הוא הלך בצעדים איטיים לאולם המרכזי. מצד אחד, סורן שמח שקאלום עדיין עצמו, אבל מצד שני... הרעיון של קסם אפל הפחיד אותו יותר מכל דבר אחר.

כשהגיע לדלת האולם, הוא נשם עמוק ופתח אותה.

ריילה ואזראן היו שקועים בשיחה כלשהי, וכעת מבטם הופנו לכיוונו.

"יש לי חדשות טובות וחדשות רעות, מה תרצו לשמוע קודם?" השומר שאל.

"את הטובות?" ריילה החזירה בשאלה.

"קאלום לא נשלט על ידי אראבוס, כרגע."

"והרעות?" הבעה מודאגת הייתה על פניו של אזראן.

"הוא התנהג חשוד. קאלום מתחיל לחשוב שקסם אפל יכול לעזור למישהו ספציפי." סורן הסביר.

"ואתה יודע את זה כי..." ריילה הרימה גב בבלבול.

"דיברתי איתו על זה."

"למה שתעשה את זה?! עכשיו אראבוס ישתמש בו נגדינו!" האלפית כמעט צעקה.

"הייתי חייב לוודא שהכל באמת בסדר ושזה לא רק בדמיון שלי. למזלנו קאלום לא יודע לשקר, וראיתי על הפנים שלו שהוא מסתיר משהו." סורן סיכם.

"השארת את אח שלי לבד?" אזראן שאל, לא מאמין למשמע אוזניו.

"להזכירכם לא הייתי פה כשהחלטתם מה לעשות בנוגע אליו אבל כרגע זה לא העניין. קאלום לא טיפש, הוא אמנם סקרן, אבל הוא לא ירצה להסתכן בכך שייתפס עם חומר על קסם אפל ביד. אנחנו נדע אם משהו ישתנה בו, או כשהוא יתחיל לשקר בצורה אמינה. מה שיבוא קודם."

"אני מקווה שלא הובלת אותנו לאבדון..." ריילה מלמלה.