יש לי חברנם אבל
אין לי חברים,
הם תמיד מדברות על מה הן עושת בצהריים ומפגשים שלהן לידי כאשר אני לא מוזמנת.
הן לא שם כשאני צריכה אותן,
אבל אני שם כשהן צריכות אותי.
הם לא נפגשות איתי בצהריים רק עם הולכים לחוגים.
הן חברות אבל לא חברות אמיתיות,
החברים היחיד שלי שאני יכול לסמוך עליהם אלה אתם, ספרים,
ספרים הם החברים היחידים שלי,
ספרים והמילים האלה,
המילים הכתובות בדיו שחור,
דיו שחור על נייר לבן שמנת.
המילים שכל פעם משחררות את המחשבות,
את מחשבות העצבות,
את המחשבות הרעות,  הבודדות את הכול.

הן משחררות את הכול ומשכחיכות אותן
ומשאירות רק טוב.
אתם תמיד תהיו שם ספרים.
ואני, אני יהיה כאן כול זמן שיש לי אתכם מצילים חלקים קטנים מחיי שלא מתו,
מחזיקים את החלק הקטן שעדיין בחיים ורוצה להמשיך.
זה בשבילכם,  בשבילכם הוא פה אותו חלק קטן.
אז תודה לכם חברים שלי שאתם פה איתי ותשארו לנצח לא כמו שאר בני האנוש שבאים כדי לנצל ואז הולכים.
מתחבים מתחת למסכות וחיוכים מזויפים.
תודה, אני פה בזכותכם.

----------------------------------------------------------- איןנלהתייחס לזה ברצינו זה קטע שאבר לי בראש זה הכול.
תןדה