(קרדיט ל solangelog, על הרעיון, תודה ♥️)

ישבתי בביתן האפולו, בוהה בתיקרה.

שקרן.

מגעיל.

שחור שיער.

חתיך בצור– בא לי לרצוח אותו.

מה? לא אמרתי שום חתיך! תעזבו אותי!!

כבר הרבה זמן שאנחנו ביחד, גרמתי לו להיפתח, נהפכנו ליותר משתי חברים הכי טובים.

ואז, אחרי 6 שנים שהוא גורם ללבי לפרפר.

הוא נטש.

אפילו כשאמא שלי מתה לא בכיתי ככה.

אני כבר בן 21, מוצא את עצמי רוצה להיות יותר קרוב אליו.

יצאתי החוצה מהביתן, מדוכא מהחיים.

כבר שבוע שהוא לא מדבר איתי.

הלכתי לחדר אוכל, אני חושב שבגילגול הקודם הייתי בת, מסתבר שבדיכאון אני טוחן גלידה.

כבר לא אכפת לי אם זה בריא.

נזכרתי בכל הדברים שעשינו ביחד, במחשבה שניה, היה עדיף לא לצאת מהביתן.

משהו תפס אותי, "וויל, מה קורה?" אמרה פייפר בנחמדות, אפילו לא עניתי, רק גרמתי לה לעזוב את ידי.

היא נאנחה "תקשיב, עובר על ניקו שבוע קשה, הוא לא מתכוון להיות כל כך מרושע, "

גיכחתי, "זה לא משנה את מה שהוא עושה"

פייפר תפסה שוב את זרועי, ומשכה אותי לכיוון האגם.

 נאנחתי, אין לי כח.

"מה לעזעזאל את רוצה ממני? אין לי כוח עכשיו" רטנתי.

ואז קיבלתי שוק.

ניקו עמד שם, מעט מבוייש, לבוש בבגדים שחורים, הוא פתח את פיו, ולבסוף אמר

"וויל, אני יודע שהתנהגתי מגעיל, ואני מצטער" הוא הוציא קופסא וכרה ברך "תינשא לי?" הוא שאל בקול צרוד.

אני רק עמדתי שם כמו בחורה אידיוטית שלא יודעת כלום על החיים שלה.

ניקו נאנח בעצב " בגלל זה לא דיברתי איתך, פחדתי שתגלה" הוא הסביר במעט פחד.

"כן" נשפתי את המילה החוצה.

ניקו הרים את ראשו, המום "באמת?" הינהנתי.

"וואו" הוא אמר המום "זה היה קל, ציפיתי שתיהיה דרמה קיוון, ותתחיל לשיר את Let it go "

פייפר פרצה בצחוק, ושתינו הסתובבנו, סמוקים.

"סליחה" היא ניסתה להפסיק לצחוק "אני ילך" וברחה, מתגלגלת מצחוק.

_______

היי, כן, קצר, אבל לא ידעתי מה עוד לכתוב...

מרוצה @solangelog?

ביי💖💖