" שלום , אני הלנה , אני המורה שלכם לאומנות מהיום " אישה מבוגרת מעט ..בגיל ה40 אולי לחייה..מדברת אלינו.
שיערה השחור מסודר בקוקו הדוק על ראשה , עיניה החומות חביבות וחמות והיא רזה וקטנה יחסית.
"בגלל שהיום זה היום הראשון..לנו בכיתת אומנות יש מסורת - עושים פעילות כפית.
אז היום אתם תציירו מה שתרצו ואני אעבור לידכם כדי להתרשם" היא מחייכת אלינו
" אז..מוכנים ?" היא מסתכלת על כולם וכולם ממהרים להתחיל להריע
"תתחילו לעבוד ! " היא פוקדת וכל אחד לוקח ציוד לציור ותופס מקום מול לוח ציור.
אני בוחר לצייר בפחם.
וברבע שעה הראשונה אני יושב ובוהה בלוח
" למה לא התחלת עדין ?" הלנה נעמדת לידי
" א..אני לא יודע " אני משפיל את מבטי
"זה בסדר חמוד, אני רק מציעה לך לא לחשוב יותר מידי..לך אחרי הלב שלך." היא טופחת על כתפי ועוברת לסטודנט הבא.
ללכת אחרי הלב ? אוי ואבוי
וברגע שאני מתחיל...הדמעות באות גם יחד.
אני יושב שם ומצייר אישה ערומה שבוכה פחם , צובע את הרקע בשחור לגמרי ומשאיר מעט מרווח בין הרקע לגוף האישה
אני שומע נשיפה מאחורי
" וואו" הלנה בוחנת את הציור
"ציור מאוד רגיש " היא נוגעת מעט
"המון כעס ועצב..פחד ובאלגן אחד שלם.
התנוחה העוברית שבה ציירת אותה נותנת תחושה של רצון להיעלם " היא ממלמלת בינה לבין עצמה ואני משפיל את עיניי
" חברים , אני רוצה שתבואו ותסתכלו על היצירה המדהימה של..." היא מצפ לתשובה
"אדם" אני לוחש
" של אדם" היא מהנהנת וכולם ממהרים להקיף אותנו, מתפעלים מהציור.
" אני רוצה שתלמדו לבטא את הרגשות על הדף כמו שאדם עשה.
בשיעור הבא אני אצפה לראות ציוד מינימאלי.
הציוד ושלל העפרונות , הצבעים וכו..אהיו פה לשירותכם.אבל אם איבדתם..שילמתם.
אם לקחתם..להחזיר." הוא מוחאת כף
" מי שרוצה ללכת..יכול ללכת..אתם יכולים גם לקחת הפסקה" היא מחייכת ומתרחקת..ואיתה מתרחקים שאר הילדים.
אני לוקח את התיק שלי ומחליט לצאת לבחון את הסביבה מעט ולוקח את הציור שלי איתי.
אני הולך ומתיישב בביתן עץ בחצר ומביט בכולם.
"היי" הקול הזה ..
"ה..היי" הבחור היפה ההוא מתיישב לידי
"אז..ראיתי שאתה לבד וחשבתי שתרצה מעט חברה " ליבי מתחיל להאיץ מהבעת האכפתיות שלו.
" לא הכרנו באופן רשמי..נכון? אני רפאל" הוא מחייך ושולח יד ללחיצה
" אדם" אני ממלמל ולוחץ את ידו
"אז..אתה מחפש בנות? אני יכול לעזור לך " אני מתאכזב מעט..הוא סטרייט?
" א..אני לא נמשך לבנות " הוא בטוח הולך לברוח
" אתה הומוסקסואל ?" הוא מסתכל עלי בחיוך ואני מהנהן
" אני בי..אבל נוטה למערכות יחסים עם גברים " הוא עונה , מפתיע אותי.
יש לי סיכוי ! אבל אז אני נזכר בסמואל וכל מחשבה חיובית נעלמת
" תקשיב..אתה בחור נחמד אבל הייתי מציע שתתרחק" אני מנסה לקום אבל הוא נוגע בי ..גורם לי להצטמרר מהעדינות
" למה ? " הוא ממלמל ובוחן אותי
" ב..בן זוג קנאי " ממש בן זוג..
" לא נשמע שאתה מאושר בזוגיות " הוא מצמצם את עיניו אלי
" אנחנו רבים הרבה..וההתנהגות שלו מרתיעה אותי הרבה פעמים " אני לוחש
" אתה עומד לבכות? " הוא לוחש גם בוא , מבטו מודאג
אני מהנהן
" זו רק תקופה קשה..אני א..או..אוהב אותו..אני צריך ללכת " אני קם וממהר להיכנס לאחר המבנים , פונה לשירותי הבנים ונועל את עצמי בתוך תא.
אני מתחיל לבכות.
אני פורץ בבכי שהייתי זקוק לו כבר המון זמן ומנסה לשמור על השקט.
כשדמעות שוטפות את פני ואני שולח יד למתקן הנייר..ובגלל תנןעה לא נכונה אני נחתך ומתחיל לדמם מעט.
אני גונח בכאב..ואני מסתכל על הדם שנופל על הרצפה בטיפות ..וזה מרגיע אותי ומושך אותי לבהיה בצבע הארגמני של הנוזל.
אני חותך את עצמי שוב..הפעם קצת יותר עמוק.
ואני מתחיל לדמם קצת יותר ונלחץ.
אז אני יוצא מהתא והולך לכיור..שוטף את הפצע במיים וצובע במיים נהים אדומים.
אני אוהב את זה.
הכאב מרגיע אותי..הצבע הזה מהפנט אותי.
ואחרי שהדימום נרגע מעט אני הולך לאחות.
היא שמה לי תחשובות ואומרת לי להחזיק מעט קרח על הפצע.
אני מסתכל על התחבושת מאדימה ו וצא את עצמי מהופנט.
ואני בוהה בזה לזמן ממושך , מאבד תחושת זמן ..
עד שהפאלפון מצלצל.
ואני עונה
" איפה אתה? לאן ברחת ? אני נשבע שאם אתה לא חוזר עכשיו אני הורג אותך " סמואל צועק באוזני , גורם לי להיבהל ולהתנתק מהבהיה
" ל..לא ברחתי..אני בבניין 4 , נפצעתי " אני מגמגם
" נפצעת ?" הקול שלו מתחלף לדואג
" אני בא.." הוא אומר
" לא אני ב.." השיחה מתנתקת ואני נאנח..יודע שהוא לא היה מקשיב בכל מקרה..
ואחרי עשר דקות הוא נכנס לחדר וממהר לנשק אותי
" הבהלת אותי..אני מצטער שהתפרצתי עליך " הוא נושף, שם לב ליד המדממת שלי וממהר לנשק את הפצע
" איך זה קרה אהוב ?" הוא מחבק אותי
" זה בסדר" אני ממלמל, משפיל את מבטי והוא מנשק אותי
" אני אוהב אותך " הוא מצליב את מבטו בשלי ובעיניו יש צפיה וקמצוץ של רוע
" ג..גם אני אותך " אני מצטער שלא חתכתי עוד קצת..זה לא מספיק.
" בוא נלך הביתה.." הוא מסתכל עלי ואני מהנהן

----

בדרך לאוטו מבטי מצתלב בזה של רפאל.
סמואל בדיוק רוכן כדי לנשק אותי.
ואני מחזיר נשיקה ומשתדל לא להחזיר לרפאל מבט.
אנחנו נכנסים לרכב ואני מתיישב וחוגר , סמואל מתחיל לנסוע
" איך היה היום? הכרת חברים חדשים ?" סמואל מסתכל עלי
" לא " אני ממלמל
" מה עשית היום ?" סמואל מסתכל על ידי המעט שחורות
" היינו צריכים לצייר בפרי סטייל בשביל פתיחת המגמה..ציירתי בפחם " אני משחק באצבעותי
" איפה הציור?" סמואל שואל בעניין
" פה " אני לוחש..קיפלתי אותו לשניים כדי שיכנס לתיק..אני מוציא אותו ומראה לו..
הוא מהמהם בגאווה.
" מאוד יפה בייבי..אני אדאג למסגר את זה " הוא מטה את ראשי אליו ומנשק אותו
"תודה " אני מחייך חיוך קטן..מרגיש אומלל ..