אני כותבת לך את זה עם דמעות בעיניים, אהובה.
בגלל הפחדנות שלי את לא תאהבי אותי.
בגלל הפחדנות שלי את לא תחייכי אליי.
בגלל הפחדנות שלי את לא תחייגי אליי בוכה, ולעזאזל, אני יודעת כמה את רוצה לעשות את זה.
בגלל הפחדנות שלי את לא תסמכי עליי בשביל לספר מה עובר עלייך אחר כך, בבית, ולא בגלל שאת חושבת שלא אוכל להכיל או שלו תוכלי לספר.
בגלל הפחדנות שלי את לא תצליחי לקלוט שאני בעצם.. מאוהבת, ואת לעולם לא תנחשי אפילו שזו.. את, ורק את.
בגלל הפחדנות שלי את לעולם לא תהיי שלי.
אבל הפחדנית היחידה היא לא רק אני, אלא אנחנו, שתינו, זוג לביאות חזקות שרק ממתינות לפרוץ ולטרוף את העומד בדרכינו, אבל שתינו בעצם כל כך פחדניות.
כל כך, כל כך שתקניות זו מול זו.
ובמקום שנהיה זוג הלביאות שאנחנו, אנחנו מעמידות פנים שאנחנו רק... כבשים קטנות.