פרק 4 - לעבור צד

הפסקת אש היה הדבר שלו הרמיוני נזדקקה לו באותו הרגע. "אבא, אמא, רציתי לומר לכם... שאני רוצה לעבור צד. לצד של המוגלגים." אמרה הרמיוני, מנסה לזכור את דברי המרפא. הוריה הופתעו לטובה. הם מיד חיבקו אותה באושר.

אבל הארי ורון, ששמעו גם הם את ההכרזה, לא היו שמחים כמו מר וגברת וויזלי. "פרסי צדק! את בוגדת בנו!" צרח רון. הארי נעץ בה מבט כעוס ומאוכזב ושניהם הלכו משם.

הרמיוני נעלבה. "רון, אני... רציתי לומר לך משהו, אבל אחרי איך שדיברת אלי," הקול שלה היה רך, אך מיד השתנה, "אני כבר לא רוצה!" עכשיו דיברה בכעס. "אוקיי!" צעק עליה רון. הוא והארי הלכו משם. "אני שונאת אותך!" צרחה אחריו, למרות שזה לא היה נכון. בתוך ליבה, היא ידעה שהיא מפתחת רגשות כלפי וויזלי הצעיר.

קורנליוס פאדג' ישב מול ראש הממשלה המוגלגי. "למה אתה עושה זאת?" הגיע ישר לנקודה. "כי אתם חייזרים" צחק ראש הממשלה. ברוע לב, הרים ראש הממשלה המוגלגי רובה זהוב. הוא לחץ. הכדור ננעץ ישר בתוך ליבו של פאדג'. שר הקסמים התמוטט. הוא שקע בשינה, שממנה לא יתעורר עוד לעולם. "אפס!" צחק ראש הממשלה. "פשוט אפס!!"

כאשר הבשורה על המוות של קורנליוס התפשטה, לא היה קוסם שלא נמלא בצער. משום שהוא היה מנהיגם, למרות שניתן להודות שהחלטותיו לא היו מועילות במיוחד, כולם נעצבו. לפחות היה לו מוות קל...

"תפציצו!! אש!! למען קורנליוס!!" צרחה חזקה נשמעה, ומסתבר שזה היה פרסי וויזלי, שהיה באותה תקופה עובד בכיר אצל השר. קללות נורו לכל עבר, מוגלגים נפלו, נפגעו, ואפילו חלק מהם נהרגו. אחרי כמה רגעים, המוגלגים הבינו שלא כדאי להם פשוט לעמוד ולבהות בקוסמים רוצחים אותם, ולכן הם החזירו מלחמה. הרמיוני כיוונה את שרביטה אל הקוסמים, וניסתה לכוון אליהם קללו. רק שהפעם זה לא עבד לה, משום שהיו קוסמים הרבה יותר חזקים ממנה, שנטרלו את הקללות. ובכוח פיזי גם לא היה לה יתרון כלל. אז היא נותרה חסרת אונים. היא יכלה להשתמש בשכל החריף שלה, ולהרוג את כל הקוסמים. אולי אם באמת הייתה רוצה, היא הייתה מצליחה. אבל בתוך ליבה, עמוק בפנים, היא לא רצתה. היא לא רצתה לפגוע בקוסמים, וגם לא במוגלגים. היא לא ידעה. הרמיוני נשמה עמוק. היא לקחה את השרביט שלה, והתכוננה לדו קרב. מולה היא מצאה את מה שדמיינה במיטתה בבית לפני מספר ימים, שנדמו לה כמו שנים ארוכות.

מולה עמדו הארי ורון, מאחוריהם נוויל, לונה, וג'יני. כמעט כמו מה שדמיינה. אפילו יותר רע. היא כיוונה עליהם את שרביטה. "אימפריו" לחשה. שריריו של רון רפו. עיניו פזלו. אך מיד הוא חזר אל מצבו הרגיל. היא לא רוצה מספיק. היא לא מתכוונת מספיק. "אימפריו!" אמרה ביותר ביטחון. הפעם רון בהה בה כמחכה לפקודה. תנטרל את נוויל ואת הארי חשבה בכוח. רון הניף את שרביטו, ומיד בידיו היו גם השרביטים של הארי ושל נוויל. תן לי ותחזור הביתה פקדה עליו. רון הגיש לה את שלושת השרביטים, והלך משם בדממה. "מה עשית לו?!" צעק הארי. הרמיוני חייכה בסיפוק. "יא חתיכת מנוולת! דפוקה! חסרת חיים! מרושעת!!" צעק עליה הארי. "סוף סוף יש לך טעם טוב, פוטר" גיחך דראקו, שהופיע מבין האנשים. "אל תתערב, מאלפוי" ירק הארי. "כן, ומה תעשה לי?" לגלג דראקו. "או, אתה רוצה לראות מה אני אעשה לך?" צחק הארי. "פוטר, אתה בלי שרביט בכלל!" חייך דראקו ברוע כשידו על העליונה. הארי הושיט את ידו אחורה. ג'יני הניחה את שרביטה שם, סומק מציף את פניה. הארי כיוון את השרביט של ג'יני על דראקו. "קרושיו!" קרא. דראקו נפל על האדמה, וצרח כל כך חזק. הוא התפתל וצעק שוב ושוב, בסבל נורא. "הארי תניח לו!" נבהל נוויל ממאחור. הארי נעץ מבט רשע בנוויל. הוא חייך ברוע. "אבדה קדברא!" צרח הארי. גופו של דראקו עף באוויר, ואז צנח, בפישוק איברים. רוע וכעס הצטברו בהארי, והוא לא הצטער אפילו לרגע על מה שעשה למאלפוי. 

---

אווו, הארי מרושע. שתי חברות שלי (NaomiIoffe  ועוד אחת שאין לה וואטפד) החליטו שהארי חייב להיות מעצבן, אז הלכתי עד הסוף.