היי יומן! ניקו קיבל אותנו בשמחה. נכנסנו בחשש כשאני שולחת מבטי 'הצילו!' לאליזבת' והיא מגלגלת עיניים בחיוך אבל מהנהנת בהבנה ותומכת בי. השפה בבית סולאנג'לו היא איטלקית או אנגלית, מסתבר, אבל למעננו אנחנו מדברים כולנו ביוונית עתיקה. וביאנקה הבת ממש חמודה! אמרתי להם שאין לי בעיה לעשות לה בייביסיטר, ו וויל צחק ואמר שבשמחה. ביאנקה חייכה אליי בביישנות ואז הציעה לי פסל צעצוע כברכת שלום ובהיתי בו. "אתם נותנים לה לשחק בָמיתומאגיקה?" אליזבת' התפלאה בדיוק כמוני כשלקחתי את פסל ההאדס בשתיקה והנהנתי לביאנקה, שזזה באי נחת והלכה אחרי חיבוק לניקו ו וויל לחדר שלה בריצה. "כן," ניקו אמר בהתגוננות ולקח ממני את הפסל ושם אותו על השולחן. "היא תצטרך  מתישהו לגלות הכל. זאת הדרך הכי נעימה." וויל הנהן ופרע לו את השיער. "אף אחד לא שפט אותך, מוות. עכשיו, מה דעתך להביא כיבוד לאורחים שלנו?" ניקו החמיץ פנים אבל קם. וויל חייך אלינו וחייכתי חזרה. הם היו כל כך חמודים, וכל כך נחמדים ומבינים אלינו, שכל המתח שלי מכך שאני פוגשת סוף סוף את ה"דמויות" האהובות עליי, פרח ונעלם, כאילו שלא היה כלל. "אז למה באתם?" וויל שאל בעוד אני מתחילה להריח שוקולד מגרה וביאנקה גם. היא רצה למטבח בסקרנות. "אני מניח שאין לכם סיבה תמימה כמו לבקר אותנו." חייכתי בהיסוס בעוד ניקו חוזר עם ביאנקה ומגש עוגה. וויל הניח אותה על השולחן והם חזרו לשבת. אני ביאנקה וג'ימיי היינו עסוקים בלאכול, אז אליזבת' הסבירה שבאנו ללמוד. טוב, שאני באתי ללמוד, ואז נמשיך מכאן להאדס. ניקו כחכח בגרון, מחווה בראשו לביאנקה, שנראתה עסוקה כל כך בלאכול עד שלא נראה שהבחינה בנושא השיחה. "הבת שלנו פה...אתן מתכוונות לאל שלנו?" וויל נתן לו יד והסתכל עלינו בשאלה. הנהנוּ. שתיקה מעיקה השתררה.

"לא פגשתי הרבה זמן את אבא," ניקו אמר לבסוף בקול מהורהר. "אני מניח שזה יהיה זמן טוב לפגוש אותו שוב. אבל הקסדה..." הוא נלחץ. וויל חיבק אותו ביד אחת בעדינות ואז הסתכל עלינו. "אתם צריכים לעזוב כמה שיותר מהר, כדי שתפגשו אותו" וויל אמר לנו. "את אבא של ניקו?" ביאנקה אמרה לפתע בעליזות, שיכולתי להישבע שהיא מזוייפת. בטח היא חכמה מכדי לא להבין מהכל למה נותנים לה לשחק בפסלים הללו. בדיוק כמו אני עם הספרים. וויל השתתק בהפתעה, אבל ניקו בחן את ביתו בחשדנות. "כן. אותו." "האדס", ביאנקה אמרה, בקרירות לפתע. כן, זה היה מזוייף, חשבתי. "קה," וויל אמר את שם החיבה שלה. "מה דעתך ללכת עם ניקו לחדר שלך, והוא יסביר לך הכל?" ביאנקה החמיצה פנים אבל הנהנה ורצה לחדר שלה. "מה?" ניקו מחה. וויל הניד בראשו. "היא כבר בגיל המתאים, ניקו" הוא אמר. "היא כבר בת עשר. זה בדיוק הגיל שאתה גילית על עצמך." "אל תזכיר לי," ניקו מלמל. "-והיא חכמה. היא מבינה. והכי גרוע, הכוחות שלה מתחילים להתפרץ. אנחנו חייבים לספר לה עכשיו. חוץ מזה," הוא לקח אוויר ואז נישק את ניקו על הלחי בעדינות, "כל הילדים של כל השבעה הגיעו לגיל המתאים. הגיע הזמן שגם היא תדע. עכשיו לך."  ניקו קם. "אני שונא אותך," הוא אמר לוויל, וזה חייך וחיבק אותו. "גם אני אוהב אותך. עכשיו קדימה, די אנג'ילו." ניקו הניד בראשו והלך לביאנקה. "מצטער," וויל אמר לנו. "עכשיו...תלכו לנוח בחדר האורחים, אני אביא לכם ציוד שינה. מחר תצאו עם ניקו לאבא שלכם." הוא פנה אליי והנהנתי, מזיעה כולי במתח, שחזר אליי עם איזכורה של הפגישה. "בסדר" אמרתי והתנשפתי. וויל חייך חיוך מוטרד, בוודאי כי ביאנקה התחילה לצרוח דברים כמו "אתה רוצה לומר לי שאני האחרונה שיודעת על זה מהחברים שלי?? ושאפילו אספרנסה וסמי וואלדס כבר יודעים לפניי??" . הנחתי שהאופי שלה דומה להאדס, כי היא נצר מיוחד. וויל קם בהחלטה. "אני צריך לעזור לבעלי. אתם לכו לישון. ליל מנוחה." הנהנו וקמנו גם, כשאליזבת' נותנת לי יד, רומזת לי ככה לא להתעלף. "תודה על האירוח" אמרתי בכנות. "ואני מצטערת על ביאנקה." וויל חייך בהיסח הדעת. "היא תהיה בסדר. גם ניקו. הוא פשוט נסער; אתם יודעים, אחותו, ביאנקה המקורית, מתה מיד כשהם גילו על עצמם. אני אעזור להם להתאושש מזה. הם יהיו בסדר. ואין על מה. אנחנו תמיד שמחים לעזור לחצויים שנקרים בדרכנו. עכשיו קדימה. למיטה. אה, לשקי שינה, אני מתכוון." צחקנו ו וויל חייך קצת, הנהן והלך לעזור למשפחתו. הלכנו גם אנחנו לישון, ומחר, יומני, אני אפגוש את אבא! לילה טוב. 

אמשיך לעדכן אותך אחר כך!