"בוקר טוב אמא" אני לבוש בבוקסר,יורד במדרגות...עייף מכל מה שקרה בלילה.
אני משפשף את עיני ומסתכל למטבח,רק אז מבחין בגוף גדול וחטוב...הנעליים האלה מוכרות לי...
וככל שאני חושב על זה אני מבין שזה סמואל, ומרגיש שאני מחוויר יחד עם הפאניקה שמתעצמת בחזי.
ואז הוא מסתובב, סורק אותי בחיוך ואני בקושי מצליח לזוז.
"סמואל,עיניים אלי. אני עדין לא מוכנה לשלב הזה" אמא שלי מתבדחת וסמואל צוחק ונותן לי גב.
מאותו רגע אני רץ למעלה להתלבש, לוקח את תיק הבצפר שלי ויורד מהר למטה.
"אתה לא יושב איתנו?" אמא שלי מאוכזבת
"לא" אני לא אשב לידו אפילו עוד רגע.
אני מסדר את הנעל שלי לרגע ואז ממהר החוצה,לוקח את האופניים שנעלם.

---
"אני שונא אותך" אני דוחף את קווין ברגע שאני רואה אותו.
"מה קורה אדי? מה הקטע?" הוא המום
"אתה והסמואל המזדיין שלך דפקתם לי את החיים"שחכתי שרוב הבצפר מכיר את סמואל,והשאר שמעו שמועות.
קווין לוקח את ידי ואנחנו הולכים למקום פרטי.
"מה קרה?" הוא נאנח
"הוא רודף אותי בכל מקום קווין.
הוא הגיע לחנות,כמעט הרג את גונתן ,לקח אותי למועדון וניסה לשכב איתי וכשלא הסכמתי הוא בא ואנס אותי בלילה" הייתי כעוס.
"והיום בבוקר הוא ישב לשיחת חולין עם אמא שלי.
אז אני שונא אותך.אתה סיבכת אותי בכל זה. חתיכת זין שכמוך"אני רוצה להרוג אותו כל כך עכשיו.
"אני מצטער אדי..אין לי מה לעשות בקשר לזה.." הוא מכחכך בגרונו
"כמובן שלא.פחדן.
אל תקרא לי אדי יותר. מבחינתי מעולם לא היית חבר שלי." אני זוקר אצבע משולשת.
אבל אז הוא תופס את ידי, מסובב אותי
"תאמין לי שאני לא רוצה אותו קרוב אליך בדיוק כמו שאתה לא" הוא מושך ראשי אליו,מנשק אותי באגרסביות .
הוא גבוה וחזק ממני. ושוב אני מוצא את עצמי במצב בוא אני לא רוצה להמצא.
אחרי שאנחנו מתנתקים אני מתרחק ממנו
"אני אוהב אותך,אבל אני יודע שלעולם לא תוכל להרגיש את אותו הדבר כלפיי" הוא נאנח ואני מאדים במבוכה..אפילו לא יודע מה להגיד.
"אני יודע שזיינתי המון בנות ובנים בשנתיים האחרונות אבל זה היה כי ידעתי שאין לי אותך לעצמי. אבל אין לך תחליף." הוא מחבק אותי ומנשק את צווארי.
ואז מ..לא רחוק מאוד אני מבחין בסמואל. ואני דוחף את קווין ממני
"אני מצטער" הוא ממלמל בעצב
" קווין ,סמואל" וברגע שהוא מסתובב ורואה את סמואל, שנינו מתחילים לרוץ לשער האחורי.
אבל ברגע שאנחנו בחוץ,תופסים אותי וחמישה בחורים מתנפלים על קווין.
אני צועק שיפסיקו,אבל אף אחד לא מקשיב.
וכשסמואל מופיע,מי שמחזיק אותי מקבל בעיטה למקום רגיש בכדי שאוכל לנוס.
אבל מאוחר מידי.
הוא תופס בי ומכריח אותי להסתכל איך זורקים את קווין למכולה.
ואני מתפרץ בבכי.
"עזוב אותי" אני מנסה להשתחרר
"אני שונא אותך. הרסת לי את החיים" אני צועק עליו בכעס,מבין מאוחר מידי שרוב השכבה שלי התאספה ליד השער כדי לראות את המתרחש.
"די,די אהוב. בוא ונכנס לאוטו..נדבר" הוא מנשק את קודקוד ראשי ולוחץ בצורה כואבת על זרועי,מסמן לי לא להגיד עוד מילה.

-----

"היום זה היום האחרון ללימודים שלך בי"ב,אז ככה זה הולך להיות" הוא שליו,למרות שלפני רגע כמעט הרג מישהו עם הבריונים שלו.
פאק.
לא חשבתי על זה...קווין מת? זה בלתי אפשרי.
"אתה תעשה כל מה שאומר לך,או שאפגע באמא שלך" הוא כל כך שליו וקריר כאילו הוא מדבר על מזג האויר.
" אתה ואני יוצאים לנופש של כמה חודשים. אתה רוצה את זה. ומבחינתי זאת לא שאלה" הוא מדבר כאילו הוא לא צריך להיות סגור במחלקה של פסיכים.
"אנחנו הולכים לקליפורניה,החלטנו ביחד שזה מה שנעשה." הוא מספר לי את ההזיות שלו
"אה..ואתה לא יכול להתרחק ממני" הוא מגניב לי נשיקה חפוזה כשהרמזור מתחלף מאדום לכתום.
"אני שונא אותך" אני מתכווץ במושב.
"קווין מת בגללך" אני מתחיל לבכות
"תרגע,קצת שטפי דם..אני לא מלכלך את הידיים..." הוא חושב מעט
"לא יותר מידי" הוא מחייך
"אתה חולה"אני יורק אליו
"ברגע שנגיע לאן שתכננתי אתה תהיה שלי.כולך שלי." הוא מניח את ידו על רגלי
"וסוף סוף אני אוכל לוודא שלא תברח ממני כדי שלא אצטרך למצוא אותך כל הזמן." הוא לוחץ על רגלי, מחנה את האוטו.
" ההצגה מתחילה בייב. תזכור...מילה אחת לא במקום ואתה תראה את אמא שלך בתוך שלולית דם.וממש חבל..אני דווקא בונה עליה כחברה הכי טובה"
אני שונא אותו.