ולבני אדם שאינם משליכים את זיכרונותיהם וסובלים יותר...

היא ילדה מקוללת וגם הוא.

במשך שנם הם לא היו קרובים, היא פחדה מהחושך והוא פחד מהיום.

היו להם חיים מעניינים אבל גם לא פשוטים.

היא הייתה בסביבה עם חברה והוא היה לבד.

כשהגיע הזמן המתאים לשניהם, הם נפגשו וסיפרו אחד לשני על חייהם.

היו להם יחסים מורכבים מאוד- היא בצד המואר של העולם והוא בצד החשוך.

שניהם היו הפכים ואפילו לא דומים אחד לשני, אבל הם ידעו טוב מאוד שגם יגיע זמנם.

הקטע נכתב בהשראת משפט מהשיר "הלל" של יהודה עמיחי