"יום אהבה שמח בייבי " הרגשתי נשיקות במורד עמוד השדרה ומיהרתי להיסתובב
" בוקר טוב " חייכתי חיוך מזויף , מנשק את סמואל
" אז...היום חשבתי שלא תלך ללמוד ו..." נתקפתי חרדה
" לא , לא..יש היום אומנות..הלנה תכעס אם לא אגיע " אני מתפרץ לדבריו
" הלנה ?" הוא נראה מבולבל
" אתה לא מקשיב לי ? אמרתי לך כבר שזאת המורה שלי לאומנות יותר מעשרים פעמים" וואו הוא אדיוט
"אני מצטער בייב " הוא מלטף את בטני ומעט למטה.
אבל אני עוצר אותו
" יש לי שיעור " אני ממהר לקום
" אני אתחיל לחשוב שאתה אוהב אותה יותר ממני " הוא מלגלג
תהיה בטוח שכן
" אני פשוט רוצה ללמוד סמואל.." אני נאנח , מתארגן
" אני יודע.." הוא אומר בטון של ויתור
" פשוט קיוויתי שנוכל להיות ביום האהבה רק שנינו לבד.." הוא מחבק אותי מאחור ומניח נשיקה על צווארי.
אני עוצם עיניים ומנסה לא לשלוח אליו יד ולדחוף אותו
"שנלך לאן שתרצה או שנשאר בבית..נעשה משהו..." הוא שולח יד אל איבר המין שלי וממשש.
אני רוצה לדחוף אותו לכל הרוחות.
" נשמע נחמד..אבל אני לא אוכל " אני מכחכח בגרוני וקם , לוקח כמה בגדים
" אדם " הוא מסב את תשומת ליבי ואני מסתובב להביט בו בשאלה
" עשיתי משהו לא בסדר? אתה מאוד מרוחק בכמה שבועות האחרונים" הוא מלטף את ידי
עשית הכל לא בסדר.
" אני בסדר " אני מנסה ללכת והוא תופס בי
" אתה נראה עייף..עצוב " עד כדי כך שקוף ?
" אני לא רוצה לאחר לשיעור " אני ממלמל
" תראה , אם זה בגלל הסרטונים והתמונות אז תדע שאני עושה את זה בשבילנו..אני מנסה לתת לך תמריץ כדי לשפר את היחסים ביננו " הוא אומר בטון מרחם מידי
" אני אלך להתארגן " דמעות עומדות בעיני , ואני ממהר בלי להוסיף עוד מילה להיכנס לאמבטיה ולנעול אחרי.
אני מתלבש , מוחה את הדמעות תוך כדי וכשאני מסיים להתלבש אני מסדר קצת את השיער...
אני נראה נורא.
עיני הירוקות אדומות מבכי , והנגיעות של הצבע החום בהן מיטשטש.
יש לי שקים שחורים מתחתיהן והשיער שלי כבר די איבד את הגוון השחור הנוצץ שלו והפך לדמוי קש.
אני נראה ומרגיש נורא.
אני חושב שאני עומד להתמוטט.
ואז אני בוהה בהשתקפות שלי עוד קצת..חושב מעט ומחליט להוציא סכין גילוח.
לא..לא בשביל הזיפים שאין לי.
אני מפרק את הלהב מהמקום , מחביא את המכשיר המפורק בין כל האשפה.
אני רוצה שוב להרגיש טוב..לשקוע בצבע הארגמני של הדם ולהתנתק קצת מהסביבה.
אני חייב להיות קצת לבד או שאני אשתגע.
כשאני יוצא , אני מחביא את הלהב בכיס שלי וניגש לקח את המעיל שלי.
" אולי כדאי שתישאר היום בבית..אנחנו צריכים לדבר " הוא מנשק אותי.
" אני חושב שאני צריך להסביר לך למה אני עושה מה שאני עושה.." הוא מלטף את שיערי ודמעות בורחות מעיני
" אדם.." הוא נאנח
" לא..זה בסדר , סמואל..אני יודע..אתה אוהב אותי ואני אותך ואתה עושה את זה כדי שבסוף אני באמת אתנהג ככה כי אני אאמין בזה..בכל מקרה כל מה שאני אגיד אהיה לשווא כי לעולם לא באמת תקשיב לי " אני מדקלם , סוגר מעלי את הסווטצ'ר.
" זה לא ככה..וזאת לא הסיבה היחידה.. " הוא מנסה להתקרב אבל אני נרתע בטעות , ממהר למלמל התנצלות
" הכל בסדר.רק..קח אותי כבר ללימודים אני עלול לאחר " אני לא מסתכל עליו
" אני לא יכול לקחת אותך בוכה בייב.." הוא נושף
אל תקרא לי בייב
" אני בסדר , הכל בסדר " אני מנסה להגיע לדלת
" תסתכל עלי " הוא מחזיק בי בעדינות
" אני עושה את זה בשבילנו " הוא לוחש לי ברגע שאני מרים אליו מבט.
ואז אני מהנהן..דמעה בורחת לי כשאני ממצמץ ואז אני ממהר לרדת למטה
" אדם..אולי כדי ש.. " הוא ממלמל אלי
אני לא יכול לסבול את זה יותר
" סמואל פשוט קח אותי לפאקינג שיעור" אני צועק , ומתחרט .
" אני מצטער..רק קח אותי לשיעור" אני נושף , מנסה לשוב ולהיות סבלני
" תפסיק להתנהג ככה " הוא נראה עצוב.זה מבהיל אותי
" אני מצטער..מה..מה לא עשיתי בסדר? אני מצטער " אני מגמגם , מחבק אותו בבהלה ומנסה לרכוש את סליחתו
" תפסיק להתנהג כאילו אתה פוחד ממני..מה קורה לך ?" הוא ממלמל בעצב , מנסה לשלוח אלי יד אבל אני מתרחק
" א..אני לא מפחד אני..אני רק לא רוצה שתהיה עצוב " כי אז הלך עלי
"בבקשה אל תתנהג ככה אדם..אני מנסה רק.." אני מנשק אותו , מנסה לשכוח שזה הוא.
והוא נאנח אל הנשיקה ומחזיר לי נשיקה.
אני מתפלל שתיקנתי את זה.
" בוא נלך..שלא תאחר לשיעור " הוא נראה מאוכזב
אני מפחד מהמבט המאוכזב הזה כל כך..

מי שעוד לא קורא את הסיפור השני שלי...חושבת שזה הזמן לקרוא...

עקב תגובות מעניינות שקבלתי
וגם הרבה הודעות מעניינות..
פרק בונוס.
תהנו