"אדם בייבי, אני רוצה שנצא,לך להתלבש.
שיחקתי עם וונדי באבן נייר ומספריים
"לא רוצה" נפנפתי אותו חוזר לנסות לנצח אותה
יצא לי אבן ולה נייר.
לעזאזל.היא קוראת מחשבות.היא הביסה אותי.
"אדם" הוא נשמע כועס ומיהרתי להרים את מבטי
"לך. להתלבש" הוא עדין ביקש יפה ולא רציתי לתת לו סיבה להתעצבן.
אז עליתי במהירות והחלפתי לסקיני ג'ינס שחור עם קרעים בבירכיים,גופיה אפורה זרוקה כזאת שהפתחים ב'שרוולים' יחסית גדולים ונעלי אולסטר שחורות כמו כמעט תמיד.
וכשסיימתי ירדתי למטה.
וונדי נעלמה לאן שהוא ומצאתי את עצמי בין זרועותיו של סמואל,כשהוא מנשק אותי באגרסביות
"אתה כל כך יפה" שנאתי את ההרגל הזה שלו להתחנף כדי שזה יגרום לי להרגיש טוב עם עצמי.
תחשבו על זה.
הוא אומר מילים יפות כי אז הוא יכול לזיין אותי בלי יותר מידי מצפון,והוא מבטיח לי פגישות עם אמא שלי ולימודים בקולג' כדי לקנות אותי.
שינחש מה?
הוא יכול לקפוץ לי.

-----
"לאן הולכים?" אני נאנח ,סוגר אחרי את הדלת של האוטו
"למועדון" עיוותתי פנים והוא צחק
"אנחנו הולכים למסעדה האהובה עלי"הוא מחייך ואני מגלגל עיניים
"תביא לי יד" הססתי,לא רוצה שיגע בי לפחות בזמן הקצר הזה.
אבל לא היה לי כוח להתווכח או להעמיד פנים.
אז פשוט נתתי לו יד,הוא שילב את אצבעותינו ונישק את ידי.
עיוותתי את פני בסלידה,מנסה להתעלם ממנו.
ולאחר מספר דקות ניסיתי גם למשוך את ידי אבל הוא הידק את אחיזתו בידי ונישק אותה שוב ושוב.
ברגע שהוא החנה את המכונית שלפתי את ידי משלו והתכווצתי במושבי, מחבק את רגלי.
אחרי שתי דקות הוא עמד מולי,פותח את הדלת בשבילי ומחייך אלי.
"צא אהוב" הוא הסתכל עלי,סורק אותי ואני נאנחתי,קם ממקומי ונעמד ליד המכונית בזמן שהוא סגר את הדלת .
מיד אחרי זה,ידיו סגרו עלי והוא הנמיך את מבטו אל שלי.
" עדין כואב לך?" הוא ליטף את לחיי ומיהרתי להוריד את ידו ממני במידיות.
"אדם.."הוא נאנח
נדתי בראשי
"סיים עם זה כבר"אני מסתכל לימיני,מסרב להביט בעיניו
"עם מה?" הוא התחכם ואני פלטתי גיחוך
"עם "כמה אתה יפה" התחנפיות , מסעדה,פלרטטנות ואז זיון" רציתי לחנוק אותו. הייתי כל כך קרוב ללהגיד אונס אבל החלטתי להישאר מנומס
"אני לא עושה את זה כדי לזיין אותך.אנחנו בזוגיות. אני כנה" הוא טמבל.כל כך טמבל..
"תפסיק להגיד את זה כבר" אני מתחמם
"אנחנו לא זוג. אני לעולם לא אסכים להיות איתך מרצוני החופשי. אני שונא אותך "מיד אחרי זה הוא סטר לי.
"תפסיק להגיד את זה" הוא ניסה להירגע,ואני כבר מזמן התחלתי לבכות
"אני שונא אותך" החזקתי את לחיי.
לא פחדתי להגיד את זה שוב..גם אם זה יגרור עוד אלימות.
"אני מצטער לאב" הוא מחבק אותי ואני מנסה להשתחרר
"עזוב אותי סמואל" אני מתחנן
"אני לא אוהב אותך,עזוב אותי כבר,תמצא מישהו שיאהב אותך ותניח לי לנפשי כבר" אני מכסה את פני בידי,עייף,מיואש..
"אל תבכה בייבי" הוא מוחה את דמעותיי
"בוא נלך" הוא מחזיק את ידי בידו ומשלב את אצבעותינו שוב.
וזה שוב מעורר בי סלידה.
אני מנסה למשוך את ידי אבל במקום זה הוא מושך אותי,אני מועד עליו,והוא מנשק אותי.
"תפסיק לבכות,אני שונא לראות אותך ככה" הוא מנשק את ראשי ואני מניד בראשי שוב,פולט גיחוך כלא מאמין.
וואו.
זה כמו לדבר לקיר.
אף אחד לא פאקינג שומע.

אנחנו נעמדים מול המארחת וסמואל לוחש לה משהו. היא מהנהנת ומובילה אותנו לצד המרוחק של המקום,שמתברר כמאוד יוקרתי.
יש לנו סוג של חדר..אי אפשר לקרוא לזה תא..ויש אקווריום עם דגים בתא הזה.
"שב לידי" הוא מושך אותי לידו,מחבק את מותני ומנשק את ראשי.
"תבחר משהוא" הוא מחייך אלי.
אני פותח את התפריט,שם לב למחירים וממהר לסגור אותו.
"מה קורה בייב?" הוא מעביר ידו בשיערי
"אני לא רעב" אני ממלמל
"אדם, אתה צריך לאכול" הוא קובע
"תבחר משהו" הוא מבקש בשנית ואני נאנח,מציץ בתפריט ההזוי.
"החלטת?" הוא מעביר את ידיו בשיערי שוב
"זה כמו ג'יבריש בשבילי" אני מתעסק עם החוטים הפרומים בקרע במכנס שלי
"אתה אוהב בשר?" הוא שואל
"כן" אני ממלמל
"מה בעיקר?" הוא מלטף את גבי ואני נע באי נוחות , מנסה להתרחק ממנו
"כבד אווז" אני ממלמל בשקט בתשובה.
ואז הוא מדבר למלצרית שממתינה, הוא נותן לה הזמנה מפורטת בלי להשאיר לה שאלות, וכשהיא הולכת , הוא לוקח את ידי בידו
"וונדי הייתה בסדר איתך?" הוא מלטף את ידי
"היא הייתה מקסימה"דיברתי בשקט,עיני מושפלות מטה
"תסתכל אלי אהוב" הוא נוגע בסנטרי בעדינות ואני מעביר עליו מבט וחוזר להשפיל את מבטי
" אני לא אוהב את המבט הזה אדם, אני שונא אותו. ושנינו יודעים שאני משתדל" הוא נאנח ואני מושך את ידי משלו ומסתכל על כל דבר שהוא לא סמואל.