פרק 37: ילדות נחמדה (הציור המהמם הוא  של percy_potter2828 )

צליל חזרה הביתה מחוג טקוואנדו.

היא עלתה על הסקייטבורד והתחילה לנסוע.

היא עשתה קיצורי דרך.

"היי! בואי רגע!" היא שמעה מישהו צועק.

היא הסתובבה.

זה היה בן, חבר של אלון.

הוא הגיש לה משהו "אלון ביקש ממני שאני יביא לו את זה, השלמה של שיעור שהוא הבריז."

צליל כיווצה גבות, "אני מבינה," קולה נשמעה מפחיד

בן הציץ בפניה "אה.... אז, למה את נשמעת כאילו את הולכת להרביץ לו?"

היא העלתה מבט תמים על פניה "אני? ממש לא... זה לא כאילו שזה הפעם המיליון שהוא עושה את זה ואמא שלנו לא יודעת"

בן פרץ בצחוק, בלוריתו הבלונדינית קיפצצה.

"את חמודה" הוא אמר, משועשע.

צליל העלתה על פניה הבעה מפחידה, שדי דמתה להבעה של ליאו.

"אני.לא.חמודה!" היא נהמה.

"מה שתגידי" הוא אמר בחיוך, טפח על כתפה ונכנס לביתו.

היא עשתה קיצור דרך, דרך היער.

קופצת מענף לענף.

בסופו של דבר, היא הגיעה הביתה.

בתוך תיקה נמצאים בין השאר גם סיפרי ספריה שהשאילה.

כשנכנסה לבית, כבר היה ערב,ואמא שלהם הכינה ארוחה.

צליל נתנה לה חיבוק ועלתה למעלה.

בלי להיכנס אפילו לחדר שלה, היא ישר הלכה לחדר של אלון.

"ידעתי" היא קראה למראה החדר המבולגן.

אלון שלח לעברה מבט אבוד "תעזירי לי לסדר?"

צליל נאנחה והינהנה "בתנאי שאתה מפסיק עם ההברזות."

אלון פלט אנחה.

--------------

צליל נכנסה לבית במהירות, משליכה את התיק שלה על ריצפה, ורצה למטבח.

היא התחילה להוציא את כל התפוחים שיש במקרר.

אחרי שלושת רבעי שעה, עמד על השולחן פאי תפוחים מדהים.

היא מיהרה לכניס אותו למקרר.

"הגעתי" קראה אסטריה, נכנסת לבית.

היא ליטפה את ראש הקטנה, ופותחת את המקרר, עינייה מדלגות מעל הפאי.

היא הסתובבה אל ביתה, מעט כועסת "איפה כל התפוחים?" היא שאלה באי אמון.

צליל שתקה, לא רוצה להרוס את ההפתעה.

אסטריה הביטה בביתה באי אמון, היא אף פעם לא עשתה משהו כזה.

"תעלי לחדר שלך, לחשוב, זה לא יפה לאכול את הכל, בעיקר בגלל שאמרתי שאני מרשה לך אחד ביום" אסטריה אמרה בעייפות.

דמעות עלו בעינייה של צליל והיא ברחה לחדרה.

אסטריה עברה על הקרר, מחפשת משהו לאכול, העבודה גומרת אותה.

עינייה נעצרו על הפאי.

היה מודבק על צד הצלחת פתק שכתוב עליו "מזל טוב! יום הולדת שמח , מביתך האוהבת, צליל" ומצוייר סמיילי מחייך.

אסטריה הרגישה אשם ועלתה לחדר של ביתה.

"אני מצטערת שהאשמתי אותך בשטות, ותודה על הפאי" אסטריה אמרה בחיוך נבוך ומצטער.

צליל חייכה ונתנה אימה חיבוק חזק.

"חשבתי על זה, ואני יודעת מה אני רוצה ליום הולדת" היא הוסיפה בחיוך "להיות איתך תמיד, מותק, את מדהימה."

--------------

צליל בלעה רוק, היא נפלה בשיעור ספורט, ושברה את הרגל, היא הרגישה לא בנוח על זה שאימה צריכה לצאת בשבילה מהעבודה מוקדם.

"אני מצטערת" היא אמרה בשקט "הרסתי לך את היום"

אסטריה הסתכלה על ביתה, המומה.

" באמת! צליל! אני לא מאמינה! ברור שאני יהיה פה כשאת בבית חולים! אנחנו צריכים לעשות הכל בשביל משפחה!" אמרה לה בכעס אימה.

---------------

אלון נאנח, הוא במטבח, ונשפך לו מים על הריצפה.

הוא כיווץ את מצחו, בניסיון להרים את המים, אבל הוא היה גרוע בזה.

צליל התקרבה "צריך עזרה?" היא הצביעה על המים השפוכים.

אלון הינהן, והיא תוך שניה הרימה את המים ושפכה לכיור.

אלון הביט בה ברוגז "איך את מצליחה לעשות את זה ואני לא?"

צליל נאנחה "אמא כבר הסבירה לך, אתה קיבלת יותר את הכוחות מאבא, ואני יותר מאמא, אז גם אתה יותר חזק ממני."

------------------

"זה לא הוגןןן" צעק אלון בכעס.

"למה לצליל יש סוס??!"

אסטריה נאנחה "קודם כל, זאת סוסה, ובנוסף, היא מצאה אותה, מוזמן לחפש סוסים."

------------------

הם נסעו למלון בירושלים לקראת היו הולדת 10 של צליל.

משום מה, אלון הסתגר כל הזמן, אז צליל החליטה להציק לו.

"אתה רוצה לבנות איש שלג?
לא שחקת איתי מזמן
אנחנו כבר לא מתראים
כמו שני זרים
כאילו אתה לא כאן
שחקנו פעם יחד, היום כבר לא
אולי בוא נשלים ודי?

אתה רוצה לבנות איש שלג?
זה לא חייב להיות איש שלג

(תלכי צליל)

אוקיי, ביי!

אתה רוצה לבנות איש שלג?

או שנרכב בין חדרים?

אורחים בכלל כבר לא באים לפה.
התחלתי לדבר עם כל הציורים.

היי, ז'אן דארק!
אני די בודדה כאן.

ונשאר לי רק לראות איך הזמן עובר."

אלון בחדר, יושב, ראשו בין כפות ידיו, ועינייו זוהרות בוורוד מבחיל.

הם חוזרים הביתה, אלון לא אומר מילה, צליל עולה לחדר שלה.

"הו, מותק, הנה אתה, תוכל לעזור לי? אני צריכה עזרה עם העוגה" אסטריה אמרה בחביבות.

אלון התחיל לבכות "היא שולטת עלי, אני לא שולט במה שאני עושה" הוא הזהיר אותה.

עינייה של אסטריה התרחבו באימה "בוא, ננסה לעזור לך, למה לא אמרת קודם?"

היא הסתובבה בגבה אליו, והוא, בלי לראות כלום, הרים את גרזנו, שהיה בצד, וטרח.

צליל הייתה מאחורה, צרחה.

אלון התעורר והתחיל לבכות "בבקשה, לא שלטתי על מה שעשיתי, זאת הייתה אפרודיטה"

צליל קפאה, והינהנה "אני מאמינה לך"

אלון הסתכל עליה, עינייו כבר חזרו להיות נורמליות.

"לא!" הוא צרח "את לא מאמינה לי" וברח לחדרו.

צליל הרימה את אימה בעדינות, לקחה אותה ליד הים, המקום האהוב עליה, וקברה אותה, לוחשת לה מילים יפות.

צליל רצה לחדר של אלון, ושרה בשקט.

"צא מתוך החדר
אנשים שואלים כבר איפה אתה
תומכים בי כאן, לא מסוגלת עוד
אני רוצה מאוד להכנס

בסוף נותרנו שנינו
אז פה אמתין
מה נעשה, אח?"

דמעות ירדו, ללא הפסקה.

"אתה רוצה לבנות איש שלג?"

היא פרצה ביבבות קורעות לב.

פתאם, משהו בה התקשח.

"למה מעניין אותי, גם אם אתה עירום עכשיו, אני נכנסת" היא שאגה ונכנסה דוח בדלת.

הדלת עץ נהרסה בקלות.

צליל הסתכלה המומה על החדר הריק.

היה על המיטה שלו אקווריום.

ריק מבעלי חיים, מלא במים.

היא נזכרה בפעם היחידה שבאמת הקשיב לה.

'למים יש זיכרון, בסך הכל צריך להפעיל אותם, ואפשר לראות מה קרה לידם, מאז שנוצרו."

היא הפעילה את הזיכרון, וכיוונה עד שמצאה את מה שרצתה.

אלון ישב מול האקווריום, מבט עצוב על פניו.

"היי, אחות, אני לא עוזב אותך לתמיד, רק לכמה זמן, אני די מזועזע ממה שקרה, אני יחזרו אלייך, בנתיים, תזכרי את הזיכרונות הטובים שלנו ביחד, תתעודדי, אני מצטער שאני כל כך אנוכי, אבל אני לא מסוגל להסתכל בפנייך בלי לראות את אמא, ואני יודע שאת תאשימי אותה ברצח שלה, אני מצטער"

צליל זרקה את האקווריום על הריצפה, והוא התנפץ לרסיסים.

היא פרצה היללות, שליאו לא יכל לסבול, עד כמה הם היו קורעות לב.

היא הזדקפה, "לא, תזכרי את סופי וגריידי, אסור שזה ישבור אותך, תזכרי את הלא-עודים, הכאב מחזק אותם, תלמדי, תתחזקי, אל תתני לזה לשבור אותך, את חזקה, והולכת לכסח את הצורה למי שיפריע לך"

היא יצאה מהחדר במבט חסר רגשות, בפעם הראשונה בחייה, שהיא עושה אותו.

היא הולכת לעשות אותו עוד הרבה.

-----------

היי ♥️❤️❤️

מטרה: 860

ביי ♥️♥️♥️