פרק 4: הפתק

הגיע כבר בצהוריים.

הם אכלו אוכל שאנבת' קנתה בסופר הקרוב.

הם חזרו לדיסנילנד, כי צליל התעקשה שהיא לא רוצה להרוס להם.

הם הסתובבו שם, בין כל הדברים שיש שם.

לבסוף הם חזרו שוב לחדר.

"אנבת'" אמרה לבסוף צליל.

אנבת' הרימה את ראשה בשאלה.

"איך ידעתם שצריך ללכת ללוס אנג'לס?"

אנבת' זרקה לעברה פתק.

'דבר ראשון אתם צריכים ללכת ללוס אנג'לס.

שם יחכה לכם משהו שהיוונים יתחברו אליו, בניגוד לרומאים'

"אני מתפלא על זאוס" רטן ליאו "לא יכל להוסיף בסוף הפתק 'באהבה'."

"אפשר את המחשב?" ביקשה צליל מאנבת', שהגישה לה אותו, קצת מופתעת.

צליל שמה את המחשב על שולחן והתחילה להקליד בו דברים.

"מה את עושה?" שאל בסקרנות פרסי.

"מחפשת מקומות מפורסמים בלוס אנג'לס" אמרה בביטחון צליל.

עינייה של אנבת' נפערו, "לא צריך" היא אמרה במהירות "עכשיו נזכרתי, יש את פארק גריפית' שטח מלא שבילים ומקום נחמד להיסתובב בו, ויש בו כל מני אטרקציות, בינהם אמפיתיאטרון בסגנון יווני."

"למה שזאוס ירמוז על המקום הזה?" אמר בבילבול ניקו.

"בטח יש שם משהו חשוב" אמרה צליל בביטחון.

"קדימה! למה אנחנו מחכים!" אמר וויל חיוך רחב.

צליל מיצמה לעבר החבורה הנרגשת שהסתובבה כמו אוסף של ברווזים קטנים שרק עכשיו נולדו, במילים אחרות, הולכים לכל כיוון בלי מטרה חשובה.

"אהם!" כיחכה בגרונה צליל, השאר הסתובבו אליה.

"אנחנו נצטרך אוטו" היא אמרה ביובש.

"בשבילנו??"הזדעק פרסי "אנחנו ניצטרך מיניבוס."

"נוכל לשכור כמה מכוניות" אמרה צליל, "אני אדאג לכסף" היא אמרה לפני שמישהו פצה את פיו.

"מה?" אמרה בסערה אנבת' "לא, את לא יכולה פשוט לשלם על כולנו!."

"אם כך מזל שלא שאלתי אותך" צליל ענתה לה ביובש, והוציאה כרטיס אשראי.

"איך יש לך כרטיס אשראי?!?! את רק בת– בת כמה את באמת?" שאלה פייפר בבילבול.

"אני בת 15 וזה לא שלי" היא אמרה קצרות.

עינייה של הייזל נפערו "את גנבת את זה?!."

צליל הנידה בראשה "זה של אמא שלי, היא לא צריכה את זה יותר, אז אני משתמשת בזה."

"אבל" אנבת' התחילה בבילבול "אם יש לך אחר חדש אז אי אפשר להשתמש בזה יותר."

צליל נתנה לעצמה מכה בראש "אמא שלי לא צריכה יותר את הכרטיס אשראי כי היא מתה, ואני חשבתי שפרסי הוא הטיפש..." היא הנידה את ראשה באי אמון.

"אלף כל, פרסי לא טיפש," אמרה בזעם אנבת', צליל הסתכלה עליה במבט אדיש "אוקיי, בסדר, לא מאוד" הודתה אנבת' "אבל זה לא משנה, וחוץ מזה, זה לא היה ברור לפי איך שאמרת את זה."

הייזל שמה את ידה על כתפה "מתי זה קרה?" היא שאלה בשקט.

צליל השפילה את מבטה.

"לפני כמעט שש שנים" היא אמרה בקול יציב.

"בגיל 10 שלי."

פייפר חיבקה אותה.

צליל הסתכלה עליה כאילו היא נפלה מהירח.

"אה...? פייפר? זה קרה לפני חמש שנים.... את יכולה להפסיק לחנוק אותי? מה הקטע? לרחם עלי שמתה לי האמא אבל לחנוק אותי למוות."

בקטע הזה פייפר התנתקה מהחיבוק.

"זה גיל נורא לאבד בו מישהו," אמרה פייפר בשקט "מצד אחד, עדיין היית קטנה, היית תלויה באמא שלך, מצד שני, היית מספיק גדולה כדי להבין שהיא לא תחזור."

צליל הסתכלה עליה באי אמון "רוצה גם לקחת אותי לפסיכיאטר?" היא שאלה באי הבנה.

"אז מה עשית?" שאל בסקרנות ליאו "היית אצל קרובי משפחה אחרים?" צליל הנידה את ראשה.

"אין לי קרובי משפחה אחרים" היא אמרה בקול אדיש "טסתי לארצות הברית ושם הסתדרתי כבר..."

"אז עבר מלא זמן מאז שהיית בישראל" חצי אמר חצי שאל גייסון.

צליל הנידה את ראשה "פעם ב... אני חוזרת לשם, לראות מה השתנה, וכזה."

היה אפשר לראות שהיא לא לגמרי אומרת הכל...

"אוקיי" אמרה בשקט אנבת' "סליחה שאני מפריעה לשיחה, אבל אנחנו לא רוצים לבזבז זמן." צליל הינהנה.

והם יצאו מהחדר מלון במהירות.

הם נעזרו בפקידה כדי למצוא את המקום הקרוב ביותר שאפשר לשכור בו מכוניות.

צליל דחפה לפרסי את הכסף ליד, הוא הסתכל עליה במבט מופתע "אתה רוצה לגרום לאנשים לשאול למה ילדה בת 13 משלמת על המכוניות?" היא אמרה לו בפשוטות.

הוא חייך,"את לא נראת בת 13" הוא ביטל את דבריה, היא הרימה גבה.

"אוקיי, את כן" הוא הודה.

הוא שילם על שתי מכוניות, באחת 5 מושבים ובאחרת 7.

אין שם מכוניות עם 6 מושבים, אז יצא מושב מיותר.

למרות שאני חושבת שאין בכלל מכוניות עם 6 מושבים...

בכל מקרה, הם נכנסו למכוניות.

הם קנו גם שתי טלפונים, כדי שיוכלו להיות בקשר, ולראות את הדרך לשם, אחר כך, הם יזרקו אותם, כדי שהמפלצות לא ימצאו אותם.

באוטו אחד, פרסי, אנבת', הייזל, פרנק, ליאו, וריינה.

ובאוטו האחר גייסון, פייפר, וויל, ניקו, וצליל.

גייסון ופרסי נהגו במכוניות, כשאנבת' ופייפר מנחות אותם.

---------

הם הגיעו לשם, אחרי נסיעה של שעה וחצי, והתחילו ללכת בשבילים, שואלים אנשים איפה האפיתאטרון.

אחרי כמה זמן, הם מצאו אותו.

הם נכנסו ובדקו אותו מבפנים, מבחוץ, עלו על הכיסאות, ובסופו של דבר התייאשו.

"אנבת'!" קראה לעברה צליל "תעשי טובה, תסתכלי על הצד האחורי שלי ה,פתק."

החברים התעוררו בתקוה, אבל אנבת' הנידה בראשה.

צליל לא אמרה נואש, היא לקחה את הפתק.

"ליאו, אפשר עזרה?" היא קראה לעברו.

הוא התקרב אליה, מבולבל.

היא הגישה לו את הפתק "תשרוף" היא הודיעה לו.

"מה?!" הוא קרא המום.

"פשוט תדליק אש" היא התעקשה.

הוא הדליק אש מידו, מסתכל עליה בחשד.

היא שמה את הדף מעל ידו.

"נכון!" קראה אנבת' בחיוך רחב "אני מכירה את זה!."

צליל חייכה חיוך עקום "זה מסוג הניסויים שכל ילד שאוהב מדעים צריך להכיר."

"אפשר הסבר?" אמר ליאו, מבולבל.

"זאוס כתב, או מי שכתב את ההודעה הזאת, גם משהו עם מיץ פרות, או חלב, זה לא משנה, זה סוג של כתב סתרים די מוכר, ברגע שגורמים לדף להישרף, הכתב פתאם בולט." הסבירה צליל.

אחרי כמה דקות, היא הזיזה את הדף מעל ידו.

"הגג של הבמה" היא הקריאה.

הם ירדו במהירות למטה.

"תחרות מי מגיע לגג ראשון" צרח פרסי.

הם הגיעו לשם והתחילו לנסות לטפס.

ליאו שם לב שנראה שצליל יודעת לאן היא רצה, הוא עקב אחריה.

היא רצה לאחד העמודים שהחזיקו את גג הברזל, הם היו חרוטים ארוכים ודקים.

היא הורידה את הסוואצרט מהמותנים וכרכה אותו סביב העמוד ונעזרה בו כדי לטפס.

https://youtu.be/QHR9wOv3hJ4

ליאו חיקה אותה בעמוד אחר, אבל הוא כמובן לא הספיק כי היא התחילה ראשונה.

היא טיפסה עד למעלה, בדיוק בזמן כדי לגלות את פרסי וגייסון עומדים שם ורבים מי יקח את המעטפה שהייתה על הריצפה.

זה נורא לא הוגן, פרסי פשוט השתמש במים כמו במעלית וגייסון ריחף למעלה!.

היא זינקה ותפסה אותה.

הם קלטו אותה ובאו לתפוס אותה, אבל לפני שהספיקו היא התגלשה על המוט כמו מוט גלישה, כמו אלה שיש בתחנות כבאות, למי שראה סמי הכבאי...

-----

היי♥️ וואו, אוקיי, הגעתם למטרה הרבה לפני שהספקתי לסיים לכתוב...

פרק הבא ב50 כוכבים/ הצבעות.

ביי♥️