אני שקרנית.

זה בסדר התרגלתי לשקר.

אני תמיד משקרת. לגביי מי שאני.

השקרים לגביי מי אני שונים בחברת אנשים שונים.

שקרים לא תמיד נאמרים במילים. לפעמיך הם נאמרים רק בהתנהגות. התנהגות מעידה על אישיות. וזה מה שאני עושה משקרת לגביי האישיות שלי בחברת אנשים שונים כול שקר הוא שונה.

כבר כול כך התרגלתי לשקרים שאני לא יודעת מי אני בלעדיהם. אני תמיד משקרת לא הייתה לי הזדמנות לבדוק.

בלילות אני תמיד לא חושבת בהיגיון, הופכת פזיזה יותר ונותנת לרגשות לשלוט בי.

אני משתמשת בקירות החדר שלי לפרוק רגשות ומחשבות. זה לא נדיר. כבר יש לי כיתובים של- I hate my life! או סתם, במהלך צחוקים יחד עם אח שלי שסיפר לי כמה גיקי הוא כיתוב לפי בקשתו של "אח שלי מוזר וגיקי רצח" ועוד כול מיני כיתובים שונים ממצבי רוח שונים. רובם נעשים בערבים.

בחזרה לנושא לילה אחד כתבתי בענק שקרים מעל הראש של המיטה שלי.

לאחר מכן קלטתי- מה אם מחר בבוקר מישהו יבוא ויראה את זה? לא רציתי שיראו וישאלו מה זהואז אני אצטרך להסביר. וגם כול המשפחה שלי- גם הסבים וסבתות, דודים ודודות בני דודים ובנות דודות וגם סתם חברים של המשפחה שיבואו הבייתה שלנו ויראו ואז אני אצטרך להסביר.

אז מחקתי כמיטב יכולתי.

חשבתי על לכתוב מחדש באותו איזור אבל רק מתחת- את הכיתוב הזה כתבתי מעל ראש המיטה שלי ואת הכיתוב הבא תכננתי להזיז קצת את המיטה ואז לכתוב את זה באיזור שבו הראש של המיטה נצמד לקיר ואז להחזיר את המיטה למקום ככה שאף אחד חוץ ממני לא ידע שהם שם.

אבל אז הסתכלתי בשרידי הכיתוב של השקרים שכתבתי מעל ראש המיטה וקלטתי שזה מושלם ככה- מחוק כמעט לגמריי. שקוף ובלתי אפשרי להבנה של הכיתוב שהיה שם לשאר האנשים אבל בגלל שאני ראיתי את זה מקודם אני ידעתי לזהות את השרידים ולזהות מה כתוב.

סתם קטע שרציתי לשתף.

נ.ב. שמתי למעלה שיר שקצת קשור לנושא הזה של שקרים והעמדת פנים