30
פרק 30: המכשיר
ליאו קם.
יש להם את המכשיר, נכון? אז למה לא להשתמש בו?
הוא לא אמר לאף אחד שהוא הולך לחפש את החלקיק, לֶמה?
הוא הפעיל את המכשיר ויצא מהמלון.
הוא הסתובב בדובאי.
המכשיר שלו ציפצף לכיוון מסויים.
הוא כיוון אותו לרחוב אפל.
הוא נכנס, קצת מצטער שלא אמר לאחרים שהוא הולך.
פתאם נשמע ציחקוק חלוש.
ליאו הסתכל מסביבו.
עמדה לידו ילדה קטנה.
היא הייתה לבושה בברדס אדום, שהסתיר את פניה.
היה לה חיוך מפחיד,שגרם לה לראות לא כל כך אנושית.
היא צחקה צחוק חסר שליטה.
פתאם היא הרימה את פניה.
וחשפה פנים של אישה זקנה.
"היי, טעות בסימטה מפחידה" אמר ליאו בחיוך, מנסה להיות נחמד.
האישה צרחה צרחה מחרידה, הברדס התרומם ברוח.
וחשף גוף נץ מזוהם.
ליאו ברח לכיוון המלון.
היא שאגה ורדפה אחריו בטיסה על כנפי הנץ שלה.
קליפסו בדיוק הייתה במרפסת.
היא קלטה את ליאו בורח מהמפלצת.
היא רצה לכיוון הדלת, "מפלצת מנסה לרצוח את ליאו!" היא צרחה.
כולם רצו אחריה, לעזור לו.
צליל קפצה מלפניו והתחילה לתקוף את המפלצת.
המפלצת צרחה צרחה גבוה, ועוד ממנה הגיעו.
כל אחד מהם נלחם עם אחת אחרת.
צליל נתנה אגרוף בלחי למפלצת, ובטעות פגעה בה עם צמיד מתכתי שהיה לה על היד, המפלצת צרחה בכאה.
"תשתמשו בברזל" צרחה צליל.
ליאו הוציא כלים מהחגורת כלים שלו, שהיו מברזל, והתחיל לזרוק לחבריו.
הוא שם לב שצליל מציצה לעברו מידי פעם, לבדוק לשלומו.
הוא הרגיש חמימות בבטן.
ליאו לא שם לב שהמפלצת הקרבה יותר מידי.
צליל זרקה את החרב שלה כמו בומרנג לעברה, כדי שלא תגיע לעברו.
לצערה, זה השאיר אותה עם חרב אחת, והיא גרועה להילחם ביד אחת.
אחרי כמה שניות, היא קיבלה אגרוף לבטן ועפה אחורה, בכאבים.
ליאו שרף את המפלצת שמולו ומיהר לעברה.
היא קמה על רגליה במהירות.
צליל זהתה את החלקיק, מתחבא על בגדיה של המפלצת.
היא זרקה עליה גם את החרב השניה שלה.
המפלצת החמקה בגיחוך.
צליל לא עמדה כבר מולה.
פאף! צליל נתנה לה בעיטה בעמוד השדרה.
העצמות של המפלצת עשו קול של התפצחות מבחילה.
צליל לקחה את החרבות שלה במהירות וחתכה את המפלצת לחתיכות.
היא הזיזה את הגופה בזהירות, כדי לקחת את החלקיק.
בשניה שנגעה בו, הוא זינק לשקיק של אנבת, ונשמע קול יפיפה.
השקיק הקרין אור, שסינוור את המפלצות.
הם ניצלו את זה והרגו את המפלצות המהירות.
אנבת' פתחה את השקיק בזהירות.
יצא ממנו במהירות גביש יפיפה, בצבע תכלת פסטל.
אנבת' הכניסה את הגביש בחזרה.
"חצי דרך עברנו, עכשיו נשארה רק המלחמה" היא אמרה ברוגע.
"רק..." גיחכה צליל.
---------
זאוס התקשר באיריס נט, והסביר שיסמין, בת היפנוס הולכת להתחיל את המהפכה שלה במצרים, קהיר, והם צריכים למהר לשם.
צליל התחילה לארוז.
דפיקה נשמעה בדלת.
ליאו עמד בפתח.
"היי" הוא אמר בחיוך.
צליל רק הינהנה לשלום, ולא אמרה כלום.
הוא התיישב על מיטתה.
"הכל בסדר?" הוא שאל בשקט.
צליל נאנחה "ככל הנראה הניצחון שלנו תלוי בי, ואין לי בעיה אם זה, רק עם הקטע שאין לי מושג מה הם רוצים שאעשה"
ליאו שתק.
"בואי פשוט ננסה להוציא את המוטב מהזמן הזה, אוקיי?" הוא שאל בחיוך.
צליל חייכה בחזרה "כן, וממתי אתה אומר מוטב? מה, אתה זקן בן מאה?"
ליאו צחק "כל מי שלא כמוך הוא זקן בן מאה, מה?"
צליל גילגלה עיניים "די, איך עלית עלי..."
ליאו צחק.
צליל הייתה מהוססת.
"אתה... אתה שונא את קליפסו על מה שעשתה?" היא שאלה בשקט, מודעת לזה שזה נושא כאוב.
ליאו השתתק.
"לא" תשובתו הייתה פשוטה.
צליל חייכה "אני שמחה לשמוע..."
ליאו נראה חושד "למה....?"
צליל נאנחה.
"אני.... אני צריכה את עזרתה... וחשבתי, שאולי תוכל לנסות לשכנע אותה להקשיב לי....?" שאלה צליל בשקט.
"אבל אתה לא חייב, אני אסתדר לבד..." היא מיהרה לומר, לקחת את הדברים שלה ולברוח מהחדר.
ליאו קצת היה מופתע מהסיטואציה.
הוא התעשת ויצא מהחדר.
----------
בטיסה, הוא התיישב לידה.
הוא התכונן לשיחה ארוכה ונחמדה, אבל נראה שהיא בכלל לא שמה לב למה שקורה.
היא רק ישבה, הסתכלה דרך החלון והקשיבה לשירים באוזניות.
הוא רצה לדבר איתה, אבל לא רצה להפריע לה...
-----------
צליל הסתכלה מהחלון.
היא נזכרה כמה היום היה קרוב.
מאז גיל עשר היא תמיד שנאה את היום הזה.
תמיד קראו לה בו דברים רעים.
אבל זה לא הגיוני! שבע היה המספר מזל שלה! תמיד היה לה דברים טובים עם המספר הזה!
אז איך זה שתמיד בחודש הזה קורה לה דברים כאלה?
היא ניערה את ראשה, זה לא משנה עכשיו....
וסתם, בשביל הכיף, היא נזכרה בדברים טובים שיש לה עם המספר הזה, כדי להעודד את עצמה.
הספר החיים חלקי שבע.
שבעת הפלאים.
יש שיבעה ימים בשבוע.
יש שבעה גוונים בקשת.
יש שבעה אנשים חשובים בחייה,כאילו, הכיייי חשובים.
האוקיינוס, זה שמונה אותיות!
כן.... אולי זה לא קשור.....
היא הקשיבה לשיר בשקט.
איכשהו, השיר הזה הזכיר לה את עצמה.
עלתה לה תמונה של עצמה, שרה בגיל שבע מול המראה במלקחת, מזייפת בכוונה ונהנת, בזמן שאלון צורח לה מבחוץ שתסתום.
כן.... איכשהו.
היא נזכרה בליאו, שישב לידה, בלי לומר מילה.
"היי, סליחה שהתעלמתי ממך" היא אמרה במבוכה.
הוא הנהן בראשו בחיוך "זה בסדר, אז, הכל בסדר? מה רצית לשאול את קליפסו?" הוא שאל בסקרנות.
צליל צחקה "הסקרנות הרגה את החתול" היא התלוצצה.
ליאו מיצמץ לעברה בכעס "נו...? מה זה?"
צליל חייכה כאילו הוא סיפר בדיחה טובה.
"אם זאת הייתה שיחה בהודעות היה עכשיו מלא סימני שאלה" ציין ליאו.
צליל המשיכה לחייך, כאילו הוא לא אמר בכלום.
ליאו כיווץ את גבותיו בכעס "סבבה, אז אל תצפי שאני ידבר איתך"
צליל קלטה שפגעה בו, והניחה את ידה על כתפו.
"אני מצטערת, פשוט חשבתי שזה יוריד אותך מזה..." היא הודתה, "זה סתם משהו, זה לא יגיד לך שום דבר...."
ליאו הסתובב אליה בחזרה "אני, אני רציתי להגיד לך עוד משהו...."
צליל הרגישה כאילו הלב שלה מחסיר פעימה.
"מה זה?" היא שאלה בכאילו רוגע.
"תודה, את הצלת את חיי בקרב" הוא אמר בחיוך.
צליל חייכה, לא חושפת שהיא קיוותה לשמוע משהו אחר.
"בכיף" היא אמרה בשקט.
ליאו הרגיש שהמצב רוח שלה ירד, אבל לא שאל כלום.
ידו הונחה על ידה.
וואו, הלוואי שהייתה לו מצלמה כדי לצלם אותה, הוא לא חשב שבן אדם יכול להיות כל כך אדום.
היא משכה את ידה והסתובבה לכיוון הנגדי, מנסה להסתיר את פניה האדומות.
ליאו פרץ בצחוק מתגלגל.
צליל לא הצטרפה אליו, זה מצחיק שהיא נבוכה?
חוץ מזה, זה היה בעיקר בגלל שהיא חשבה עדיין על מה היא רצתה שיאמר...
זה לא נקרא!
-----------------
היי ♥️❤️❤️
מטרה: 590
ביי ♥️♥️♥️
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top