מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן עם הפרק הזה. עברתי דירה לא מזמן ועשינו את זה לבדנו בלי חברת הובלות, אז הייתי צריכה לעבוד כמו מטורפת רוב הזמן אם לא כל הזמן בשתי הדירות. גם יש לנו דמות אורחת הפרק הזה! הוריי! ברוק מחברים הכי טובים לנצח (?) מאת shinyshahaf מתארחת בפרק שלנו ותתארח גם בהמשך הסיפור כי אני ושייני חברות טובות מאוד (יש לי חשק לומר לנצח אבל זאת מילה אסורה כי מזל רע. רציתי גם להוסיף את המילה הכי לשם הפאן פה אבל אני חושבת שצחקתי על הנושא הזה מספיק בשתי הגרסאות של הסיפור שלה) וכתוצאה מכך גם חלק מהדמויות שלנו חברות טובות. הייתי צריכה להכיר את ברוק בשביל אחת הסצינות ולחשוב איך לכתוב את הסצינה הזאת. זה קשה להשתמש בדמויות של אחרים...

אם לא יצא לכם לקרוא את חברים הכי טובים לנצח (?), אז הנה המלצה קצרה לפני תחילת הפרק הזה (משעשע להמליץ על אחרים בספר עלילתי. לא, אל תבנו על זה, שייני היא מקרה מיוחד): הסיפור הוא על רובין רייט, בחור בן 24 חסר חברים בגלל צלקות מהעבר שחלקן הגדול סובב סביב החבר הכי טוב שלו לשעבר מייקל גומז. אחרי בילוי בבר גייז חדש עם החברה היחידה שלו, הוא מוצא את עצמו בדירה זרה לו עם המון תגליות חדשות. הסיפור מכיל שנאה עצמית, הפרעות אכילה, תכנים מיניים ואונס. אם אתם רגישים לתכנים האלה, ממליצה לכם לא להתקרב לסיפור הזה... 

בזמן שאני כותבת את ההמלצה הארוכה הזאת אני קולטת שאתם כנראה פחות רגישים לתכנים כאלה כי אתם פה בפרק 24 אחרי נתתם הזדמנות לפרק הראשון בלי לקטול אותו או אותי יותר מדי סו... הפרק הזה יכיל ספוילרים קטנים לחברים הכי טובים לנצח (?), אז תצטרכו להתמודד גם עם זה.

 קריאה מהנה ועד שאראה אתכם בפעם הבאה (מפחדת להבטיח על דדליין מסוים), תקראו את הסיפור של שייני!

----------------------

טוביאס... מה אני בשבילך?" גרייס שאלה. עיניו של טוביאס הביטו בפניה הרכות, מתרוצצות מפרט אחד לפניה לפרט אחר מבלבול.

"מה את... בשבילי? מה הכוונה?" הוא שאל בחזרה בהיסוס, ליבו הלם בחוזקה. הטלפון שלו צלצל ברינגטון שגרתי שהגיע עם הטלפון, אך השניים התעלמו ממנו.

"כן טוביאס, מה אני בשבילך? מההתחלה לא הייתי יותר מחזייה מסריחה בשבילך. אז אתה אומר שאכפת לך ממני, שאתה רוצה שאני אבחין בדאגה שלך כלפיי... אבל אחרי אתה קורא לי פאקינג גברת חזיות וולמרט כי אני לא מוכנה לעשות משהו שהוא בזבוז כסף. פתאום אתה בסדר איתי ומארגן לי מסיבת יום הולדת. ועכשיו אתה רומז לי שאני לא יותר מחזייה בשבילך? לעזאזל טוביאס, נמאס לי!" קולה של גרייס גבר עם כל מילה עד שקמה מהספה בסוף דבריה. "אני הולכת לעבוד, אל תפריע לי." הוא יכל לראות את דמותה מתרחקת ממנו. לא... הוא לא רצה שהיא תתרחק. משום מה הוא לא יכל לתת לה לעשות זאת. בלי ששם לב ידו תפסה את ידה הקטנה. המגע היה חם מאוד, חום נעים כזה. אם ליבו היה יכול, הוא היה יוצא מהמקום באותה שנייה.

"תעזוב אותי, אתה מפריע לי." גרייס מחאה, אבל הוא לא נתן לה ללכת. אם כבר, הוא משך אותה אליו יותר, מחבק אותה מאחור. כך הם עמדו בסלון המלוכלך מכוסות, צלחות קרמיקה ושאריות קונפטי. הוא יכל להרגיש כמה קטנה, רזה, עדינה ושברירית הייתה לעומתו.

"גרייס, אני מצטער... אני כל כך מצטער..." הוא התנצל בפניה בקול מתחנן, ראשו נח על כתפיה. "לא התכוונתי להחפיץ אותך, באמת... זה נכון שאני מיד שופט אנשים על פי החזיות שלהם, אבל אני מבין שזה לא בסדר לעשות את זה כי את ועוד נשים סובלות מזה. טומוקו עזרה לי להבין את זה. אני לומד לאט לאט ואני מגלה דברים חדשים. פשוט רציתי לתת לך את המתנה הכי טובה שיש, מתנה שתראה מה את בשבילי ובשביל טומוקו במובן הכי לא מחפיץ שיש." קולו של טוביאס נשבר, האחיזה שלו בגרייס התהדקה. הוא לא רצה לעזוב אותה, הוא רצה להישאר ככה בין ידיו, להגן עליה בכל ליבו. כל גופו רעד. היא הסתובבה אליו, עיניהם נפגשו שוב הערב. עיניה הגדולות מעבר למסגרת המשקפיים הזהובה נדדו למעלה ולמטה, סורקות את פניו. הן נראו כמו שתי גולות נוצצות. זהב כצבע מסגרת למשקפיים בהחלט הייתה בחירה נפלאה בשביל גרייס, זה התאים לה. כפתור האף שלה היה גדול בצורה חמודה, פשוט ללחוץ עליו. שיערה המתולתל אמנם היה קצר, אבל בעיניו הוא נראה כמו רעמה מרשימה לאישיות המרשימה שלה.

ידיה הרזות נכרכו סביב צווארו, פניה של התקרבו לאלה שלו. שפתיה הבשרניות השתרברבו, עיניה החומות נעצמו. גופו מיד קפא במקום, לא יודע מה לעשות. הוא פחד מהצעד שגרייס הלכה לעשות, הוא נלחץ מאוד. אבל גם... התרגש? ליבו דהר בבית החזה שלו כמו שלא דהר מעולם, כל הרגשות שלו התערבבו זה בזה. פתאום היא עצרה במקומה, ידיה התנתקו מצווארו כשאחת מהן החזיקה בסווצ'רט הכחול שלו. פניה הושפלו כלפיי מטה אל נעלי הספורט האפורות שלו.

"טוביאס... מה אני בשבילך?" קולה רעד, האחיזה שלה רעדה גם היא.

"גרייס..." הוא קרא בשמה, היא יישרה את מבטה אליו שוב. ליבו החסיר פעימה מסיבה לא ברורה. "את במקרה... מאוהבת בי?" הוא שאל בהיסוס, מפחד מהתשובה שלה. עיניה התרחבו מדבריו, אחיזתה בו נחלשה. אמנם לא אמרה דבר, אבל זה הספיק עבורו. הוא מיד ניתק את המגע שלו והתרחק שני צעדים אחורה כשידיו הגנו על החזה שלו. עיניו החומות נפערו לרווחה כצלחות, הבעה מפוחדת חושפת שיניים התלבשה על פניו שהתחילו לקבל צורה יותר מרובעת.

"אני מצטער, אבל... זה לא יעבוד בנינו..." קולו רעד בהצהרה שלו, עיניו התרוצצו בחוריהן. "יש לנו מותג להקים... אנחנו... רומנטיקה והמותג שלנו לא יכולים להשתלב... זה המותג או אנחנו" הוא הסביר, ליבו כאב מחשש לא ברור. גרייס נראתה שבורה, כל גופה רעד. היא ניסתה לומר משהו, אבל המילים לא יצאו מפיה. במקום זה נפלט משפתיה הבשרניות גיחוך קל שהשתנה אחרי זה לחיוך שבור.

"הו, היא התחילה. "הייתי צריכה לזכור... נכון, אסור להראות רגשות בעולם העסקים. אסור שיהיה בנינו שום רגש." היא השתדלה לשמור את החיוך הבטוח על פניה, אבל הוא רצה להשתנות לכדי חשיפת שיניים עצובה. "אל תדאג, אני לא רואה בך משהו... אחר. אין צורך להיות מוטרד." היא ענתה לפני שהתקדמה לחדר שלה. איך שסגרה את הדלת, טוביאס יכל להרגיש בבירור כמה רגליו השמנות רעדו. גופו הרחב ישר צנח על הספה האפורה. ידו החזיקה בכאב את הסווצ'רט שלו באזור החזה, נשימותיו התפרעו בחופשיות, מנסות להסתדר שוב. הפחד שלו התגשם, גרייס מאוהבת בו.

"אל תדאג, אני לא רואה בך משהו... אחר. אין צורך להיות מוטרד." מילותיה של גרייס התנגנו בראשו, הבעתה השבורה הוקרנה יחד עם הקול. נשימותיו התחילו להסתדר יותר, ידו פתחה את רוכסן הסווצ'רט. הוא ידע שהיא שיקרה, אבל הוא הודה לה על זה. הם יוכלו להגשים את החלום המשותף שלהם ולגור יחד כאילו כלום לא קרה. עם זאת, משהו בליבו הרגיש... לא מרוצה. עיניו הביטו על הדלת המקושטת של גרייס מיום ההולדת שלה. למה הוא מרגיש חוסר נוחות כזה? גיחוך נפלט משפתיו הדקות. זה כנראה מההלם. זה לא קל לעכל את זה שהשותפה שלך לדירה מנסה לנשק אותך.

"לא צריך להיות גאון בשביל להבין שהרגע הודית בפניי שאתה מאוהב בגרייס." מילותיו של ג'ק מהשבוע שעבר הדהדו בראשו. הוא צחק חרישית מהמשפט הזה. אוי... הוא לא יכול להתאהב בנשים. הוא יכול להתאהב בחזיות והחזיות של גרייס הן יותר מדי חזיות וולמרט בשבילו. חיוך רחב עלה על פניו כשחשב על החזייה המושלמת עבורו: חזייה תומכת באהבתה בגוון סגול עשיר עם תחרה, לא שינה לו אם כולה כוסתה בתחרה או רק חלק ממנה. פתאום החיוך שלו נפל, עיניו החומות הושפלו לרגליו.

זאת באמת החזייה המושלמת עבורו?

-------------

זאת הייתה שעת ארוחת הצהריים, טוביאס והחברים שלו חיפשו שולחן פנוי לשבת בו. עיניו החומות התרוצצו בחיפוש אחר מקום לשבת. פתאום הן ננעלו על החזייה היפה ביותר שראה בחייו. זאת הייתה חזייה סגולה בגוון בוהק אבל אצילי עם תחרה בחצי מהקאפ וסרט קטן במרכז בין השדיים. הוא יכל להרגיש פרפרים בבטן שלו בדיוק כמו בסרטים, פרפרים שדמו לסרט הקטן של החזייה שלה. לחייו ואוזניו התחממו. חיוך רחב עלה על פניו הלא לגמרי מרובעות, העולם בהחלט נראה נוצץ יותר. רגליו התקדמו לכיוונה בלי ששם לב עד שקול מוכר קרא לו.

"טוביאס, לאן אתה הולך? אין שם מקומות פנויים." חבר שלו קווין, שדמה לענף של עץ בגלל הגובה שלו והרזון, שאל אותו.

"מצאתי את האחת שלי." טוביאס הכריז מיד בלחש, עיניו נצצו בנחישות להתאחד איתה. קווין והחבר השני ג'ורג' הסתכלו עליו בבלבול.

"מה יש לך? על מי אתה מדבר?" ג'ורג' שאל בחצי צחוק. טוביאס ישר הצביע על החזייה בה התאהב ממבט ראשון.

"היא האחת שלי. אני רוצה אותה." הוא הכריז אמר. חבריו הסתכלו על האחת עליה דיבר. זאת הייתה נערה שנחשבה ליפה אבל היא לא הייתה מיוחדת מבחינת המראה שלה: שיער חלק בצבע חיטה, גוף רזה שהיה ניתן לראות ממכנס החאקי הצמוד וקארדיגן תכלת שהיה גדול עליה במידה אחת, ועור בהיר. השניים ישר צחקו עליו.

"היא בחיים לא תרצה אותך. אתה לא בליגה שלה." קווין ציין בביטחון. "בוא עכשיו נמצא מקום לאכול בו." הוא התקדם יחד עם ג'ורג'. החיוך על פניו המרובעות של טוביאס נפל. נכון... הוא לא יכול להתקרב לחזיות... רק נשים יכולות להתקרב לחזיות. הוא הסתכל עליה עוד שנייה אחת נוספת לפני שהתקדם לקווין וג'ורג'.

------------

גרייס שכבה על המיטה כשביל ישן על הבטן שלה. אנחה עצבנית נפלטה משפתיה הבשרניות. ליבה פעם בבית החזה שלה כל כך מהר שזה כאב. זה הרגיש כאילו דקרו אותה בחזה שלה שוב ושוב ושוב. למרות שכבר התנתקו, היא עדיין יכלה להרגיש את גופו הרחב עוטף אותה. פניו המרובעות עדיין היו צלולות בזיכרונה כאילו פניה עדיין ניצבו מולן. לו רק הייתה עושה את הצעד הקטן ומנשקת אותו... פניה התלהטו מהמחשבה ששפתיו ייפגשו עם אלה שלה, שפתיה עקצצו בכמיהה לכך. היא יכלה להרגיש את אוזניה מפרפרות למרות שלא באמת יכלו לזוז.

"אני מצטער, אבל... זה לא יעבוד בנינו..." קולו הדהד בראשה בצלילות רבה. נכון... הוא לא אוהב נשים. כל מה שמעניין אותו זה חזיות. עיניה נדדו לקופסה הוורודה שנחה על המיטה שלה. לעזאזל איתו, איזו חזייה היא צריכה להיות בדיוק כדי שהוא יבחין ברגשות שלה כלפיו? פתאום גופה הרזה התנתק באחת מהמיטה, ביל יילל בבלבול. לא, היא לא מרגישה כלפיי טוביאס משהו בסגנון הזה!

"זה המותג או אנחנו." מילותיו שוב הדהדו בראשה. זה הרגיש כמו תירוץ, אבל... הוא צדק. היא המנהלת של המותג והוא מעצב שעובד תחתיה, אלה יחסי מרות. אמנם עכשיו זה לא נראה ככה, אבל בעוד ארבע שנים כשהמותג שלהם ייראה אור, זה יהיה בעייתי עבור העובדים והמותג עצמו. שניהם התחברו כי לכל אחד יש חלום שהוא רוצה להגשים. אסור שהרגשות שלהם יפריעו.

היא התיישבה מול שולחן העבודה הקטן החום שלה מול המחשב בנייד שלה ופתחה אותו. משם היא נכנסה לקובץ הקווים המנחים של המותג העתידי שלהם. כן, זה יחזיר אותה למצב נורמלי. וגם יש פגישה חודשית ביום ראשון, היא חייבת להיות מוכנה אם היא רוצה שהכל יעבוד. היא עברה שוב על שאלות הבסיס של המותג שלהם פעם נוספת.

"שם מותג?"

גופה הרזה נשען אחורנית על הכיסא המשרדי השחור שלה כשאנחה חמוצה נפלטה משפתיה הבשרניות. חוץ מהעובדה שטוביאס וטומוקו רוצים להראות שהלבשה תחתונה לא מינית והרצון למכור הלבשה תחתונה לכולם, אין באמת משהו שיוכל לעזור בבחירת השם. אחת מידיה החזיקה את סנטרה, מנסה לחשוב מה יכול לאחד את שני אלה. אחרי דקת מחשבה, גופה הזדקף הכיסא. אולי גרייס? טוביאס רוצה להראות את היופי של החזיות. אז אם השם של המותג יהיה על שמה, הוא יבחין שהיא יותר מחזייה. היא בעצם מה שהעניק לו את כל החזיות האלה! אצבעותיה הקלידו את המחשבות בשיא המהירות. כשסיימה, גרייס הניפה את ידיה בפסנתרן בקונצרט ונשענה בביטחון על הכיסא בניצחון.

כשקראה את מחשבותיה, לחייה חזרו להתחמם, פניה נהיו מבועתות למראה עיניה. היא משכה בשיערה הקצר בתסכול, שפתיה נמתחו לקו דק נבוך. לא... היא לא אמורה לחשוב עליו. היא מיד מחקה את מה שכתבה. עיניה הממוסגרות במשקפיים שוב הסתכלו על המסמך. פניה לבשו הבעה חמוצה. העכבר ניגש לכפתור "בצע שוב הקלדה" במסמך והחזירה את כל מה שכתבה. היא לא אהבה את זה, אבל זה יותר טוב מכלום.

"מה התדמית של המותג?"

אנחה נוספת בקעה משפתיה של גרייס. באמת איזו תדמית היא צריכה בשביל למשוך את טוביאס... אולי חזייה סקסית? לא... זה רק ירתיע אותו. לא שהוא רואה חזייה כסקסית באמת. בשבילו המילה סקסי היא מילה אסורה עבור חזיות. אולי תדמית טהורה? ליבה פעם מהר יותר, לחייה החמות התחממו עוד יותר, מקבלות גוון אדום יותר. רגע, למה היא חושבת על טוביאס פתאום? היא אמורה לא לחשוב עליו! אז היא קלטה שהיא רשמה את המחשבות שלה בקובץ. כל גופה צנח בייאוש על הכיסא השחור. למה. היא. מתנהגת. כמו. טיפשה? אוי זה מתסכל. היא מיד מחקה את המחשבות האלה מהקובץ, אף אחד לא צריך לדעת.

"מי המתחרים?"

"חזיות." גרייס ישר הצהירה בקול הכי יבש שלה, המבט בעיניה החומות עם השקים תחתיהן היה אטום. אז עיניה נפערו לרווחה, קולטות מה היא אמרה. היא חייבת להפסיק עם זה... טוב... זה לא כזה שונה מהמצב של המותג שלהם, אז המחשבות שלה לא כאלה נוראיות. רשומים פה כל מותגי ההלבשה התחתונה שהיא הכירה וזאת כמות מכובדת של מתחרים למותג שלה.

"מה מבדיל בין העסק שלך לזה של המתחרים?"

"העובדה שאני לא חזייה." גרייס ישר הצהירה בקול הכי יבש שלה, המבט בעיניה החומות עם השקים תחתיהן היה אטום. אז עיניה נפערו לרווחה, קולטות מה היא אמרה. היא שמרה את הקובץ וסגרה את המחשב שלה מיד כלחייה קיבלו גוון אדום עז בשלב הזה. היא נאנחה בזמן שהניחה את ראשה על השולחן. היא בחיים לא תתקדם ככה... היא חייבת לברר למה היא לא יכולה להוציא את הסוטה הזה מהראש שלה. ראשה התנתק מהשולחן, עיניה זזו מצד לצד בחיפוש אחר המכשיר על שולחן העבודה החום עד שמצאו אותו. האגודל שלה החליקה על גביי המסך לאנשי הקשר עד שהגיעה לאיש קשר בשם ברוק, חברה רחוקה מהיסודי שחידשה איתה את הקשר בתקופה האחרונה. גרייס לחצה על איש הקשר שלה והצמידה את הטלפון שלה לאוזנה, מחכה לצליל. אחרי כמה שניות נשמע מענה.

"מזל טוב גרייס, איך יום ההולדת שלך בינתיים?" ברוק שאלה מיד בשמחה. גרייס חייכה במבוכה.

"בסדר... טוביאס ארגן לי מסיבת הפתעה. חוץ מזה זה היה יום רגיל." היא ענתה בקצרה.

"כמה מקסים מצידו! אולי הוא לא כזה זבל אנושי אחרי הכל?" ברוק הריעה מהצד השני של הקו, שיערה המתולתל הארוך עם הקצוות המחומצנים נע עם תנועותיה.

"הוא עדיין זבל. גם השנה הוא הביא לי חזייה ליום ההולדת." גרייס צידדה אותה בגיחוך. "איך את?" היא שאלה מיד, עדיין לא מוכנה נפשית לדבר על הסיבה בגללה התקשרה.

"אני בסדר, קצת עייפה. אה... כמה קשה ללמוד... זה פשוט המון חומר על המון חומר וזה מעייף. אני רוצה לסיים עם הלימודים ולהיות וטרינרית כבר. גם הארגונים של החתונה שלי ושל כריס לא קלים... תוך כדי יש לי גם עבודה ולחיות. זה אינטנסיבי." השחורה השנייה בעלת הקימורים במקומות אידיאלים הזדקפה במקומה. "אני מאוד שמחה, שלא תביני אותי לא נכון! אחרי כל כך הרבה שנים אני מגשימה את החלום שלי כוטרינרית ואני הולכת להתחתן עם האחד שלי. אבל זה פשוט... קשה." היא נאנחה.

"מזל טוב! נחמד לשמוע." חיוך עלה על פניה העגולות של גרייס יחד עם קול חצי יבש. אז החיוך שלה נפל. היא רצתה לתמוך בחברה שלה, אבל ליבה של גרייס לא איפשר זאת. היא רצתה להקים את העסק שלה ולעזור למשפחה שלה. פתאום עיניה נפערו לרווחה, נזכרות במשהו. "ברוק... יש לי שאלה אלייך." היא שאלה.

"כן מותק?"

"אני לאחרונה מרגישה קצת... מוזר כשאני ליד טוביאס." גרייס התחילה את דבריה, ליבה האיץ מחשש. "הלב שלי פועם מהר יותר כשאני לידו ואני מרגישה את הפנים שלי מתחממות. אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי לא משנה מה אני עושה. כשהוא לידי, אני מאושרת. כשהוא לא לידי, אני מרגישה... בודדה, כאילו משהו חסר. אני רוצה שהוא ייראה בי משהו שהוא לא חזייה..." היא עצרה את דבריה ולקחה נשימה עמוקה. "והיום ניסיתי..." היא היססה כשהיא התחילה לומר את המשפט הזה, לחייה האדימו. "ל-לנ-שק אותו, ואני רוצה ל...לנשק אותו." היא התקשתה לדבר, ליבה הלם מהר יותר. הייתה שתיקה בת כמה שניות.

"אוי... את באמת מאוהבת בו." ברוק בישרה בעצב, עיניה החומות הגדולות נפערו לרווחה. "כלומר, אני שמחה בשבילך, שלא תביני אותי לא נכון! אני תומכת בך, אהובה. זה פשוט ש... טוביאס זבל. את יכולה להשיג יותר טוב מזה." היא הסבירה את עצמה, ידה השמאלית התלוותה לדבריה כאילו האחרת הייתה איתה בחדר. מחשבותיה של גרייס נתקעו במשפט הראשון, ליבה הרגיש כאילו הוא הבין משהו. זה הרגיש כמו שטוביאס שאל אותה את זה.

"אני אוהבת את טוביאס..." היא אמרה בהיסוס. "אני באמת אוהבת את טוביאס." קולה נשמע בטוח יותר, עיניה החומות עם השקים תחתיהן נצצו מההתגלות.

"אז מה את מתכוונת לעשות? צריכה עזרה עם זה?" ברוק שאלה, סקרנית לדעת מה יקרה. אנחה בקעה משפתיה הבשרניות של גרייס, הניצוץ בעיניה נעלם.

"תודה על ההצעה, אני לא מתכוונת לעשות עם זה משהו... זה לא יעבוד בנינו גם ככה. הוא לא אוהב לערבב בין חייו האישיים לעסקים ולי יש דברים יותר חשובים מאשר חיי אהבה עם מישהו." היא הסבירה את עצמה, החיוך חזר לשפתיה. "תודה לך על העזרה."

"מותק, אהבה היא חלק מהחיים! את לא יכולה פשוט לומר לא לזה. את יכולה להגשים את החלומות שלך וגם לנהל זוגיות עם האחד שאת אוהבת." ברוק טענה בעצב מעבר לקו, פניה שידרו את הדאגה לאחרת.

"יש אנשים שאהבה היא לא חלק מהחיים שלהם, וזה בסדר. בכל מקרה, תודה על העזרה." גרייס קדה עם ראשה כאילו ברוק הייתה מולה.

"גרייס!"

השחורה הממושקפת בעלת התלתלים הקצרים ניתקה את השיחה. היא זרקה את הטלפון שלה . היא התיישבה מול שולחן העבודה החום שלה ופתחה את המחשב שוב. יש לה עבודה לעשות.