" אני לא רוצה סמואל " אני נאנק
" אתה תרגיש טוב " הוא מנסה לגעת בי ואני מתרחק
עכשיו , עיניו של סמואל בוערות מכעס.
אני משפיל את ראשי , מפוחד ותוך שלוש שניות בערך ראשי מוטח בקיר .
פני נמחצות בכף ידו
" למה אתה מתנהג ככה כל הזמן ?" הוא מכאיב לי.
לעזאזל.
" למה אתה ממשיך להתרחק ?" הוא ממש עצבני
" למה אתה לא יכול להפסיק עם הגישה הזאת ?" הוא מהדק את שפתיו
" אני רוצה לפעמים פשוט..." הוא ממלמל בעצבים , מטיח אותי בקיר ומתרחק
" לפעמים בא לי להכאיב לך אבל אחרי שראיתי אותך מתפלש בדם שלך .." הוא מעביר יד בשיערו
" וזה היה בגללי " הוא לוחש
אני מחליק את גבי על גבי הקיר , מחזיק את ראשי ונאנק בשקט בכאב.
" למה אני אוהב אותך כל כך ? " הוא מהרהר
ושיאמין לי..גם לי אין מושג
" תשכב על המיטה " לא..
אני נשכב על המיטה מיד , יודע שאין לי ברירה.
הוא מוריד לי את החולצה ובוהה בסימנים שבביטני..שעדין כואבים.
הוא בוחן אותם מעט לפני שהוא מנשק אותם.
ואני לא רוצה את זה.
אני לא רוצה שהוא יגע בי..אני לא רוצה שינשק אותי..אבל אני כל כך מפחד ממנו שאני פשוט לא נלחם.
הוא מוריד ממני גם את בשאר , מסובב אותי ומנסה לגרות את חורי.
אבל זה כבר לא עובד יותר...
" אדם.." אני כבר רוצה להקיא את הרגשות שלי מרוב שנמאס לי.
הוא מנסה לעורר אותי אבל לא מצליח..
וזה מרגיז אותו
" זה בגלל השני ?" הוא קם ממני ואני מניד בראשי
" אז מה קורה ?" הוא נראה כעוס..אבל אני יכול להישבע שיש מעט דאגה בעיניים שלו.
" אני..פשוט אין לי מצב רוח לזה " אני מתכסה בשמיכה
" כמה זמן זה נמשך ? " הוא בוהה לרגע בשמיכה ואז מרים את מבטו אל שלי
" לא יודע " אני ממלמל
" אדם" הוא מזהיר
" 3-4 חודשים " אני חושב
" הוא היה יותר טוב ממני ? זה העניין ?" אלוהים ישמור
" לא.אמרתי לך מה העניין " עצבן אותי שהוא מנסה להוציא ממני משהו שלא קיים.
" תענה על שתי השאלות " אני באמת חייב ?
" לא ו..לא " אני ממלמל במבוכה
" זאת התשובה לשאלות או.." הוא נראה מבולבל
" כן " אני כועס
"אה" הוא מכווץ את גבותיו ומסתכל על נעליו
" מה היה לו שלי אין ?" הוא ממלמל
" תפסיק לדבר על זה ולהכאיב לעצמך יותר.אני לא רוצה לדבר על זה בדיוק כמוך " אני לוחש
" אני פגוע.אתה לא רוצה לדבר על זה כי אתה נפרדת ממנו. ואתה אוהב אותו. אז אתה לא רוצה להזכיר לעצמך את הפרידה הכואבת " הוא אומר בזלזול
" אתה שברת לי את הלב ולא אכפת לך " לא שוב
" אני..אני אוהב אותך ואתה אפילו לא מסתכל עלי.אתה לא " הוא מעביר יד בשיערו
" אני לא עושה את זה בכוונה סמואל.אם הייתי יכול לבחור במי להתאהב אז אתה היית נבחר. וזה היה חוסך לשנינו. אבל זה לא ככה ואני מצטער " אני מתחיל לבכות ביאוש
" אתה לא מצטער.שנינו יודעים את זה " הוא צועק , מכניס לי אגרוף
" אתה לא מצטער על כלום" האגרוף הבא היה לבטן שלי.
וזה הגיע לכמה עשרות כאלה..בבטן בצלעות ובפנים.
עד ששוב טבעתי בדם שלי..
הוא המשיך להכות ולגדף ..ובשלב מסוים כבר הפסקתי לצעוק מכל מכה..לא הרגשתי כלום..הריקנות הזאת...
עכשיו ידעתי שהעולם שלי מלא בכאב ויסורים.
בעצב ובפחד.
בכעס ואכזבות.
ושזה ישאר ככה לעולם אם אשאר פה.
אז ברגע שהוא נעלם ויוצא מהבית..אני מוצא כוחות ונעמד. מתנדנד אל המקלחת , גונח מכאבים.
כשהגעתי למקלחת , לקחתי את בקבוק הכדורים הראשון שהיה כתוב עליו 'לקחת לפי מינון '
ויצאתי , יושב על המיטה המוצפת בדם שלי.
אני מתחיל לשתות כדור אחרי כדור עם מי ברז...אני הולך למות..אין טעם להשקיע.
אני לא יכול יותר להתמודד עם זה.
עם סמואל..עם אמא..
החיים שלי נהרסו.
החלומות שלי נרמסו.
אני לא אזכה ללכת לקולג ' שעליו חלמתי ,אני לא אזכה לחופש שלי שוב,אני לא אזכה לשום אושר ..
ואני לא יכול יותר.
נמאס לי לקבל מכות מסמואל , לריב איתו בכל יום , לתת לו לכפות את עצמו עלי , לקלל אותי , לעשות בי כל מה שעולה על רוחו.
אני מרגיש כמו בובה על חוט..אני..אני עייף.
אני בעיקר עייף..הריקנות הזאת בתוכי כבר מתחילה להכאיב..והכל נראה מיותר וחסר טעם עכשיו..
אני כבר לא אותו הדבר..אני כבר לא אדם..אני לא נראה כמוהו ולא חושב כמוהו או מתנהג כמוהו.
אני מיותר.
אחרי שנשארים שני כדורים בקופסא אני לוקח פתק.
וברגעים האחרונים שלי לפני שהכל הולך ונהיה מטושטש אני כותב בידיים רועדות
' אני מצטער, לא יכלתי להתמודד יותר.
לא יכלתי להישאר.
אני לא מסוגל להמשיך ככה יותר.. '
אני חותם את שמי ,
נשכב על הסדינים המגואלים בדמי..הפתק ובקבוקון הכדורים בידי..
אני עוצם עיניים..ולאט לאט שוקע בחשכה.

---------------------------------------------------------

SO.....

How u like me now ? :)