"ונסיכה, ליאם קורא לך" פנה אליי אלכס "שימשיך לקרוא" גלגלתי עיינים ויצאתי מהסיפרייה, לוס המצחקקת אחריי.

"אל תעלבי יקירתי, אבל אני לא מבינה איך את עוד בחיים" אמרה לוס "האמת? גם אני לא" צחקתי בחזרה "הו, טוב שנזכרתי, הבאתי לך מתנה, חכי כאן!" ציוותה לוס ומיהרה חזרה על עיקבותייה.

"את לא יכולה להמשיך להתעלם ממני" לאחר כמה דקות ליאם נישמע מאחוריי, הסתובבתי אליו "תראה אותי" התגרתי והפנתי חזרה את גבי אליו, משלבת ידיים "את לא רצינית" גיחך, המשכתי להתעלם "אנחנו עומדים לעבור לאותו חדר, את באמת חושבת שתצליחי להתעלם ממני?" התעלמתי שוב.
"אני מצווה עלייך לענות לי" פקד בטון רציני, "עקרונית, אנחנו ביחד ואת בהריון ממני, את לא יכולה להתעלם ממני גם אם את ממש רוצה" גיחך שוב.
הסתובבתי אליו במהירות והתקרבתי אליו בכעס, עד כאן הגיע לי הנסיך הזה! "עקרונית, אנחנו בכלל לא ביחד, העולם עוד לא קרס כדי שתרצה היסטרית כמוני" אמרתי בטון מזלזל, חוזרת על המשפט שאמר לי לאחר שהתנשקנו לראשונה כדי שהצלם יעזוב. ליאם גיחך, הבין את כוונתי "דבר שני, אם אי פעם אני אהיה בהריון, אני נשבעת לך, ווליאם אשטון, זה לא יהיה ממך, אני לא רוצה את הגנים האגואיסטים שלך בילד שלי" אמרתי מדגישה את שבועתי אליו ומפנה אצבע מאשימה כלפיו.

משהו בעיניו נשבר, הוא מיד הסתיר זאת עם צחוק חלוש ומאולץ.
"את יכולה להרגע פרינסס, אני לעולם לא אשכב איתך. והסירי דאגה מליבך הקר, מחר אודיע לתקשורת כי נפרדנו."
לחש לאוזניי והסתובב ללכת, הפעם משהו בי נשבר.
יש לי לב קר?

לפתע נואל הופיעה מולנו, מתנשפת מריצתה ועיתון בידייה. לא שוב! העיתון הזה מבשר רק רעות!

"כן, מה עכשיו כתבו עליי? איך הפעם הוציאו אותי מכשפה?" גילגלתי עיינים ושילבתי ידיי
"הפעם זה לא עלייך נסיכה, זה עליו." נואל הביטה בליאם המבולבל, חטפתי מידייה את העיתון וקראתי בקול את הכתבה

אלימות מלכותית?

אתמול, בשעות אחר הצהריים, החליטו הנסיך ווליאם אשטון והנסיכה אמה אליסון, לברוח מהארמון, לעלות על בגדים אזרחיים (ולא הולמים!) ולצאת לטיול קטן בחוף דיינימור.
המזימה הקטנה לא הסתיימה כאן, הנסיך הצעיר הסתבך בקטטה עם נער אלמוני אשר שהה בחוף באותו זמן.
מקורביו של הנער טוענים כי הנסיך והנסיכה הסתירו זהותם בזמן ששהו בחוף, הנער האלמוני ניסה את מזלו עם הנסיכה וסיים את יומו עם אף שבור.
האם מקרה מצער זה, עלול לעלות לנסיך בכתרו ומקומו כמלך?

"בית המלוכה שכר יח"צנית כדי שתדאג לסדר את הבלאגן בתקשורת, אני חוששת שהפעם זה רציני" אמרה נואל בעצב לאחר שסיימתי לקרוא את הכתבה המזוויעה.

מבטו של ליאם היה אטום "והנה אני כאן!" מאחורי נואל הופיעה נערה הנראת בת 19 לכל היותר, שערה בלונדיני מתולתל ועינייה כחולות, היא לבשה חצאית שחורה המגיעה עד מעל הברך וחולצה מכופתרת לבנה.
אני יכולה להישבע שהיא שכחה לסגור כמה כפתורים בחולצה שלה.
פתאום מבטו של ליאם הפסיק להיות אטום והופיע על פניו חיוך עדין, הוא הביט בנערה.

"אפשר לדעת מי את?" שאלתי בגסות, הנערה ציקצקה בלשונה
"את רואה? זאת ההתנהגות שלך, שגורמת לנסיך היקר שלי לרדת אט אט מכיסאו" נאנחה הנערה.
התקרבתי אליה לאט, נואל לקחה כמה צעדים אחורה "לא שאלתי מה גורם לחבר שלי, לרדת אט אט מכיסאו, שאלתי מי את." סיננתי מבין שיני בכעס, מדגישה את המילה חבר. ליאם גיחך בשקט.
"אני היחצנית, נעים להכיר" הושיטה ידה לעברי, התעלמתי.
היא הורידה ידה והחלה ללכת לעבר ליאם, דואגת להנגיש את כתפה בשלי.
היא חיבקה את ליאם המופתע מעט, חיבוק ארוך וצמוד. מדי.

השחלתי ידיי בניהם, מפרידה אותם ומחבקת את ליאם, מדגישה לבלונדינית כי זה הנסיך שלי, ליאם חייך חיוך צד קטן והניח ידו על מותניי "פרינסס, שכחת שעקרונית, נפרדנו?" לחש לאוזניי והסיר ידו ממני, מתקרב יותר אל הבלונדינית ומשאיר אותי בשוק
"נעים להכיר אותך, מה שמך? או שאמציא לך אחד" קרץ ליאם והנערה חייכה.

נואל נעמדה לצידי,
"אני חייבת ללכת, תסתדרי כאן?" לחשה בדאגה "אני אסתדר, אבל אני מקווה שהיא סידרה לעצמה הלוויה." סיננתי בשקט, לא מסירה עייני מהנערה "אני מבינה שלא. עיסוקיי יאלצו לחכות" נאנחה נואל "קייט" חייכה הנערה שהתגלתה כקייט. היא ליטפה את חזהו של ליאם וציחקקה בפלירטוט "אמה, אני חושב שהעוזרות צריכות עזרה בעיצוב החדר החדש, למרות שבכל מקרה מחר יפרקו אותו" ליאם דיבר אך הביט בקייטי. "שיסתדרו לבד" סיננתי בכעס "כן אמה, העוזרות בטח צריכות עזרה. אל תדאגי, ליאם בידיים טובות" חייכה קייטי בצביעות "הוד מעלתך בשבילך" צקצקתי בלשוני "ועוד אומרים שאני מורידה מאיכותה של דיינימור" גיחכתי כלא מאמינה.
ליאם וקייט התעלמו ממני והמשיכו לפלרטט אחד עם השניה.

לא שאכפת לי כן? פשוט שלא יוצא אותי אחת שבוגדים בה מול מדינה שלמה!

נואל משכה בידי, מרחיקה אותי מקייטי וליאם "למה ליאם התכוון כשאמר 'בכל מקרה מחר יפרקו אותו'?" שאלה נואל בדרכינו אל החדר החדש "לא מפרקים שום דבר" אמרתי בכעס, מנסה לדמיין מה קורה עכשיו עם קייט וליאם.
לאחר כמה דקות של שתיקה, הגענו אל החדר החדש, הוא היה מעוצב בגוונים של אפור לבן, הוא מושלם!
"וואו נואל! זה מהמם!" חיבקתי אותה חזק, היא חייכה ומלמלה תודה
"נואל, כמה את אוהבת אותי מאחת עד עשר?" התיישבתי על המיטה והבטתי בנואל בעיניים מתחננות "מה את צריכה?" נאנחה "שתבדקי מה ליאם וקייטי עושים.. בעצם, יודעת מה? בכלל לא אכפת לי!" נשכבתי על המיטה והבטתי בכעס בתיקרה "הם בטח בודקים מה אפשר לעשות בקשר לבלאגן שנוצר" ניסתה נואל להגן עליהם, הזדקפתי במיטה
"הו לא נואל, ראית בדיוק כמוני איך הזנזונת נמרחה עליו! הדבר היחידי שהיא מחפשת זה איך לגנוב אותו!" הפנתי אל נואל המצחקקת אצבע מאשימה, מבטה היה מבולבל לאור קללותי אך היא הבינה את מצבי הנואש
"שכחתי להגיד לך, אמא שלך הביאה לי משהו למסור לך, היא מיהרה אל איזה פגישה שהייתה לה" ניסתה נואל להרגיע צחוקה וניגשה אל השידה, לוקחת קופסא עטופה בנייר אדום. נואל הניחה בידיי את המתנה ועליה הייתה מעטפה קטנה, פתחתי את המעטפה

"למקרה שאני לא אהיה כאן ותרצי לדבר עם מישהו.. (נ.ב המתנה המקורית הייתה סדינים אבל אחרי שהכרתי אותך, אני בטוחה שזה יהיה קצת יותר יעיל)"

גיכחתי לעצמי שסיימתי לקרוא את הכתוב, הסתכלתי אל תוך העטיפה האדומה שבה היה יומן אדום קטן הנסגר במנעול כסף. מהמם.
הבטחתי לעצמי שלפני שאלך לישון, אכתוב בו.

"נואל, אנחנו חייבות לעשות משהו, אני בטוחה שקייטי רוצה את ליאם, כדי להיות מלכה!" שיניתי נושא במהירות
"כן.. אני בטוחה.." מלמלה נואל בציניות. גלגלתי עיניים "מה אפשר לעשות?" שאלתי "הרי אתם ביחד לא? אין לך סיבה לדאוג" אה נכון! נואל בכלל לא יודעת שאני וליאם לא באמת ביחד
"נפרדנו היום" אמרתי מהר ונואל פערה עינייה "מה? ואת בסדר?" שאלה נואל בדאגה "כן כן, עזבי את זה, איך גורמים לליאם לחזור אליי ולקייטי להתרחק ממנו?" מיקדתי אותה במטרה.
ובלחזור אליי אני מתכוונת; שלא ישנא אותי.

"איך עד היום הוא רצה אותך?" שאלה נואל.
טוב.. עד היום לא היינו בכלל ביחד והוא לא רצה אותי! "עד היום? רק רבנו כל הזמן" נואל הנהנה "אז תעצבני אותו, תגרמי לו לאבד את העשתונות ולהשתגע, הוא לא יוכל לעשות כלום כי.. טוב, אתם לא ביחד. ואז הוא יתחנן לחזור אלייך אפילו רק כדי שתפסיקי לעשות את אותו מעשה שמציק לו" אמרה נואל כאילו זה כלכך פשוט
"מה מציק לו?" שאלה והתיישבה על הכיסא. טוב.. על הריב על ליאו והיילי אני לא יכולה לספר לה.. "אופ אני לא יודעת.." הדלת נפתחה ועוזרת מבוגרת עמדה מולי ובידייה קופסא כחולה גדולה, נואל לקחה מידייה את הקופסא "זה היה בחדר הישן של הוד מעלתה, שכחו להעביר את זה" אמרה העוזרת ופנתה אל דרכה.
"מה יש שם?" שאלתי את נואל לאחר שסגרתי את הדלת
"פיג'מות, למה לעזאזל את צריכה פיג'מות, יש לך המון! ולמה הן כאלה ארוכות? את לא אוהבת את מה שאני משאירה לך?" הביטה בי נואל קצת פגועה מהמחשבה שאני בוגדת בה ומבקשת פיגמות חדשות בסתר. "זה לא זה, ליאם חושב שהפיג'מות שלי קצרו... זהו זה! ליאם שונא שאני לובשת פיג'מות קצרות, גם בתוך החדר, תחשבי מה יקרה אם אלבש קצר, מחוץ לחדר!" הבטתי בנואל בשימחה, נואל קצת פחות שמחה למשמע הרעיון. "האמת שאסור לנסיכות ללבוש קצר, זה לא הולם" מלמלה נואל "נו מעולה, ככה גם עצבנתי את ליאם וגם הפרתי את כללי הארמון." חיוכי התרחב
"אבל.." נואל דיברה אך קטעתי אותה "אל תדאגי, עם כל מה שעשיתי עד עכשיו, שמלה קצרה לא תהרוג אף אחד" קרצתי אל נואל. היא חייכה וקרצה לי בחזרה ויצאה מהחדר, הולכת לארגן לי שמלות חדשות.

בתמונות החדר החדש:

•

מצטערת שהתמונות לא ערוכות, לא היה לי זמן לעצב..
•אז... מה אתם חושבים על קייטי? יש לי הרגשה שאמה לא כלכך אוהבת אותה...

•לא לשכוח להגיב ולהצביע⁦❤️⁩🔥
•אוהבת מלא, G

-עריכה: התמונות נמחקו, סליחה ❤