בייבי שלי, לאב, כואב לי מאוד לדעת שבגלל הפחדנות שלי את לעולם לא תהיי שלי.
אין לך שום מושג מה את עושה לי, כמה שאת חשובה לי, איך אני מאוהבת בך.
את לא יודעת כמה כואב לי כשאת בוכה, כמה אני בוכה אחרי, בערב.
אני לא רוצה שיכאב לך, אני לא רוצה להיות זו שבגללה את חוזרת הביתה ודופקת את ראשך היפה הקיר מרוב תסכול.
את כזו יפה, כזו מדהימה, יש לך צחוק יפהפה ושיער מהמם, ואת עדיין  מביטה בי רק כשלא כואב; יש לי תחושה שאת חושבת, שאני לא יודעת שאת בעצם לא כזו חזקה....
טוב, אני יודעת, אין צורך להסתיר.
אל תתאפרי כשאנחנו נפגשות, אל תתאמצי להתלבש כמו מלכת יופי מולי, הכל בסדר.
את יפהפייה, בייבי.
אני אוהבת אותך.