נקודת מבט: לוסי

עיניה נפערו בבהלה ברגע שנפגעה. לוסי התנגשה בקיר הגילדה. היא ראתה בזוית העין שגריי נפגע גם. לוסי ניסתה לעמוד בחזרה, אבל הדבר היה כמעט ובלתי אפשרי עבורה.
היא הביטה בנאטסו, שעמד מול זרף עם מבט כועס בעיניים.
"נאט-סו..." לוסי השתעלה דם. היא הושיטה את ידה לפנים, מנסה לקום בכל מחיר.
גריי היה במרחק מה ממנה. עיניו היו עצומות.
נאטסו הביט בזרף. הוא לא אמר כלום, אבל היה ברור לכולם, שזרף הסתבך עם האדם הלא נכון.
נאטסו צעד בצעדים איטיים לכיוונו של אחיו. "אתה...מה המטרה שלך?" הוא שאל.
זרף צחק. "להשמיד את אקנלוגיה, וליצור עולם אידיאלי." הוא אמר. המבט המטורף לא ירד מפניו.
נאטסו נאנק בכאב, מנסה להגיע לזרף. "אתה פגעת במשפחה שלי, בחברים שלי ובי רק כדי להשמיד דרקון מזויין ובשביל עולם שחשוב לך? עולם שנוצר על ידי הרג?!" הוא שאל בכעס.
זרף המשיך לתקוף, בלי רחמים. הוא המשיך לצחוק כשפגע שוב ושוב בגריי ובלוסי.
"תפסיק..." נאטסו אמר בשקט, מתחנן, מנסה להישאר שפוי בתוך גוף של שד, מנסה לשמר את האנושיות שעוד נותרה בו.
המכשף האפל שהיה לכוד בטרוף, המשיך לתקוף במרץ.
"אמרתי שתפסיק!!!" נאטסו צעק. להבות אדומות וכתומות פרצו מגופו, מאיימות לכלות את כל מי שיעמוד בדרכו. גופו היה מלא באדרנלין, והוא היה מוכן להילחם בכל מחיר שיידרש.
הוא קפץ, משאיר שובל של אש אחריו, ומנסה לפגוע בזרף.
המכשף האפל צחק שוב. הוא התחמק מהמהלומות במהירות. "אתה רוצה להרוג אותי? בבקשה. רק קח בחשבון שאם אני אמות, אתה תמות ביחד איתי. אחרי הכל, אתה השד שיצרתי." זרף אמר.
נאטסו נתן לשד שבו לקחת שליטה מלאה בשנית. הפעם, לא היה סיכוי לעצור אותו מלהשיג את מטרתו.
הוא היה חזק יותר, מהיר יותר, אבל הוא לא הצליח לפגוע באחיו.
לוסי גררה את עצמה בזחילה למקום שגריי שכב. "נאטסו...בבקשה..." היא לחשה בשקט.
קוטל הדרקונים לא שמע אותה הפעם, הוא איבד את עצמו לגמרי.
ידו נעטפה באש, והוא קימץ את אצבעותיו לאגרוף. זרף הפסיק לרגע את מתקפותיו. הוא הביט באחיו הצעיר. אבל אז, דווקא ברגע שזרף הכי לא ציפה לו, נאטסו נתן את הדחיפה האחרונה. הנער עם השיער הורוד הפיל את זרף לריצפה.
האזור שגם ככה עלה בלהבות, התחמם אפילו יותר. מהצד האחד, מכשף אפל שמאס בחיים, ומהצד השני, קוטל דרקונים שנלחם להיות אנושי.
הדבר היחיד שמנע מנאטסו לא לחנוק למוות את זרף הייתה העובדה שהאפי, גריי ולוסי היו שם. "אמרת שאם תמות אני אמות גם, נכון? ואם אתה תהרוג אותי, רק אתה תחיה. מה שאומר שלא משנה מה אבחר, מישהו ימות. לכן, אם הדרך היחידה שלי לנצח אותך תהיה באמצעות הרג, אין לי בעיה לעשות את זה." אמר נאטסו, או ליתר דיוק, אנ"ד.
"נאטסו לא!" לוסי צעקה. היא ניסתה לקום שוב, אבל מישהו מנע ממנה לזוז. "גריי! תעזוב אותי!" היא אמרה בכעס.
"נאטסו יודע מה הוא עושה..." גריי אמר בקול חלש.
האפי, שידע עד כמה נאטסו עקשן, החליט לפעול. הוא עף עד אליו.
"אתה באמת בוחר במוות על פני חיים?" זרף שאל בתמימות.
"תסתום! אתה הבאת אותי למצב הזה!" נאטסו צעק.
האפי אחז בחולצתו של ורוד השיער. "אני לא רוצה לאבד אותך, לא שוב!" הוא אמר בקול שבור.
נאטסו לא הביט בחתול הכחול אפילו. הלהבות סביב גופו התגברו, מה שגרם להאפי לסגת לאחור.
זרף לא ניסה להתנגד, הוא לא ניסה לברוח או לתקוף בחזרה.
"נאטסו! תפסיק!" לוסי צעקה. היא ניסתה להשתחרר מאחיזתו של גריי.
נאטסו סובב את מבטו לעברה. עיניו היו עצובות. שפתיו ביטאו ללא קול "אני מצטער". הלהבות המשיכו לגדול, שורפות את כל מה שנקלע לדרכן.
"אתה לא יכול למות לי עכשיו!" לוסי צעקה, דמעות של כעס עלו בעיניה.
ואז, בדיוק כשלוסי הייתה בטוחה שלא יכול להיות גרוע יותר, היא שמה לב שהספר של אנ"ד מתחיל להעלם.
לוסי הושיטה את ידיה לכיוון הספר במאמץ עיקש להציל את נאטסו.
היא שמה לב שהאפי וגריי כועסים בדיוק כמוהה אם לא יותר.
קצות אצבעותיה הצליחו לגעת מעט בספר. לוסי ניסתה למשוך אותו אליה. "הוא לא יכול למות..." היא מלמלה.
"לוסי, אני כל כך מצטער..." קולו של נאטסו הדהד באופן ברור בראשה.
ורוד השיער סובב את מבטו אליה. "תראו לכולם מי הגילדה הכי טובה באזור, בסדר?" הוא חייך חיוך עצוב מעט.
ככל שהעלמותו של הספר נמשכה, כך גם נאטסו התחיל להעלם לאט לאט.
"אתה מקריב את החיים שלך למענם, בשביל מה?" זרף שאל בקול חלש.
"בשביל לעצור אותך אחת ולתמיד." נאטסו אמר.