' " היי " קצות האצבעות של רפאל ליטפו את כף ידי בחשאי וחיוך זאבי התפשט על שפתיו
" היי " חייכתי אליו ברכות
"אז..איך אתה ?" אכפת לו
"אני בסדר" אני ממלמל , משפיל את ראשי
" אהיה טוב אדי.." הוא מחבק אותי , שפתיו עוברות על צווארי ברמיזה
" אתה נראה סקסי היום " הוא לוחש לאוזני ו..אני מרגיש סקסי.
" תודה " אני מצמיד נשיקה עדינה ובלתי נראת לצווארו ואז מתרחק אחורה .
על פני השטח..זה נראה חיבוק תמים של ניחום..אבל זה בכלל לא ככה.
" עוד מעט אהיה צלצול , בוא , אני אלווה אותך בייב " '
הזיכרון נקטע בגלל סמואל.. שמנשק את קודקוד ראשי ומחייך
" אז חשבתי שנצא היום .." היד שלו נחה על ישבני
" אני עייף סמואל " אני ממלמל
" הזנחת אותי " הוא אומר בפינוק
" אני מצטער..אני פשוט עסוק עכשיו ..אני לא יכול כל הזמן להיות איתך " אני נאנח
"מה אתה חושב ?.." הוא נצמד אלי מעט
" אולי תעזוב את הספרים והמחברות ואני אזכיר לך כמה טוב אני יכול לגרום לך להרגיש? " נימתו פתיינית והוא לוחש לי דברים ומכניס את ידו מתחת לחולצתי.
אני קופא.עכשיו, כשאני יודע שאני מאוהב ברפאל, כל מה שאני מרגיש בחברת סמואל הם רגשות שליליים.
אני לא אוהב אותו או נמשך אליו יותר.
מבחינתי הוא אפס.הוא תמיד היה כזה.
אני שונא אותו.

" ל..לא אני צריך ללמוד..עוד מעט יתחילו בחינות האמצע ואחרי זה יש לנו חופש..ואז תעשה מה שתרצה אבל עכשיו יש לי מה לעשות" אני מסלק את ידו הרומזת לגומי הבוקסר שלי.
" מה קורה איתך ? " הוא נאנח , מתיישב בצד השולחן
"אתה לא מדבר איתי יותר , לא מסתכל עלי , לא מתקרב אלי..מה קורה אדם ? שחכת שיש לי אמצעיים לגרום לך לעשות מה שארצה?" הוא מרים את פני אליו..שהיו קבורות במחברות עד כה.
" שחכת שאני יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לך אבל באותה המידה גם הסיוט שלך?" הטון שלו הפחיד אותי.
"אתה יודע..אני תמיד שואל את עצמי איך זה שעוד בימים הראשונים אמרת שאתה לא רוצה שאף גבר יגע בי..אבל כשזה הגיע ללראות אותי עירום  , כנוע ,פגיע...מה שחשבתי שרק אתה רוצה לדעת ולראות...זה חסר חשיבות בעיניך...ולפעמים גם לי מותר להיות פגוע.
אז לך עכשיו , אני צריך ללמוד " אני משפיל את עיני למחברת..
זה הכל היה שקר.
לא באמת היה לי אכפת מה משמעותי בעיניו..פשוט רציתי לעורר את המצפון שלו.
"זה לא ככה " הוא ממלמל
" אותה התשובה כל הזמן..וזה תמיד כן ככה " אני ממלמל בלי להרים את מבטי..שומע צעדים מתרחקים ודלת נטרקת.
ואז אני מרשה לעצמי להישען אחורה ולקחת נשימה עמוקה..לנסות להירגע.
וכשאני נרגע אני ממשיך ללמוד עד שאני נרדם.

----

קמתי במיטה..היה כבר כמעט ערב.
וזה הבהיל אותי.
שכבתי שם בבוקסר ולא זכרתי כלום.
ואז נאנחתי , מתכרבל בסדינים ומסתכל על החלון ..על הנוף בחוץ...
בחוץ
התגעגעתי להליכות שהייתי עושה בכל ערב ..זה היה עוזר לי להירדם..
לפעמים אפילו הייתי הולך עם אמא שלי להליכות..מספר לה מה קרה היום ומה אני מרגיש..
אני מתגעגע לחופש שלי..לאושר שלי..לחיים הקודמים שלי.
הדלת נפתחת וסמואל נכנס.
הוא מתיישב על המיטה ומביט בי , כאילו מנסה לאתר פגמים.
" בכל פעם שאני מסתכל עליך אתה נהיה יפה יותר.. " אצבעו עוברת על בטני בעדינות
אני מתעלם ממנו ובוהה בנוף בחוץ.
" אתה אהבת חיי , אדם..ואולי לפעמים אני מתנהג בצורה שפוגעת בך אבל זה לא במכוון" נו באמת
הסחיטה הייתה כוונה ברורה לפגוע בי
" אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי במשך השנים האלה.." הוא נאנח
" מאמא אלכוהוליסטית שנטשה אותי בגיל 8 ואבא שהכה את החרא ממני ועזב שנה אחרי..מאדם ששם את העבודה לפני הכל ומוציא עצבים על כולם.." הוא הביט בי ועכשיו גם אני בו
" הפכתי להיות אדם עם רגשות בזכותך, הכל יותר משמעותי בזכותך...אני מרגיש כל כך טוב כשאני איתך..אלוהים..לפעמים אני מרגיש כאילו אנחנו לבד בעולם..כל הבעיות מטשטשות כשאני רק מסתכל עליך " הוא מסתכל על פני..מבטינו מצטלבים
" אני משתדל" הוא לוחש..מעביר את ידו בשיערי
אומנם מה שהוא מספר לי במידת מה גורם לי להבין את הרכושנות שלו ואת הפחד שלו לתת לי ללכת.
פחד הנטישה.
אבל זה לא יגרום לי לסלוח לו..
אני שונא אותו. ואני שונא את המקום הזה ואני רוצה לברוח בהזדמנות הראשונה שתהיה לי .
כבר לא אכפת לי מקווין או מאמא שלי או משום דבר.
אני כל כך רוצה לצאת מפה ולהתחיל חיים עם רפאל..אני אוהב אותו.
ואני לא מסוגל לסבול כשסמואל נוגע בי כי זה לא רפאל .
אני רוצה להיעלם. נמאס לי.
היחס הזה לא מגיע לי.
גם אדם עם חוסר ביטחון כמו שלי יכול להבין את זה.