אוי, גיליתי ששכחתי לאחל לכם חודש גאווה שמח! אמנם באיחור, אבל תמיד תהיו גאים במי שאתם ובחזייה שאתם לובשים ולא משנה שיש לכם חזה קטן או גדול או מה המגדר שלכם!

קריאה נעימה!

הנטאי= פורנו אבל של אנימה. אל תחפשו את המושג הזה באינטרנט.

מסר אחרי עריכה: אז מסתבר שבקולומביה קולג' שיקגו הם לא חיים במעונות כפי שמציגים חיי אוניברסיטה בסדרות, סרטים ודרמות bl תאילנדיות, אלא ביחידות דיור. כדי שלא אשבש סצינות אחרות בגלל בעיות תיאום, שיניתי קצת את התיאורים של החדר של טומוקו, לוסי וג'וזפין לתיאורים של יחידת הדיור שלהן.

פיגרים= בובות פלסטיק של אנימה

----------

טוביאס ארז את הדברים שלו באיטיות לתיק השחור שלו אחרי השיעור המעשי בסטודיו, כל תנועה שידרה את העייפות שלו. הוא היה האחרון בכיתה, כרגיל. אוי, תודה שהשיעור הזה היה השיעור האחרון להיום, אחרת הוא לא היה עומד בזה. כשרכס את התיק שלו, שם לב למחברת ספירלה עם כריכה בצבע תכלת בעמדה של טומוקו. היא בטח שכחה אותה כשסידרה את העמדה שלה. טוב, היא לא הייתה מסודרת במיוחד, אז זה לא היה מפתיע שהיא תאבד משהו. הוא לקח את המחברת מהשולחן והכניס את זה לתיק שלו. הוא יחזיר לה את המחברת הזאת מחר.

הוא יצא מהסטודיו לכיוון היציאה מהבניין. עם כל צעד שעשה, הרצון לפתוח את המחברת שלה גבר. עניין אותו לדעת איך המחברת שלה נראית. בטח יש בה את כל ההערות שרשמה בשיעורים. אבל מה עוד? יכול להיות שיש שם סקיצות של העיצובים שראה בתמונות שהיא שלחה לו ועכשיו בגלריה שלו? יכול להיות... אולי אלה עיצובים חדשים שלא ראה עוד? גם יכול להיות... העיצובים של טומוקו היו מוזרים, מרשימים, גאוניים. הוא ממש רצה לראות את המוח מאחורי העיצובים הגאוניים, המוזרים והמרשימים שלה. האם המחברת שלה מבולגנת כמו שולחן העבודה שלה או מסודרת לשם שינוי? אולי המחברת תתן לו רמז לתחתונים שטומוקו לובשת?

לא, לא! אסור לו לחשוב על דברים כאלה! חיטוט בדברים של אנשים זה חדירה לפרטיות וחדירה לפרטיות אומרת כניסה לכלא. לא בא לו להיות בכלא...

למה כל דבר באמריקה מסתיים בכלא?

הוא ניער את ראשו בתקווה לנקות את המחשבה החטטנית ההיא, אבל ככל שהמשיך ללכת יותר לכיוון היציאה מהקמפוס, הרצון השתלט עליו יותר ויותר עד שלא יכל עוד. כשיצא מהבניין, טוביאס עמד לידו, הוציא את המחברת מהתיק ופתח אותה. עיניו החומות העייפות עם השקים תחתיהן נפערו לרווחה כבר מהעמוד הראשון.

סקיצות של תחתונים עם הערות בצד.

אוקיי... להירגע, זה רק עמוד אחד... זה לא כזה נורא... היא בטח סתם ציירה סקיצות של תחתונים כי אפילו בעיצובים שלה היא מתאימה בין החזייה לתחתונים. איזו אישה טובה היא. הוא פתח את העמוד השני של המחברת, מול עיניו המחזה המטריד נגלה שוב.

סקיצות של תחתונים עם הערות בצד

למרות המחזה המטריד ביותר, הברונטי שראשו גולח כמעט כולו למעט השיער למעלה המשיך לדפדף במחברת בתקווה שיהיו שם דברים שהם לא תחתונים.

והיו במחברת הזאת רק תחתונים... רק. תחתונים. יותר מדי תחתונים בכל הצורות, הגדלים והצבעים.

ידיו השעירות סגרו את המחברת במהירות, סומק עלה על פניו העגולות-מרובעות. זה היה נורא... מביך. ומטריד. ומחליא. אולי כדאי לו לשתות עם ג'ק בסוף השבוע רק בשביל לשכוח את העיצובים במחברת הזאת... גרייס תהיה נגד הרעיון שהשניים ישתו, אבל לא היה לו אכפת בשלב הזה. הוא ממש לא רצה תמונות של תחתונים בראש שלו. המחברת התכולה הוכנסה בסלידה לתיק שלו, התנועה שלו והבעת פניו החמוצה שידרו את הגועל התהומי שהרגיש.

תזכורת: לשטוף ידיים כשהוא מגיע הביתה.

התקווה שלו התפוררה לרסיסים כלא הייתה. הילדה התמימה, היצירתית והגאונה שהתאימה בין חזיות לתחתונים התגלתה כיצורה מזוהמת ביותר, יותר מזוהמת מאישה שלא מתאימה בין חזייה לתחתונים. דמעות רצו לצאת מעיניו לנוכח התגלית החדשה. כך נפלו גיבורים בקרב... הוא יחנך אותה, לוסי, ג'וזפין וסונאן לתורת החזיות שלו. לא עוד לאנשים שלא מעריכים חזיות! לא עוד לנשים שלא מתאימות בין חזייה לתחתונים!

הוא, טוביאס פוקס, יגרום לאמריקה להיות נפלאה שוב!

למרות כל השנאה שהצטברה בו עכשיו, הוא רצה עוד יותר לצרף את טומוקו למותג החזיות שלו ושל גרייס. במשך הכמעט שנתיים האלה הם התמקדו בחזיות בלבד ללא קשר לתחתונים, אבל אי אפשר להקים חנות חזיות בלי תחתונים. והאמת חבל. הכל היה טוב יותר אם לא היו תחתונים בעולם... כן, תחתונים היו מקור הרשע.

גרייס אמרה לו לצרף אותה למותג, והמחברת הייתה סיבה נוספת לכך.

טוביאס הוציא את הטלפון מכיס הג'ינס הרחב שלו וחיפש את המספר שלה בין אנשי הקשר. הוא לא רצה לחכות למחר. אם זה יהיה פנים מול פנים בקמפוס, זה יהיה סוף נורא עבורם. הוא בטח ייכנס לכלא על חדירה לפרטיות והטרדה מינית ואילו היא תהיה בעלת שם של סוטת תחתונים. עם כמה שלא אהב תחתונים, הוא לא רצה שהילדה תושפל בשם האהבה שלה אליהם. זה לא כיף שמשהו שאתה אוהב נהפך לדבר שיגרום לך לסבול. 

הוא לחץ על איש הקשר שלה, אחריו על הסימן שאמר להתקשר ואז הצמיד את הטלפון שלו לאוזן. הוא המתין מספר שניות עד שנשמע מענה מהצד השני של הקו.

"המחברת שלך נמצאת אצלי." הוא אמר.

----------------

החלק של טומוקו בחדר שלה ושל ג'וזפין היה הפוך. כל המחברות, הספרים וכלי העבודה שנחו בשולחן העבודה בחדר מצאו את עצמם על הרצפה. כך גם הפיגרים* והמנגות שנחו על המדף מעל החלק של ראשה במיטת היחיד שלה שהתבלגנה גם היא. והארון? אוי, בכלל הארון. עד שסידרה את כל הבגדים שלה שבוע שעבר, חצי מהם מצאו את עצמם גם הם על הרצפה. לא... זה לא היה הגיוני בעיניה. במשך כשעה היא חיפשה את המחברת הקדושה שלה, אבל היא לא הייתה בשום מקום. בשום. מקום. מילא זאת הייתה סתם מחברת, אבל זאת מחברת התחתונים שלה! נשימותיה נעשו מהירות יותר ועצבניות מהלחץ.

היא חיפשה את המחברת שלה שוב בכל החדר בין הבלגן, אולי היא איפשהו בחדר שלה והיא לא זוכרת? היא תמיד מבולגנת, מעולם לא היו לה הרגלי עבודה מסודרים, אז יכול להיות שזה איפשהו בחדר שלה. אחרי הפיכה של כל הדברים שלהבחדר הצבעוני להפליא מכמות הפוסטרים שהייתה על הקירות בצד של טומוקו, עם הרבה כוח רצון לא להפוך גם את החלק של ג'וזפין ואת החדר של לוסי, היא הגיעה לתוצאות הבאות:

חדר: הפוך

מחברת: לא נמצאה

טומוקו ישבה על הרצפה בין כל הבלגן שיצרה בחדר, נשימותיה נעשו בלתי נשלטות, הדמעות רצו לצאת מעיניה והיא התאפקה לא לזרוק משהו על אחת השותפות שלה לחדר מעצבים.

אה, לעזאזל! איפה המחברת הזאת יכולה להיות?!

"את בטוחה שלא שכחת את המחברת שלך איפשהו בקמפוס?" ג'וזפין שאלה אותה, עומדת ליד דלת הכניסה של החדר. היא נראתה מבוהלת טיפה מהאסיאתית העצבנית. ליבה של טומוקו החל לפעום מהר יותר ממה שכבר פעם, עיניה המלוכסנות נפערו לרווחה מהמחשבה על המחברת שלה אבודה איפשהו בקמפוס. מה אם מישהו מצא את המחברת? אוי לא...רק זה חסר לה. אם יראו את כל עיצובי התחתונים שלה, יחשבו שהיא איזו סוטה ואז ינצלו אותה מינית כדי לשמור על הסוד שלה. מחשבה של אנשים נודדת ככה: אם אישה אוהבת תחתונים, סימן שהיא אוהבת מין ואז אפשר לדפוק אותה כמה שהם רוצים. אוי, היא ממש לא רצתה את זה, היא ממש לא רצתה לחוות אונס כמו בהנטאי*...

היא ניסתה לחשוב. אולי לומר שהיא איבדה את המחברת ומי שמוצא אותה יחזיר לה? כן, זה רעיון טוב. בדיוק המכשיר שלה צלצל, הצלצול שלו היה מנגינה של שיר פתיחה מאנימה שאהבה. האסייאתית הרזה קמה מהרצפה וחיפשה את הטלפון בעיניה בין שאר החפצים ההפוכים בחדר. למזלה, לא לקח לה הרבה זמן למצוא אותו. על המכשיר היה רשום "טוביאס". האצבע שלה החליקה שמאלה ואז ידה הצמידה את המכשיר לאוזן.

"היי, קרה משהו?" טומוקו שאלה.

"המחברת שלך נמצאת אצלי." הוא אמר. אנחת הקלה בקעה משפתיה הדקות. אוי, כמה מזל שזה טוביאס, לפחות מישהו מוכר.

"יופי... יופי... תחזיר לי את המחברת מחר, בסדר? ובבקשה אל תציץ בה." היא ביקשה ממנו.

"לא, בואי לבית שלי, אני אחזיר לך אותה שם." טוביאס סירב לבקשה שלה ובמקום זה ביקש ממנה משהו אחר. משהו לא הסתדר כאן לטומוקו. טוביאס אמר לה לבוא לדירה שלו אם היא רוצה לקחת את המחברת שלה. היא בחורה בת תשע עשרה הולכת לדירה של בחור בן עשרים ושבע שנראה כמו האנס המושלם. היא. הוא. בדירה שלו. לבד.

אוי לא, אוי לא, אוי לא! מה שהיא לא רצתה שיקרה קורה. הוא בטח חושב עליה בצורה מינית. כבר על היום הראשון הוא נראה מאוד נבוך לידה, התנהג אליה בנחמדות מוזרה מלג'וזפין, לוסי וסונאן. הוא גם כל הזמן ישב לידה בכל השיעורים ונראה שסקר אותה במבט המטריד שלו. אם הייתה צריכה לתאר אותו, אז היא הייתה בוחרת במילה אנס. גם העיצובים שלו כללו דגש על אזור החזה... זה החליא אותה. טוביאס החליא אותה.

חתיכת ברבר. היא רצתה את המחברת שלה, אבל היא פחדה ממנו כל כך... אבל היא פחדה שהוא ינסה משהו עליה.

"בסדר, אני באה. תבטיח לי שלא תנסה עליי מהלך כלשהו." היא לחשה לאדם מעבר לקו.

"בסדר, אני אשלח לך את הכתובת. להתראות." טוביאס אמר לפני שניתק.

"אז טוביאס מצא את המחברת שלך?" לוסי שאלה בלחש. טומוקו הנהנה לחיוב.

"אז למה את רועדת?" ג'וזפין שאלה. "גם נשמעת מאוד לחוצה כשדיברת איתו."

"הכל בסדר... זה פשוט מהתרגשות." טומוקו שיקרה, החיוך שלה נהיה רחב יותר. "אני זזה לטוביאס." טומוקו אמרה לפני שפתחה את הדלת של החדר ויצאה. איך שסגרה את הדלת מאחוריה, החיוך המזויף שלה נמחק. היא פחדה מאוד ממה שהולך לקרות איך שתיכנס לבית של טוביאס. אולי כדאי לה להתקשר לסונאן? הוא יכול להגן עליה אם יקרה משהו רע. אבל יכול להיות שטוביאס יהיה מניאק ויפתח את המחברת ויספר לו את התוכן שלה? לא, לא! היא לא יכלה להרשות לסונאן לראות את המחברת שלה. היא לא רצתה שסונאן ייראה את הצד הזה בה! סומק עלה על לחייה. למה היא מוטרדת לגבי סונאן פתאום? היא אמורה לדאוג לגבי המחברת שלה.

-----------------

טומוקו הגיעה לבית של טוביאס. היא הסתכלה על מספר הדלת טוב ווידאה את זה עם הודעת המיקום ששלח לה. נראה שהיא הגיעה לכתובת הנכונה. היא צלצלה בדלת. אחרי כדקה הדלת נפתחה בפניה.

"בואי תיכנסי." טוביאס אמר לה.

טומוקו קיוותה לטוב.