רק היה אומר לה את האמת, הייתה יכולה לעזור לו...

"את גם לא חייבת להישאר." קאלום אמר לפני שעצם את עיניו בשנית. הוא הידק את השמיכה לגופו, כמנסה להגן על עצמו ממשהו.

החדר היה חשוך, והאור היחיד שנכנס פנימה היה מהירח, מה ששיווה מראה מאיים אף יותר.

ריילה העבירה את מבטה על קאלום הישן. "מה קרה לך?" היא שאלה חרישית, בעודה עוטפת אותו בחיבוק חם.