פיטר פארקר היה רק ילד רגיל בן 15. הלך לבית ספר כל יום, בילה המון עם החבר הכי טוב שלו, אה כן, והוא גם בילה את סופי השבוע שלו במגדל הנוקמים עם דמות האב שלו טוני וכל שאר הנוקמים!

הוא היה פיטר פארקר ביום וספיידרמן בלילה. טוני סטארק היה היחיד שידע על הזהות הסודית שלו, והוא תכנן לגלות לשאר הנוקמים בקרוב, אבל לא כרגע.

היום היה שבת אז פיטר יכל לבלות את כל היום שלו עם כמה מהנוקמים בזמן שטוני לא היה. 

קלינט, סאם ובאקי היו במגדל בזמן שכל השאר היו במשימה. פיטר אהב לבלות איתם ולא יכל לחכות להגיע ולתכנן כמה מתיחות בשביל האחרים כשהם יחזרו.

הוא נכנס למעלית. "ברוך הבא פיטר. שאודיע לכולם על הגעתך?" הוא שמע את הקול של פריידיי.

"כן. תודה פריי"

הוא הסתכל על המספרים של הקומות עולים באיטיות. אחרי בערך דקה הדלתות נפתחו והוא יצא ממנה בשמחה. ברגע שהוא יצא חוש העכביש שלו דגדג והוא מיד התכופף והתחמק מבלון מים שנזרק לעברו.

הוא הסתכל לאיפה שהכדור נזרק ממנו, וקלינט עמד שם המום.

"איך התחמקת מזה?! אני אף פעם לא מפספס!" אמר. פיטר לא ידע מה לענות, הוא מיד ניסה לחשוב על תירוץ.

"אממ.. רפלקסים מהירים?"

"אלה חתיכת רפלקסים ילד" הוא אמר ונאנח.

"ברוך הבא פיט!" סאם צעק ורץ במסדרון.

"היי פיטר!" באקי אמר מאחוריו.

"היי. יש לי כמה שיעורי בית לעשות אוקיי?" פיטר שאל-אמר. קלינט נאנח כמו שילדים בני 5 נאנחים וסאם שילב ידיים.

"אתה חייב?" באקי שאל. פיטר גלגל עיניים.

"כן, אני חייב. אולי תתבגרו?"

הוא הסתובב ללכת לחדר שלו, אבל חוש העכביש שלו דגדג שוב. הוא התכופף בזמן שעוד בלון מים נזרק לעבר ראשו.

"אתה צוחק עליי?!" קלינט אמר.

פיטר צחק. "אתה מאבד את זה איש זקן"

"אני אנקום בך על זה!" צעק לו.

"אתה חייב להפסיק לפספס קודם!" צעק בחזרה וסגר את דלת חדרו.

"איך פספסת ככה? אתה אף פעם לא מפספס" סאם שאל.

"אני לא יודע, אולי אני באמת מאבד את זה" אמר והשפיל את מבטו.

"נו באמת קלינט אולי זה פשוט יום לא טוב?" באקי אמר.

לא היה להם שום מושג על החוש השישי של פיטר, ופיטר היה יותר משמח שהם לא ידעו. הוא לא רצה שהם יגלו על הזהות הסודית שלו בקרוב.

~~~~~~~~~~

פיטר הכין שיעורים במתמטיקה, כימיה ואנגלית למשך בערך שעה, עד שלפתע הוא התחיל להרגיש מוזר. זה היה כאילו האיברים שלו 'רטטו' והוא לא ידע למה.

הוא הלך למטבח וראה את סאם וקלינט מצטופפים שניהם על אותו כיסא מחובקים. הוא הריח ריח מוזר שגרם לו למיגרנה נוראית. מה קורה פה?" הוא שאל והשתעל.

סאם הצביע אל באקי שהחזיק סוג של פחית.

"יש עכביש על הקיר!" הוא צעק ופיטר ראה אותו.

אוי לא. "ומה באקי מחזיק?" הוא שאל כשקולו רועד מלחץ.

"ספריי שהורג עכבישים" סאם אמר.

"קוראים לזה דוחה חרקים גאון" קלינט אמר וגלגל עיניים.

עיניו של פיטר נפערו. בגלל זה הוא מרגיש כל כך מוזר. לא היה לו מושג אם דוחה חרקים יהרוג אותו כמו שהוא יהרוג עכבישים.

באקי ריסס את דוחה העכבישים כמעט בכל מקום בחדר כדי לנסות להיפטר מאלוהים (אהמ לוקי) יודע מה עוד יש שם.

פיטר התחיל להשתעל באגרסיביות ולא הצליח להסדיר את הנשימה שלו. סאם וקלינט התחילו לדאוג, ובאקי לא שם לב למה שקרה והמשיך לרסס.

"היי פיט הכל בסדר?" סאם שאל. פיטר נפל לברכיים.

"פיטר!" קלינט צעק ורץ לפיטר כשסאם בעקבותיו, אבל באקי עדיין לא שם לב והמשיך לרסס. בשלב הזה פיטר הרגיש כאילו הגפיים שלו נשרפים, והייתה לו בחילה מטורפת.

"פיטר מה קרה?!" סאם צעק.

"ת-תפסיקו.. לרסס" פיטר הצליח לסנן בין השיעולים. הוא יכול היה להרגיש כל חלקיק ריסוס כאילו היה חומצה נגד הגוף שלו.

קלינט וסאם היו מבולבלים עד שראו שבאקי עדיין מרסס את דוחה החרקים בכל החדר. הם לא ידעו למה, אבל זה הפריע לפיטר.

"באקי תפסיק לרסס את השיט הזה!" קלינט צעק לו והוא הפסיק מיד.

"למה?" הוא שאל.

"כי זה עושה משהו לפיטר!" סאם צעק.

באקי הסתכל לעברם וראה את פיטר על הרצפה. באותו רגע הוא שמט את הפחית מידו ורץ אליהם. שלושתם היו מאוד לחוצים ולא ידעו מה לעשות.

לפתע המעלית נפתחה ויצא משם לא אחר מאשר טוני סטארק.

"מה עשיתם לילד שלי חבורת אידיוטים?!" הוא צעק כשהתקדם אליהם בהליכה מהירה.

"טוני?" קלינט שאל מבולבל.

"פריידיי התריעה לי שפיטר נמצא במצב לא טוב אז עפתי לכאן" טוני אמר "עכשיו תענו לשאלה שלי, מה עשיתם לילד שלי?!"

"אנחנו לא בדיוק יודעים, היה עכביש על הקיר אז באקי הרג אותו עם דוחה חרקים וריסס בכל החדר למקרה שיש עוד, ואז פיטר התחיל להשתעל ונפל לרצפה!" סאם הסביר בפאניקה.

המבט בפניו של טוני נרגע מעט. "אני לא עומד להרוג אתכם כי לא ידעתם, אבל אתם פשוט חבורה של מטומטמים"

הוא ירד אל פיטר. "קדימה פיט. בוא נוציא אותך מהחדר הזה" הוא אמר, אבל פיטר לא ענה.

"פיט? ילד?" פיטר לא ענה.

הוא הסתכל למטה אל פניו של פיטר וראה שעיניו עצומות.

"ג'יזס. שלושתכם תישארו פה, החומר הזה נמצא עליכם" טוני אמר והרים את פיטר.

הוא לקח אותו לחדר שלו ופתח את החלון כדי שיכנס אוויר. 

הוא הניח אותו על המיטה והלך להסביר מה קרה לשלושה במטבח שבינתיים התקלחו והורידו מעצמם את הספריי.

"איך הוא?" באקי שאל כשראה את טוני מתקדם אליהם.

"הוא עדיין מחוסר הכרה. לא יודעים כמה מהחומר הזה נכנס למערכות שלו אבל זה לא מספיק בשביל להרוג אותו"

"הוא אלרגי לזה או משהו?" סאם שאל.

"פיטר לא רצה שתדעו עדיין. הוא תכנן לספר לכם בקרוב, כשהוא יהיה מוכן להצטרף לקבוצה"

"לקבוצה?" קלינט שאל מבולבל.

"פיטר הוא ספיידרמן. הוא חצי עכביש, ואתם מיליתם את החדר בחומר שהורג עכבישים" טוני הסביר. עיניהם של השלושה נפערו.

"ספיידרמן הוא ילד בן 15?!" באקי צעק, "ילד בן 15 עצר אגרוף שלי...אני עמדתי להחטיף לילד בן 15 אגרוף בפרצוף?!"

"למען האמת הוא היה בן 14 כשגייסתי אותו.." טוני אמר.

"זה לא עוזר לי!" באקי צעק.

"אבל הוא לא סתם ילד. כשראיתי אותו בפעם הראשונה זה היה בסרטון ביוטיוב, הוא עצר מכונית שעמדה לפגוע באוטובוס בעזרת הידיים. אני גם הייתי מופתע לדעת שילד עשה את זה. אבל הוא באמת רוצה לעזור לאנשים. הוא רוצה להפוך את העולם למקום טוב יותר, גם אם זה יגרום למותו" טוני אמר בגאווה. השלושה נראו גאים גם הם ועל פניהם הופיע חיוך.

"פיטר התעורר ומבקש את נוכחותם שלך, מר ברטון, מר ווילסון ומר בארנס" פריידיי אמרה. הארבעה שמחו לשמוע את זה ומיהרו לחדרו.

כשהם נכנסו וראו את פיטר, הוא היה מחובר לדרך הוריד (אמ אני לא נראלי צריכה להסביר), ולמוניטור לב. כשפיטר הבחין בהם נכנסים נהיה לו חיוך ענק על הפנים.

"היי!" פיטר אמר בשמחה.

"אנחנו כל כך מצטערים פיטר.." קלינט אמר  והתקדם אליו באיטיות לאחר כמה שניות של שקט.

"אל תהיו. אתם לא ידעתם. זאת לא אשמתכם" הוא אמר ונד בראשו. הוא הבין שהם יודעים שהוא ספיידרמן, אבל הם לא כועסים כמו שהוא ציפה אז זה בסדר.

"אני שמח שאתה בסדר פיט" באקי אמר וחייך.

"גם אני. זה לא היה כיף בכלל"

"אני לא מאמין שאנחנו הסיבה לכך שאתה נמצא במצב הזה" סאם אמר והסתכל על המוניטור.

"זה לא כאילו שזה המצב הכי רע שהייתי בו" פיטר אמר ומשך בכתפיו.

"מה?" קלינט שאל.

"בניין התרסק עליי, מטוס שהייתי עליו התרסק על חוף כשנבל היה בתוכו גם, קיבלתי מכות רצח מאותו נבל, ואז רצתי לתוך שריפה כדי להציל אותו אחרי שהחליפה שלו התפוצצה בגלל שמסתבר שהוא אבא של הקראש שלי, והכל קרה בלילה אחד" פיטר אמר ומשך שוב בכתפיו.

קלינט סאם ובאקי נראו המומים והיה נראה שהלסתות שלהם נפלו לרצפה.

"ציינתי שהייתי מחוץ למטוס כשהוא התרסק?" פיטר שאל. טוני צחק מהדרך שבה הוא הסביר את אותו לילה.

"הולי קראפ ילד" באקי אמר ונד בראשו. פיטר צחק וכולם צחקו ביחד איתו.

כששאר הנוקמים חזרו לאחר כמה ימים והמצב של פיטר השתפר, הוא סיפר לכולם על היותו ספיידרמן, והם קיבלו אותו בשמחה לקבוצה.

טוני גם קבע חוק חדש במגדל: אסור להכניס שום סוג של דוחה חרקים.

כמו שהבטחתי, פרק כמה שיותר מוקדם.
הפרק הזה מצחיק אותי. בואו נדמיין שהשעה היא לא 3 וחצי בלילה ואני באמת צריכה ללכת לישון.
תהנו.