" בוא " הוא מושיב אותי עליו..המכות כבר לא כואבות כל כך..והשפתיים שלי חזרו לעצמן בערך...
" אני רוצה שתכיר היום את החבורה שלי ..ובסוף השבוע נהיה אצל ההורים שלי " לא..
אני משפיל את מבטי בעצב
" בסדר " אני ממלמל בכניעה
" מה יש ?" הוא מחבק אותי
" כלום " אני לוחש
" אל תהיה עצוב אהוב..אני אוהב אותך " אחרי שבוע שבו בכל ערב הוא היה חוזר שיכור.. הוא הפסיק..בנתיים.
" גם אני אותך "אני רוצה לבכות.
כן.
כשהוא היה שיכור הוא איים להכות אותי בכל פעם שאתנגד. חזרנו לחוקים הישנים.
" ככה היית עונה גם לשני שלך ? " אוי לא..אוף.
" לא " אני לוחש
" אז תעשה את זה עכשיו כמו שצריך " הוא פוקד.
אני מחזיק את פני בין ידי
" גם אני אוהב אותך " אני מנשק אותו ודמעות נמלטות מבין עיני
" אל תבכה , אהוב " הוא מוחה את דמעותי.
" אתה יפה בכל מצב אבל אני עדין מעדיף את החיוך " זה היה רמיזה די עבה למה שהוא מצפה ממני לעשות.
חייכתי בעייפות ומחיתי את דמעותי ביאוש.
" כל כך יפה " הוא מנשק אותי
" תודה " אני קם , לא יכול יותר וניגש למקלחת , נועל אחרי.
אני פורץ בבכי הכי שקט שלי.
פרשתי מהלימודים...
לא רציתי לראות יותר את רפאל..ולא רציתי ללמוד.
לא היה לי מה לחפש שם ממילא.
" אדם , צא החוצה " הוא קורא לי ואני נאנח , שוטף פנים ומשתדל להרגע.
להפתעתי, אמא שלי מחכה לי בסקייפ.
אני מתיישב על סמואל ומחייך אליה
" מה קרה לפנים שלך ?" היא בוחנת אותי
" נפלתי " אני מושך בכתפי
"על העין ?" היא מסתכלת עלי
אה..העין.. " אני מחייך חצי חיוך
" חבר בטעות הביא לי מרפק לפרצוף " אני מושך בכתפיי שוב
" אאוץ ' " היא מתכווצת
" אתם נראים מעולה יחד סמואל..אבל לא שמרת לי עליו" היא נאנחת
" הוא לא יכול להגן עלי מהכל " הוא לא יכול להגן עלי אפילו מעצמו
" יש בזה מעט אמת.. " היא נאנחת
" אני מצטערת שאחרי שהבטחתי שנדבר כל יום ניתקתי קשר..עם הקידום בעבודה הכרתי מישהו ואני יוצאת איתו " היא מחייכת
"תסתכל מה הוא קנה לי " היא מראה לי את השרשרת שלה
" שבוע הבא אנחנו יוצאים לנופש..מסתבר שהוא הבוס של הבוס שלי..קצת מבוגר אבל לגמרי הטעם שלי " ממש לא אכפת לי
" אוקי..בהצלחה " אני מחייך
יש דממה לכמה רגעים..
" שמעתי שפרשת מהלימודים מסמואל " זה מרתיח לי את העצבים
" הוו..אז עם סמואל את מדברת בכל יום ועם הבן שלך לא ?" אני מסנן
" זה לא ככה דמדמ.." זה מרגיז אותי עוד יותר
" אה לא ? אז איך את יודעת על משהו שקרה לפני כמעט שבוע ? איך את מסוגלת לדבר כאילו לא קרה כלום ? כאילו לא נטשת אותי לבד.
כל ההבטחות שלך הם בולשיט.
אל תקראי דמדמ ואל תתקשרי יותר. אני לא צריך את זה " הקול שלי הוא צעקה בהתחלה ואז אני הולך ונרגע..מגיע למילמול.
ואז אני קם ושוב ננעל במקלחת.
אני שומע אותם מדברים
" אני אמא נוראית " היא נאנחת
" את לא נוראית , טסה..הוא רק עובר תקופה קצת קשה.. אל תדאגי.. זה משבר שהוא יעבור " הוא מרגיע אותה
" הייתי אנוכית סמי..שחכתי ממנו " היא נשמעת עצובה
" הוא יסלח לך..תני לו זמן.
שנינו יודעים שיש לו לב ענק..אהיה בסדר..הוא רק כועס קצת עכשיו טס " סמואל נאנח
" זה לא דבר שהוא יסלח לי עליו בקלות..הוא לא סולח לאף אחד בקלות. אם עשית משהו חרא ..סמי..תדאג לתקן את זה איתו עכשיו..אחרת הוא תמיד יזכיר לך את זה.." מאוחר מידי.יותר מידי.
"אתם תהיו בסדר טסה.." הוא נשמע מצטער
" אני מקווה..אני לא רוצה לאבד אותו " היא היא ממלמלת
" את לא..עכשיו לכי תנוחי..נדבר מאוחר יותר" ברור שתדברו
כשהשיחה מתנתקת אני שומע צעדים שמגיעים לדלת
" אהוב..צא החוצה..אל תכעס " הוא מדבר
" קדימה..צא החוצה..בוא נדבר קצת " הוא מתחנן
" אני לא רוצה לדבר " אני לא רוצה להיות פה.
" צא החוצה בייבי " הוא מבקש
אם לא תקבל מכות
אני קם , מתכווץ קצת כשהמכות בבטן קמות לתחיה.
אני פותח את הדלת ונעמד מולו
" אתה רוצה שנשחק קצת ? " הוא מחבק אותי ומחכך את פניו בשלי
" לא " אני משפיל את פני
"מה אתה רוצה לעשות ? " למות
" לישון " אני עוקף אותו ונכנס למיטה , בוהה ברצפה.
" תפסיק " הוא מתיישב לידי , מסתכל עלי
" אני יודע שאתה כועס עלי יותר מעליה ושזה יצא על האדם הלא נכון.
אני יודע שאתה כנראה שונא אותי ואני יודע שאתה ...עצוב..אבל זה פשוט כי מעולם לא נתת לי צ 'אנס להוכיח את עצמי..שנאת אותי וזהו.ובכל פעם שאני מנסה להגיע אליך בסוף קורה משהו " הוא בוהה בי
" אני מאבד שליטה , אני מגזים בתגובה או שאתה פוגע בי...בוגד בי " הוא כמעט נחנק מהמילים האחרונות
" זה לא עובד בינינו כי אתה לא נותן לזה לקרות " הוא מלטף את ידי ואני נלחם בדחף למשוך אותה ממנו
" אתה כועס עלי ו.. " הוא מתחיל לדבר
" אני לא כועס על אף אחד " אין לי כוח לזה.
אני פשוט מסובב את גבי אליו ומנסה להירדם.