הלב שלי דפק במהירות כשראיתי אותו, היו לי כלכך הרבה דברים להגיד לו, דברים גרועים. אך נזכרתי בהבטחתי ונשמתי עמוק

"צריך משהו?" שאלתי בקול קריר וסידרתי את שימלתי חזרה על גופי
"רציתי לשאול אם את מוכנה אבל אני רואה שלא" גיחך והתקרב אליי
"אתה רואה נכון הוד מעלתך, תוכל לתת לי להמשיך באירגונים שלי?" חייכתי לעברו בציניות. ליאם נראה מופתע לאור הפניה המכובדת "ממתי את קוראת לי הוד מעלתך?" שאל והתקרב יותר
"אני מבקשת שתלך" הצבעתי על הדלת "מה זאת השמלה הזאת?" הביט בשימלתי הירוקה והלחה שעוד על גופי "שמלה" הבטתי בה גם ואז בעיניו של ליאם
"אני יודע שזאת שימלה, אבל למה היא על הגוף שלך?" קולו נשמע כועס
"אז איפה היא אמורה להיות?" הרמתי גבה "לא עלייך. למה את לובשת שמלה כזאת קצרה?" נזף. הדלת נפתחה, אלכס עמד בפתח ומבט כועס הופיע על פניו כשראה את ליאם.

"הוד מעלתך, אשתדל ללבוש שמלות פחות חשופות, עכשיו תוכל ללכת?" הצבעתי שוב על הדלת ואלכס התקרב אלינו. חיבקתי אותו "אני לא הולך לשום מקום" החליט "איך את מרגישה?" שאל אלכס שהתעלם מליאם.

הדלת נפתחה שוב, נואל נכנסה ומבט כועס בעייניה "אני לא מאמינה שברחת ולא אמרת כלו.. הוד מעלתך" השתתקה כשראתה את ליאם וקדה קידה
"ברחת? מתי? למה?" קולו נשמע כועס, אלכס נעמד לצידי "זה לא משנה" לחשתי והשפלתי מבט "זה כן משנה, מתי הספקת לברוח?" התקרב אליי אך אלכס נעמד בנינו "אם לא היית עסוק בלזיין את קייטי היית שם לב" אמר אלכס בחוצפה
"איך אתה יודע?" ליאם המופתע לא הביט בי, אלה באלכס "אתמול הגיע עיתונאי לישאול מתי המסיבת עיתונאים והוא ראה אותך ואת קייט. חשבת לרגע מה היה קורה אם הוא היה מפרסם את זה? איך זה היה מוציא אותך כבוגד? איך את אמה כמסכנה?" קולו של אלכס היה נוזף וכועס. הוא שמר את הסוד הקטן שלי ושיקר על העיתונאי.

"זה לא עיניינך מה אני עושה, אלכס" החזיר ליאם. "זה עינייני כשזה נוגע לממלכה, תתחיל לקחת אחראיות למעשים שלך" אלכס נזף ויצא מהחדר בכעס, נואל ההמומה אחריו

"גם את ידעת מזה?" שאל בשקט "זה לא עייניני מה אתה עושה אדוני, הרי אנחנו לא באמת ביחד" גלגלתי עיינים בחוסר עיניין "אל תגלגלי לי עיינים" "כשתצא מהחדר שלי סוף סוף" הצבעתי על הדלת "זה לא רק החדר שלך, שכחת?" חייך והתיישב על המיטה "אנחנו עקרונית, נפרדנו, שכחת?" החזרתי באותו מטבע "דרך אגב, היום אגיד שהתינוק שלי נפל ונפרדנו" אמרתי באגביות "אז למה לא פירקו את החדר?" שאל "כי אני ישנה כאן" אמרתי בקול קריר "אז עכשיו אדוני, תצא בבקשה." ציוויתי "את כועסת עליי, נכון? זה בגלל מה שהיה אז בים?" שאל לא מבין "הו, טוב שהזכרת לי שאני מתעלמת ממך" חייכתי והפנתי אליו את גבי. ידיים הורגשו לפתע על מותניי "את לא יכולה להתעלם ממני" לחש לאוזניי וליטף את שיערי "תראה אותי" דחפתי אותו ממני.
נכנסתי אל חדר האמבטיה ונעלתי את הדלת. לאחר כמה רגעים שמעתי דלת נטרקת. הוא יצא.

לאחר שהתקלחתי בשקט, נואל חזרה לחדר וארגנה אותי. אני מוכנה למסיבת עיתונאים המפגרת הזאת.

המסיבת עיתונאים התרחשה במרפסת הגדולה של הארמון, עשרות עיתונאים התקבצו בתוך המרפסת "אני לא מסכים שתעלי עם השימלה הזאת" הופיע ליאם מאחוריי "אני לא שואלת אותך" הפנתי אליו גב "אז את לא עולה, נואל תודיעי בבקשה שמסיבת העיתונאים מבוטלת" אמר ליאם בחיוך לנואל אובדת העצות
"אופ אני שונאת אותך! מתי תפסיק לחיות בסרט שאתה אחראי על הכול? חתיכת נסיך מפונק שחייב שכולם יעשו מה שהוא אומר!" צעקתי עליו והבעתו הפכה המומה. "א-אני מצטערת" גמגמתי והשפלתי מבטי לאחר שהבנתי מה עשיתי
"את מצטערת?" מבטו היה מבולבל יותר "את מרגישה טוב? את חולה?" מעיניו נשקפה דאגה "נואל תוכלי בבקשה להשאיל לי את המעיל שלך?" שאלתי את נואל והיא הנהנה בהיסוס, לבשתי את המעיל עור השחור ויצאתי אל הבמה הקטנה שהוכנה לכבוד מסיבת העיתונאים, ליאם אחריי.

"האם זה נכון שהוד מעלתו הסתבך בקטטה בשבילך?" "את באמת בהריון?" עיתונאים ופלאשים התקיפו אותנו ברגע שעלינו על הבמה "היי היי, אני מבקשת להרגע, תנו לנסיך לדבר ואז תשאלו שאלות בצורה מסודרת" אמרתי בקול והעיתונאים השתתקו "אולי תתחילי את לדבר? הרי הכול התחיל בגללך" נעמדעיתונאי מבוגר אחד ואחריו נשמעו קולות הסכמה.

"כן, תתחילי" אמר ליאם והביט בי והנהנתי.

"אמ.. שאלות מישהו?" הרמתי גבה
"אתה עם המשקפיים" אמרתי ואותו עיתונאי נעמד "האם זה נכון שהוד מעלתו הסתבך בקטטה בשבילך?" שאל וליאם לקח את המיקרופון לענות. אז מה אתה מעודד את זה שאני אדבר מלכתחילה?!

"אדוני, יש לך אישה? בת זוג?" שאל ליאם בקול רגוע "בת זוג הוד מעלתך" אמר האיש "אתה אוהב אותה?" שאל ליאם בסקרנות "כמו את החיים שלי הוד מעלתך" חייך האיש כשנזכר בה "עכשיו, דמיין אתכם הולכים יחד בחוף, כי בת הזוג שלך הרגישה כלואה בתוך הבית שלכם, ואז פתאום, מישהו מתחיל איתה בחוצפה. מה אתה היית עושה?" שאל ליאם והרים גבה

"מרביץ לו" גיחך האיש כאילו זה מובן מאליו "אז עכשיו אתם מבינים? עשיתי בדיוק מה שכל אדם אחר במצבי היה עושה, זה לא תירוץ ואני לא כל אדם זה נכון. אך אני מבטיח לכם שזה המקרה המצער האחרון שתשמעו עליו, אני לא יכול להבטיח שאהיה מלך יעיל ומושלם. אך אני יכול להבטיח לכם שאנסה" פנה אל כלל העיתונאים

"הוד מעלתך, האם השמועות שאת בהריון, נכונות?" פנה אליי איש אחר "כן. טוב בערך. כאילו כבר לא" גמגמתי והאיש צחק "כן הייתי בהריון, אך לצערנו התינוק נפל בעיקבות מכה שקיבלתי" הסברתי

"אני וליאם החלטנו להפריד דרכנו ולהמשיך כחברים טובים" המשכתי וקולות מופתעים נשמעו ברקע
"הוא עזב אותך בגלל ההריון?" נשמע איש אחר "מי אמר שהוא עזב אותי? למה אתם כלכך בטוחים שאני הרעה שכולם עוזבים" אמרתי מופתעת ומעט נפגעת.
"אני וליאם החלטנו ביחד על הפרידה" אמרתי "אתה אוהב אותה בכלל?" עוד שאלה נוזפת נשמעה מתוך קהל העיתונאים "בטח שאני אוהב אותה, סתם קיבלתי אגרוף לפנים?" צחק ליאם וקולות תדהמה נשמעו "אז למה נפרדתם?" עוד שאלה

"תשאל תעקשנית הזאת" הצביע עליי והרים ידיים כחף מפשע
"ליאם זה לא מה שסיכמנו" לחשתי לו "מתי סיכמנו משהו?" חייך חיוך מתגרה "למה נפרדת ממנו?" שאל אותו אחד "תשאל אותו למה הוא בגד בי" אמרתי כועסת "בגלל זה את כועסת?" חייך והביט בי "מי יכעס על זה ימתלהב, כאילו אכפת לי, לך תזיין את מי שאתה רוצה. גם כן" צעקתי עליו בזעם, מתעלמת מהעיתונאים שמולנו, הסתובבתי לרדת מהבמה, הוא אחז במרפקי לעצור אותי.

"אבל לא באלי אף אחת, באלי אותך" אמר והתקרב אליי "היית צריך לחשוב על זה קודם" סיננתי מבין שייני, "אז את מודה שזה בגלל זה" צחק צחוק מושך

"אני מנסה להגיד, כניראה לא נועדנו!" דחפתי אותו ממני וליאו עלה על הבמה

" נימאס לי מכם אופ, זוג מתוסבך
על הזין שלי לא נועדנו לאהוב, חלאס עם הבולשיט הזול הזה, תפסיקי ללכת בקיצורי דרך של פחדנים. אהבה זה לא כתוב בכוכבים, את בוחרת לסלוח לו, את בוחרת להיגמל מהאגו המזדיין שזורם לך בדם עם כמה שאהבה זה שיט וצריך לדמם מהעיניים כדי לגרום לזה לעבוד" כעס עליי והשאיר אותי המומה מהמילים שבחר

"ואתה, אתה זה שבוחר לשתוק לה למרות שבלב אתה מת לקלל אותה להעיף אותה לכל הרוחות אחרי כל משפט מעצבן שלה ובנינו היא מעצבנת, אתה בוחר להילחם עליה בפעם המאה שאכזבת אותה או היא אותך. אין פה גורל ואין פה יד אלוהים, יש פה בחירה. אתם בוחרים אם להיות ביחד ואם זה יעבוד. 'כניראה לא נועדנו' זה שיט שאנשים שהחיים ניצחו המציאו. כניראה לא נועדנו היא אומרת. סעמק עם הזוג הזה"* נשען באנחה על הסטנד מעץ של המיקרופונים.
"ליאו.. השפה שלך דיי.." לחשתי והצבעתי על העיתונאים ההמומים "מה? אני גם ככה לא בתור להיות מלך, הם יכולים לקפוץ לי" אמר והסתובב לנופף לשלום לעיתונאים כמו לילד קטן
"מי בעד שהמטומטמים האלה יחזרו, שירים ידו" קרא ליאו וכל האנשים הרימו יד, כולל ליאם.

"אופ אני שונאת אתכם!" קראתי ונכנסתי בריצה אל הארמון, זרקתי את המעיל של נואל על הריצפה ונכנסתי לחדר. קופסא קטנה הונחה על המיטה, פתחתי את הקופסא ובתוכה היה פתק ומפתחות למכונית

"מצטער, מה שזה לא יהיה שאת כועסת עליי בגללו. ליאם"

"אבל תצטרכי איתך שומר, את לא תסתדרי לבד" ליאם הופיע מאחורי "אז, תרצי לספר לי למה את כועסת?" סגר את הדלת והתקרב אליי "מי אמר שאני כועסת עלייך" ירקתי לכיוונו
"ההתנהגות שלך מעידה על כך. מה, את מקנאה בקייטי?" התקרב יותר והתרחקתי ממנו "מי מקנא בזנזונת הזאת"
"אה פרינסס, בלי לקלל" חייך חיוך מתגרה "לא קיללתי, ציינתי עובדה." התחכמתי

"נסיכה, נואל שלחה אותי לבדוק אם הכול בסדר" אחד המשרתים נכנס אל החדר, ליאם הסתובב וכיסה בגופו את גופי.
הזזתי את ליאם בניסיון להגיע אל העוזר אך הוא לא נתן לי לזוז "עם המחשוף הזה את לא זזה גם למראה" לחש "הכול בסדר" קראתי והעוזר סגר את הדלת.

"עד מתי תלבשי שמלות כאלה בשביל לעצבן אותי?" התגרה והתקרב אלי, הלכתי אחורה "אני לובשת מה שאני רוצה כי אני רוצה, לא כדי לעצבן אותך. יש לי מה לעשות בחיים חוץ מלהתלבש בשבילך" אמרתי בזעם. ליאם העביר קצוות שיער אל מאחוריי אוזניי ואז העביר ידו על כתפי בעדינות ולחש בקול מצמרר "נואל סיפרה לי" "בוגדת." מלמלתי בטעות בקול
"אז, את מודה שאת מקנאה ששכבתי עם קייט ולא איתך?" נפלתי למיטה וליאם אחריי. "מי תרצה לשכב איתך חוץ מקייט הזאת, חוץ מזה אני לא אוהבת אותה בגלל הדרך שבה דיברה אליי כשפגשתי אותה בפעם הראשונה" דחפתי את ליאם וקמתי מהמיטה.

ליאם אחריי, לא מפסיק.
"גם על זה רציתי לשאול, מה היה הקטע הדביק הזה שדפקת מול קייטי?" צחק כשניזכר שאמרתי לקייט שליאם זה חבר שלי וחיבקתי אותו
"לא רציתי שתוציא אותי נבגדת, מה שבכל זאת עשית" גלגלתי עיינים "והשמלות?" לחש וליטף את מותניי באיטיות 
"טוב אני מודה, זה היה כדי לעצבן אותך, תמיד כיף לראות אותך עצבני" חייכתי בציניות והוא המשיך עם ליטופיו, מעלה מטה.

"שאני אתעצבן או שאני אקנא?" חייך בהתגרות "תגיד לי אתה" החזרתי "דרך אגב, הצגה מעולה העלת שם, כמעט האמנתי לך" גיחכתי מנסה להתרחק ממנו ללא הצלחה. הגוף שלי לא נתן לי.

"יש לי הרגשה שנכנסנו עמוק מדי לקטע הזה של המשחק הקטן שלנו, תקני אותי אם אני טועה" הביט בשפתיי ואני בשפתיו "אתה טועה" לחשתי נלחמת בגופי לא לנשק אותו.

--------------
•לא ישנתי כל הלילה ורק כתבתי😣
בואו נקווה יחד שהפרק יצא נורמלי ואין שם איזה חד קרן שמפליץ מרשמלו.
-------------
•לא לשכוח להצביע להגיב ולהשפיע⁦❤️⁩
------------
הפרקים הבאים הם פרקים נורא מרגשים, אני לא יכולה לחכות לעלות אותם!! פשוט תצביעו כבר כדי שאני אעלה!!

נ.ב
ושמישהו ישיג לי את השמלה המושלמת הזאתתת😻