" תיכנס נסיך קטן " סמואל מלטף את גבי בעדינות , נועל את הדלת אחרינו
בשבוע האחרון כשהייתי בבית החולים ..הוא נשאר איתי..
הוא הביא לי אוכל ושתיה שהיו שיפור משמעותי ביחס לאוכל המחורבן בבית החולים..
הוא שמר עלי ולרוב בהה בי.
והוא לא דיבר הרבה..
הוא פשוט ישב ליד המיטה שלי..הביא לי כל דבר שרציתי, בלילות ישן על הכיסא ליד המיטה שלי..והכי חשוב..
הוא לא כפה את עצמו עלי..
הוא לא נישק אותי או שלח לי רמזים מיניים כמו שהיה עושה על בסיס קבוע.
הוא רק ישב שם ונישק את ידי , בהה בי , דאג לי..
זה היה הסמואל שיכלתי להתאהב בו בקלות..
הוא היה מקסים.
למען ה' הוא היה מושלם.
אבל עדין היה קיים בי הפחד..ולא הייתי מוכן לתת לו לשבות אותי בקסמיו.
אנחנו יושבים על הספה ובוהים בטלויזיה הדלוקה על סרט הדיסני האהוב עלי..מולאן.
הוא מחבק אותי ונותן לי להתכרבל בתוכו.
הוא מלטף את ראשי בעדינות ומוודא שהשמיכה מכסה אותי..
החורף כבר התחיל כשהייתי בבית החולים..ולא רצו לשחרר אותי בגלל השלג..הם דאגו למצבי הגופני ..אבל לא רציתי להישאר..אז סמואל הפך למעני עולמות ושוחררתי...אגב , על תנאי..ללכת לפחות שנה בקביעות לפסיכולוג, פעמיים בשבוע ..לכל היותר - הפסיכיאטר אמר שהפסיכולוג כבר ידע אם להשאיר את זה כיומיים או להוסיף ימים..
" אדם ?" סמואל מבהיל אותי ואני ממהר לצאת מהירהורי..
אני מביט בו בבילבול והוא מסתכל עלי חזרה
" כשאמרתי שאתה המלאך שלי לא התכוונתי למלאך בצורה כזאת" הוא לוחש , מצחו נח כנגד מצחי.
הוא נושם עמוק , מחבק אותי חזק ואני מלטף את גבו ..
" ז..זה בסדר " פחדתי ממנו עדין.
ללא ספק
" אני כל כך מצטער בייב.." הוא לוחש
" אני אוהב אותך בייבי..לא חשבתי אי פעם שהאנוכיות שלי תגרום לי לפגוע בך..ויותר מזה..לך לפגוע בעצמך.." הוא מנשק אותי ואני נרתע
" א..אני כל כך מצטער " הוא התרחק ממני מעט , מבולבל ומבוהל
" זה בסדר רק אל..בבקשה אל תעשה את זה שוב.." אני עדין לא מוכן להתחיל מחדש
" ב..בטח " הוא נראה פגוע
" סמואל " אני מהסס
הוא מביט אלי במהירות
" אני..אני רעב " הוא מזנק
" מה אתה רוצה לאכול ? " הוא ממהר לקום
" אה.." אני מתלבט
" פיצה " אני ממלמל
" אוקי " הוא מלטף את ראשי
" תשכב " הוא מבקש ואני נשכב על הספה , מתכווץ.
הוא מכסה אותי בשמיכה ובוחן אותי בפעם האחרונה לפני שהוא הולך אל המטבח עם הפאלפון שלו.
אני בוהה בטלויזיה בזמן שהוא נשאר במטבח..
ובשלב כל שהוא זה נראה לי יותר מידי זמן..ואני תוהה מה הוא עושה.
ואז הוא יוצא מהמטבח וגורר את הספה אל שלי , קרוב לראש שלי ומתיישב.
הוא משחק בשיערי בעדינות ומלטף את מצחי מדי פעם.
ואני מתכרבל בשמיכה
"קר לך ?" הוא ממלמל ואני מניד בראשי
"אני אלך להביא לך עוד אחת בכל מקרה..
וגם הפעם לוקח לו קצת יותר זמן ואז הוא יורד , מכסה אותי בעוד שמיכה וחוזר לשבת בספה ולשחק בשיערי
"אתה יפיפה " הוא לוחש , מלטף את לחיי ומבטנו מצטלבים
" סמואל.." אני ממלמל
" מצטער..זה פשוט נפלט " הוא בוהה בעיני
" אתה כל כך יפה..אני מצטער " הוא לוחש,מנשק את מצחי בהיסוס
" אני לא מרגיש ככה יותר " אני לוחש בעצמי ומשפיל את מבטי
" אדם " הוא משתנק
" אתה הבחור הכי יפה שאי פעם הכרתי. אלוהים..אתה לפעמים נראה מצוייר.
אז נכון..יש לך את כל ה..." הוא מהדק שפתיים לרגע
" על הפנים שלך והשיער שלך צריך קצת טיפול..אבל אתה עדין אותו בחור יפיפה שראיתי אצל קווין.
אתה עדין אותו הבחור המקסים , השובה ..הכל כך טוב שהיית.
אולי..קילקלתי את הביטחון שלך אבל אני מבטיח לך שאני אתקן הכל.
אני אוהב אותך , אני לא מוותר עליך" קולו נעים, רך..אוהב.
ואז יש נקישות בדלת והוא ממהר לקום ולפתוח אותה.
שליח הפיצה עומד בפתח ויש לו 3 פיצות על הידיים
יש
סמואל משלם , לוקח ומניח את הפיצות מולי..ואיך שאני בא לפתוח את מכסה הקרטון יש עוד צלצול בדלת
" תודה חבר " סמואל מחבק את האיש ולוקח ממנו שקית של..סטארבקס ?
" אחרי הפיצה יש לך עוד משהו..אז אל תאכל הרבה " הוא מחייך
" זה קפה ?" אני ממלמל
" האספרסו שלך בא לבקר " אספרסו
אספרסו
אספרסו
אספרסו
זה כל מה שאני יכול לחשוב עליו עכשיו.
המוח שלי בהפסקה בארץ האספרסו
" אמא שלך אמרה לי שזה האהוב עליך עם.." יאסססס
" קוראסון " אני ממלמל
" נים " הוא מתקן
" חשבתי שלא יספיק אחד " הוא מחייך ומוציא את הכוס והקופסא ואז מתיישב ובוהה בי אוכל
" רוצה ?" אני ממלמל ומגיש לו משולש פיצה.
הוא לוקח אותו מידי ומחייך , נוגס בו בעודו ממשיך להביט בי
" סמואל ?" אני לוחש והוא מרים גבות
" למה אתה מסתכל עלי ככה ?" אני מהסס
הוא מחייך אלי , מבטו מתרכך
" אני פשוט שמח שאתה פה "
אני לא בטוח באיזו צורה אני אמור לפרש את זה..