הוא גרר אותי במעלה המדרגות לקומה השנייה והכניס אותי בכוח לאחד החדרים מהמסדרון הארוך, חשתי את דמותו הגבוהה של הגבר שבצללי החושך של החדר נראתה מאיימת אף יותר- מטלטלת את כתפיי, טורקת אותי על הקיר ומצמידה אותי אליו. כפות ידיו החלו ללטף את גופי, עולות מעט למעלה לכיוון החזה ואז מחליקות לעבר ישבני, ידיו העזות לא התחשבו בפני המבועתות.

הוא תלש ממני את המסכה באכזריות, הוריד את הז'קט שלו והחל לנשק אותי חזק
״תעזוב. אותי!״
אמרתי בין הנשיקות מנסה להיחלץ ממנו אך ללא הצלחה. הוא נישק אותי בכוח שוב ונשכתי את שפתו התחתונה, דם זלג מזווית פיו והוא ניגב אותו בעזרת אגודלו ״יש לנו פה לוחם קטן הא?״ היה זעם בעיניו אבל שפתיו נמתחו לחיוך מפחיד.
ואז הוא סטר לי בחזקה
״אל תנסה דברים כאלה שוב אחרת אני לא אעצור בסטירה!״ הבטתי לו בעיניים בפחד טהור, הלחי שלי כאבה כל כך. הרגשתי את גרוני נשרף מהצורך הנואש לבכות, הדמעות חנקו אותי. ההבנה של המצב העלוב אליו נקלעתי ללא יכולת לעשות דבר הכתה בי. רק להיכנע לגבר שהיה נראה נחמד ולא מזיק ממט ראשון.
הוא החל לפתוח את חגורת מכנסיו תוך כדי שהוא מנשק, מוצץ ונושך את אזור הצוואר ועצמות הבריח שלי ״א-אהה~ ת-תפסיק~״ גנחתי בכאב.
הוא החל לפתוח את כפתורי חולצתו וראייתי נהייתה מטושטשת מרוב דמעות שלא הפסיקו לרדת ״ד-דיי ב-בבקשהה~ אני מתחנן!״ בבת אחת הוא קרע ממני את שמלתי וחשף את פלג גופי העליון, הרגשתי כל כך חסר אונים, בכיתי ובכיתי אבל אף אחד לא שמע.

נשארתי חצי עירום כשהשמלה
מכסה-לא מכסה את גופי
״אני אוהב כשאתה מתחנן. תמשיך...״
הוא אחז במותניי באגרסיביות ועבר לנשק את החזה שלי, מידי פעם הוא נשך והקפיד להשאיר סימנים כחולים בכל מקום
״ל-לאא-״ נשעתי על הקיר מאחורי לתמיכה.
הוא השחיל יד אחת מתחת למכנסיי ומחץ את פלח ישבני- גורם לי לקפוץ בבהלה
היד השנייה לחצה על הפטמה שלי בזמן שהוא מוצץ את השנייה ״הממ~״ שרטתי את גבו עם ציפורני בניסיון נואש להילחם אבל לא היה לו אכפת
״א-אההה~~״
שום דבר שעשיתי לא שינה את המצב
כאב לי כל כך ״מממ~ המממ~~״
זה לא הרגיש טוב בכלל, רציתי להקיא
הוא הגעיל אותי ״כ-כואב״
״אתה כזה סקסי שאתה בוכה~״ הוא אמר וליקק לי את החזה, ומיד אחר כך נשך את הפטמה שלי בחוזקה
״אהההה!״ צעקתי

נ.מ כריס:
» הייתי שבור, אני לא מאמין שהוא נטש אותי כך. מה עשיתי לא בסדר? אחרי שפיליקס הלך לרקוד עם גבר אחר נשארתי במקומי למשך כמה דקות טובות, לא הייתי מסוגל לזוז.

למה הוא חושב שהוא מזיק לי? אולי לא הראתי לו מספיק כמה הוא חשוב לי? אני לא מבין. הוא הבן אדם היחיד שמעניין אותי כבר תקופה ארוכה, ואני לא מצליח להבין למה
או למה הוא פתאום החליט שהוא צריך להתרחק ממני. היה לנו כיף ביחד...נכון?
לאחר כמה דקות הלכתי לקחת משקה מהבר והסתכלתי מסביב, מחפש, במודע או לא, את פיליקס. לבסוף ראיתי אותו עולה במדרגות עם אותו הגבר שהציע לו לרקוד קודם לכן, זיהיתי אותו כאחד מאנשי העסקים שעובדים עם אבי, לוקס הזמין אותם לנשף.
אז הוא כבר מצא לי תחליף? חשבתי עם חיוך מריר ושתיתי את המשקה שלי בלגימה אחת.
הם עלו במדרגות ואני לא יודע אם זה בגלל המשקה אבל יכולתי להישבע שפיליקס ניסה לדחוף מעליו את הגבר הזר.
אני בטח מדמיין, זה כנראה המשקה ששתיתי על בטן ריקה.
הלכתי משם לכיוון היציאה, אין לי מה לעשות כאן יותר בכל מקרה.
לפתע מישהו קרא לי ״כריס! היי כריס בוא לכאן!״ זה היה מארק- איש יחסית מכובד שעושה עסקים עם החברה של אבי, הוא תמיד חייב להיות במרכז העניינים ולעולם אינו מפסיק לדבר, בדיוק מה שהייתי צריך עכשיו...
מסביבו היו עוד כמה אנשי עסקים וכמה נשים שהתאספו לידם.
הם צחקו אחד עם השני וסיפרו בדיחות
לא בדיוק רציתי להיות בחברתם- או להיות בחברת אנשים בכללי אבל אני חלק מהמשפחה המארגנת ולכן עליי להיות מנומס ולברך את כולם גם אם אנני רוצה
״כריס! איזה יופי שאתה כאן״ מארק המשיך, הוא שם עליי את ידו והיה ניתן לראות שהוא שיכור במקצת. ״למה הפרצוף העצוב? אתה נראה כאילו שברו את ליבך״ שאל אותי אחד מהאנשים במעגל שלא היה לי רצון לזהות
אני רק חייכתי חיוך מריר מבלי להתייחס אליו יותר מידי
״אתה יודע איך מתקנים לב שבור?...״ ‏עוד גבר שלא זיהיתי שאל ״מוצאים אישה שתגרום לך לשכוח אותו״ זה ששאל אותי בהתחלה התפרץ וכולם החלו להתפקע מצחוק. ״ואז עוד אחת!״ אחד אחר אמר ורק גרם להם לצחוק עוד יותר
כנראה פספסתי את הבדיחה כי לא הבנתי מה כל כך מצחיק בלהתייחס אל נשים כמו אל חפץ.
״אתה יודע״ מארק התחיל שוב
״יש לי מישהי מדהימה להכיר לך״
בדיוק מה שחסר לי עכשיו חשבתי וגלגלתי עיניים
״הנה תכיר, זאת רייצ׳ל״ מישהי מהמעגל צעדה קדימה לעברי, היא לבשה שמלה אדומה עם מחשוף עמוק ואיפור כבד שהיה ניתן לראות גם מבעד למסכה שהייתה על פניה. היה לה מראה כל כך מתאמץ שאפילו קצת ריחמתי עליה. המראה שלה היה צעקני ומוגזם מידי לטעמי אבל נראה שהגברים האחרים אהבו זאת.
‏״שלום לך״ אמרה רייצ׳ל וללא התראה מוקדמת נצמדה אליי וחיבקה את זרועי.
"מה גבר נאה שכמוך עושה לבדו בנשף מפואר שכזה?" אין לה שום בושה, ניסיתי להתרחק אך היא רק נצמדה אלי יותר. "הוו! זה היה מהיר!" אמר אחד הגברים שהיו מסביבנו
"אל תהיה כמו ריצ'רד! תשאיר גם לנו כמה נשים" כולם צחקו מהבדיחה שלו, אבל אותי רייצ'ל לא עיניינה רק רציתי ללכת משם כמה שיותר מהר. "אחח ריצ'רד הזה... אין אישה שלא עברה אצלו" הם המשיכו
"יש שמועות שהוא אפילו היה עם גברים..." לחש מארק. ״שששש אל תאמר דברים מגוכחים כאלו״ אמרה רייצ'ל
"ואיפה ריצ'רד עכשיו?" שאלתי, אני זוכר את ריצ'רד במעומעם... טיפוס יהיר ומלא בעצמו, ואם תשאלו אותי אני לא בטוח שכל הנשים שהיו איתו... היו מרצון. ונשף כזה, אין סיכוי שהוא היה מפספס.
"אההה בדיוק ראיתי אותו עולה למעלה עם עוד אחת... זאת מישהי שבחיים לא ראיתי. לא הצלחתי לזהות אותה- כנראה בגלל המסכה , אבל היה לה שיער בלונדיני קצר וקצת משונה..." מארק אמר וכולם המשיכו לצחוק, הוא חזר למשקה שלו, מתנדנד יותר ממקודם. אבל אני כבר לא הייתי מחובר לסיטואציה

"לא"

זה לא יכול להיות. ההבנה הכתה בי כמו שוט

רק לא זה... בבקשה

בחזרה לפיליקס:
"אהההה!" צעקתי והתנשפתי בכבדות.
כל הגופי כאב.
ליבי שרף מהמחשבה שהפעם הראשונה שלי הולכת להילקח בכוח על ידיי גבר זר שאני לא מכיר. מעולם לא חשבתי שכך אני אחווה זאת בפעם הראשונה
״תבין יקירי לי יש את הכוח ואת הזכות להחליט, לך... אין כלום. הרצונות שלך חסרי ערך, אז מוטב שלעת עתה- תשתוק ואל תתנגד... וכדאי שתזכור זאת טוב היטב: תשתף פעולה ותצא מזה בשלום. אך אם לא...תיענש" עצמתי את עיניי בחזקה "בעצם..." הוא המשיך וקירב את פיו אל אוזניי, עד שיכולתי להרגיש את הבל הפה החמים שיצא ממנו ולחש לי "אל תהיה בשקט, אני רוצה לשמוע את הגניחות שלך... תצעק חזק... גם ככה אף אחד לא שומע אותך..." אצבעותיו לחצו בחוזקה על ישבני.

"בבקשה... תן לי ללכת! אני לא אספר לאף אחד אני נשבע!" הבעתו השתנתה וכעס נראה על פניו פתאום הוא הפך לאדום.
ידו שלחצה על פטמתי עברה למחוץ את גרוני חזק.
נחנקתי
"אתה לא הולך לשום מקום עד שאני אסיים איתך!" הוא צעק בכל כוחו
איבדתי יכולת לנשום ונאבקתי. תפסתי את ידו שחנקה אותי בניסיון להשתחרר ולהקל על עצמי לנשום.
"א ני מ-מצ טער" ניסיתי לדבר בקושי רב, ציפורניו חדרו לתוך עורי, הרגשתי אותן ננעצות בבשרי וחוסמות לי את היכולת לנשום... התחלתי לאבד את הכרתי
"מצטער!? עכשיו אתה גם מצטער!? אמרתי לך! לא תשתף פעולה- תיענש!" ראייתי היטשטשה מחוסר אוויר.
"אני אלמד אותך לקח" השמעתי קולות של חנק, הוא לחץ על צווארי יותר ויותר.
לפתע שמעתי מישהו קורא בשמי
"פיליקס!" לא הייתה לי יכולת להגיב כלל.
הגבר הזר פתח את רוכן מכנסיו... מוכן להכאיב לי אפילו יותר.
לא נשארו בי כוחות להתנגד, הרפתי מידו. לא נשאר לי מה לעשות. כנראה שאני יותר חלש ממה שחשבתי.
אני חושב שהוא הוריד את מכנסי הלבנים שלי... אבל לא הייתי מספיק בהכרה בשביל להבחין במשהו.

"...פיליקס!..איפה אתה!?..."
שוב פעם הקול הזה... זה כנראה הראש שלי מתעתע בי בגלל חוסר האוויר.
"אתה ביקשת את זה!" הגבר אפילו לא התייחס לקול שצעק מבחוץ,
הוא היה שיכור מכעס.

לפתע נפרצה הדלת

-————

Hello there 👋
אשמח אם תשאירו כוכב או תגובה ~.~
ואם יש משהו שלדעתכם.ן כדאי לשנות\ לשפר אשמח אם תכתבו לי🙏🏻

אה ומה דעתכם.ן על הפרק של היום?