"פוטר?! הארי פוטר פה?!" פרופסור מקגונגל כמעט נפלה מהכיסא. "אתם צוחקים עלי."

הזוג מילפרד הרימו גבה. אמה לא ידעה להרים גבה, אז היא הרימה את שתיהן וניסתה ללא הצלחה להנמיך את הגבה הימנית.

"לא, קוראים לו מוריס." אמה הדגישה את כל ההברות במשפט. לפעמים מבוגרים מבינים מהר כשמסבירים להם לאט.

פרופסור מקגונגל החזירה את השפיות הבריאה לפניה ואמרה, "סלחו לי על התגובה המוגזמת, פשוט הארי פוטר... הוריו זכרונם לברכה היו חברים טובים שלי. תוכלי לקרוא לו?"

אמה פערה עיניים כשסגנית המנהל הזכירה את ההורים של מוריס. מר פילץ' תמיד אמר למוריס שההורים שלו מתו ונתנו לו לשמור עליו, אז שיגיד תודה וישתוק, אבל הוא אף פעם לא סיפר עליהם כלום. אמה תמיד חשבה שאם הורים כלשהם נתנו למר פילץ' לשמור על הילד שלהם, כנראה לא היו להם חברים חוץ ממר פילץ', כי לא יכול להיות שבן אדם עם חברים יבחר דווקא במר פילץ' כדי לגדל ילד. מוריס התחיל לבשל לעצמו ארוחות בגיל חמש כי מר פילץ' אכל רק ג'אנק-פוד אסייאתי ובירה, ומעולם לא הכין שום דבר למוריס. פעם אחת מוריס הלך מכות עם תלמיד אחר, אז מר פילץ' נעל אותו מחוץ לבית, ולא בתור עונש, אלא בגלל שהמכנסיים של מוריס התלכלכו. מר פילץ' לא ידע מתי יום ההולדת של מוריס, אז הם חגגו לו ביחד עם אמה, ב29 בנובמבר. מר פילץ' היה ההפך מוחלט מדמות חינוכית, אז איך זה יכול להיות שבן אדם כמו פרופסור מקגונגל נתן לו לשמור על מוריס?!

אותן מחשבות חלפו גם בראשיהם של הזוג מילפרד. הם סימנו לאמה ההמומה לצאת לקרוא למוריס, וכשהיא הלכה גברת מילפרד תקפה את פרופסור מקגונגל בשקט. "היית חברה של ההורים של מוריס?! איך נתת לו לחיות ככה כל השנים?! זה בושה וחרפה!"

פרופסור מקגונגל נראתה מבולבלת. "מה בושה וחרפה? למה אתם מתכוונים? מה זאת אומרת 'לחיות ככה'?"

"עם הנבל הזה שקורא לעצמו דוד שלו!" גברת מילפרד כמעט צרחה, אבל בשקט.

"מה?!" פרופסור מקגונגל נחרדה פתאום. מה אלבוס עשה... "מי..." היא בלעה את רוקה ושאלה בלב כבד, כשהיא יודעת שהתשובה לא תמצא חן בעיניה, "למי אלבוס נתן את הילד?"

"את לא יודעת? היית חברה של ההורים שלו ואת לא יודעת?" שאל מר מילפרד בהפתעה.

"לא, היו חייבים לשמור את זה בסוד, למען בטחונו האישי. זה סיפור ארוך... אז מי גידל אותו?"

"אנחנו." אמרה גברת מילפרד בנחרצות. "באשר לשאלה מי זה דוד שלו..." היא עיוותה את פניה, וירקה את המילים כאילו הן מילים גסות, "ארגוס פילץ'"

לקח למילים שתי שניות להגיע למוחה של פרופסור מקגונגל, ואז עוד שתי שניות להאמין. הבעות פניה עברו במהירות מתדהמה, לזעזוע עמוק, ובסוף היא קברה את פניה בכפות ידיה ונשענה על השולחן בייאוש. "אז לשם הוא נעלם... אני לא מאמינה. אני ארצח את אלבוס."

"מי זה אלבוס? ומי נעלם? ואיך את מכירה את ארגוס?"

פרופסור מקגונגל היססה. "לא משנה, העיקר שהארי שרד."

"מוריס." תיקן אותה מר מילפרד.

"מוריס." פרופסור מקגוגל גלגלה את המילה על לשונה כאילו היא זרה לה. "בסדר גמור, איפה הילדים?"

"פה!" קראה אמה ושני הילדים נכנסו בריצה. אמה עדכנה את מוריס בכל מה שהיא ידעה בינתיים, והיה ניכר שהם לא הצליחו לשמוע מידע מעניין כשהם ניסו לצותת לשיחה מבחוץ.

"את באמת נראית מגניב." קבע מוריס לאחר שהוא בחן בעיניו את פרופסור מקגונגל. "את הכרת את ההורים שלי?"

"פרופסור, מר פוטר. לצוות ההוראה בהוגוורטס פונים עם התואר פרופסור."

"אני עוד לא יודע אם אני אלך לשם. רק אם אמה באה גם." הוא אמר, והוסיף באיחור, "פרופסור."

פרופסור מקגונגל סקרה את מוריס במבטה. "אתה נראה בדיוק כמו אבא שלך. אם כי יש לך את העיניים של אמא שלך."

"איך הם היו?" שאל מוריס בהיסוס. "ההורים שלי, זאת אומרת. פרופסור."

"נפלאים," אמרה סגנית המנהל, "האנשים האמיצים ביותר שהכרתי בחיי. הם אהבו אותך מאוד."

"אם הם היו כל כך טובים, למה הם נתנו אותי לדוד פילץ'?!" קרא הארי, ואמה הנהנה בכעס לידו.

"ואיך זה בכלל יכול להיות שמוריס הוא אחיין של ה... מר פילץ' הזה?!"

"אמי..." הזהיר מר מילפרד, כשהוא זיהה פוטנציאל מסוכן של דיבור חצוף.

"הו לא, הוא לא קרוב משפחה שלך בכלל. וההורים שלך לא נתנו אותך לפילץ'. אממ... הם בהחלט היו מעדיפים שתהיה בכל מקום אחר, למעשה, אבל אני מאמינה שמנהל בית הספר העביר אותך לידיו של פילץ' כי זאת הייתה הדרך היחידה לשמור על ביטחונך."

"אצל הדוד פילץ'?" שאל מוריס, חצי נגעל וחצי המום.

"מתברר." אישרה פרופסור מקגונגל. "המנהל לא היה שולח אותך לידיו של אדם כה... פילצ'י... סתם מתוך גחמה." ובליבה היא הוסיפה כך אני מקווה, לפחות.

הם בילו שעתיים נוספות בהסברים, הכחשות, תירוצים והדגמות, עד שלבסוף פרופסור מקגונגל הצליחה לשכנע את הזוג מילפרד שאמה צריכה ללכת לבית הספר הקסום. נדרשה שעה נוספת וכמה טריקים קסומים נורא מגניבים כדי לשכנע גם את אמה, בעיקר בגלל שפרופסור מקגונגל הזכירה את העובדה שקוסמים לובשים חלוקי מעבדה ולא חליפות.