29
פרק 29: לצליל נופל האסימון (תהנו, אבל כנראה שגם אם תסיימו את המטרה בקרוב, יקח זמן עד שאני יעלה, כי אין לי הרבה פרקים מוכנים)
צליל שכבה במיטה.
היא פיספסה פה משהו, זה בטוח.
לא יכול להיות.
היא אכן אמרה לליאו שהיא לא התאהבה אף פעם עד לא מזמן, אבל זה היה בלי מחשבה, היא לא באמת התכוונה לזה, היא לא אוהבת אותו! לא בקטע כזה!
נכון....?
היא לא יכולה, זה לא משנה אם היא כן או לא.....
היא נשמה עמוק, ותקעה את ראשה בכרית.
מעניין איך היא הגיעה למחשבות האלה באמצע הלילה.
היא בעצמה כבר לא זוכרת.
אבל דבר אחד בטוח, היא, לא חוזרת לישון.
כי אלה היו או סיוטים או ליאו.
היא העדיפה להישאר ערה, כי לא הייתה בטוחה איזה חלום זה יותר גרוע.
למרות שהוא נראה ממש חמוד בחלום.... אבל זה לא חשוב עכשיו!
מה לעזאזל היא אומרת? מה אומרים למשהו שאתה מחבב? מה עושים? איך לא עושים לעצמך פדיחות?
היא צריכה מומחית, מיד.
טוב, אולי לא מיד, היא לא יכולה להעיר את פייפר באמצע הלילה... מחר בבוקר...
עכשיו רק נותר לה לשרוד עם החלומות המבעיתים האלה....
------------
על הבוקר, היא התעוררה והתארגנה, מחכה בקוצר רוח שפייפר תתעורר.
בסופו של דבר, היא התעוררה וצליל אמרה לה שהיא תשמח לעזרה.
אחרי שפייפר סיימה להתארגן, היא התיישבה לידה העל המיטה.
"אז, מה קרה?" היא שאלה ברוגע.
צליל נראתה אבודה "אני חושבת שאני אוהבת את ליאו"
שקט
פייפר חייכה "מזל טוב, (למען אמת, פייפר התאמצה לא לספר לה שהיא גם האחרונה לדעת את זה...)"
"מזל טוב?" זעקה צליל "זה נוראי! אהבה זה הדבר הכי נורא בעולם!"
פייפר מיצמצה לעברה "מה רע באהבה?" צליל נאנחה "בוא נגיד שיש לי סיפור עם אהבה" פייפר לא הבינה, אבל גם לא שאלה כלום.
"אז? מה הקשר שלי?" היא שאלה בחיוך, מנסה לחלץ ממנה את המילים שהשתוקקה לשמוע.
"אני צריכה עזרה" צליל אמרה בחשש.
פייפר חייכה חיוך רחב "אז, מה הבעיה?" היא התעניינה "זה נראה שאת הסתדרת עד עכשיו מעולה "
צליל העלתה הבעה מבוהלת על פניה "זה היה לפני שהבנתי את זה... איך אני בכלל אצליח לדבר בלי לברוח ממבוכה?"
פייפר בהתה בה באי אמון "פשוט... תשכחי מהרגשות ותתרכזי בסיטואציה?" היא הציעה.
צליל הינהנה בכובד ראש "תודה" ונעלמה, הולכת להכין לעצמה אוכל, כל הזמן הזה שחיכתה שפייפר תתעורר התיש אותה.
--------------
היא אכלה תפוח, וקוראת ספר.
ליאו נכנס לסלון "בוקר טוב" הוא אמר בעליזות.
"בוקר טוב" היא אמרה בקול חסר רגשות.
הוא הציץ בה בבלבול.
צליל מיהרה לחזור לספר.
'תזכירי' היא הזכירה לעצמה 'להתכרז בסיטואציה, במקום ברגשות שלך'
"אז, מה את קוראת?" הוא התיישב לידה.
"סתם, ספר" היא אמרה בקול אדיש.
ליאו מיצמץ "הפכת לרובוט או משהו?"
היא הסתכלה עליו במבט של רובוט "ממש לא" היא אפילו לא כעסה, מה עובר?
כן..... היא לא לגמרי הבינה את הקטע של ה'לא להתרכז ברגשות', היא חשבה שהכוונה להתנהג כאילו אין רגשות בכלל....
ליאו הסתכל עליה.
היא הסתכלה בחזרה.
הוא מיצמץ "נצחתי" היא אמרה בחיוך יהיר.
ליאו חייך, יודע שהוא מיצמץ בכוונה, והוא צדק, היא חזרה להיות נורמלית.
טוב, נורמלית עד כמה שצליל בדרך כלל.
הוא הרים אותה וגרם לה לשבת עליו.
היא הרימה גבה, מובכת.
"מה?" הוא אמר בחיוך רחב "אני רוצה להצליח גם לקרא את הספר."
צליל גילגלה עיניים וקמה ממנו "שנינו יודעים שאתה שונא לקרא, בעיקר בגלל הדיסקלציה שלך..."
היא התיישבה לידו.
ליאו השעין את ראשו על כתפה כדי להצליח לקרא בספר.
"זה כתוב בעברית!" הוא קרא באכזבה.
צליל גיחכה "די.... איך עלית על זה?"
למען האמת, היא שמחה שכמעט כולם פה לא ידעו עברית, ולאלון יש דיסקלציה, ככה לא יראו שהיא קוראת ספר על טיפים לקראש.....
ליאו המשיך להציק לה.
פתאם הוא שם לב למשהו.
"מה זה?" הוא הזיז את שיערה מהפנים שלה.
הייתה לה שריטה די עמוקה, היא התחילה בלחי שלה, מאוד למטה, והמשיכה לגרון שלה.
"שם, סימנים מקרב מפעם" היא אמרה בחוסר תשומת לב.
הוא הסתכל יותר טוב על השריטה.
צליל זעה באי נוחות, כשצווארה מורם כדי שליאו יצליח להסתכל.
"השריטה הזאת נראת נורא" הוא אמר בשקט.
צליל שחררה את אחיזתו, ומשכה בכתפיה.
"את צריכה להראות את זה לוויל" ליאו הכריז.
צליל התחילה להתנגד, אבל הוא משך אותה באוזניה.
"דיי כבר" היא צעקה בכאב, ליאו מיהר לעזוב "מצטער, לא חשבתי שזה יכאב" הוא אמר בחרטה.
היא רצתה לתת לו כאפה, או להרביץ לו, או לקלל אותו, או לדחוף אותו מצוק.
אבל ההתנצלות שלו המיסה אותה.
"פשוט תמשוך אותי ביד, למה באוזן?" היא אמרה בכעס מזוייף.
ליאו תפס את ידה בחיוך, מאושר שקיבל אישור להחזיק לה את היד, ומשך אותה לחדר של הבנים, בו היה וויל, מדבר עם ניקו.
"וויל, אפשר עזרה?" קרא לו ליאו.
וויל קם והתקדם לעברם, מבולבל.
שלושתם התיישבו על הספה.
ליאו הראה לו את השריטה.
"זה רע, דוקטור?" הוא אמר בכאילו דאגה.
וויל גילגל עיניים "זה בסדר, היא צדקה, זה אמור לעבור עם הזמן..."
הוא חזר לחדר שלו, וליאו התחיל להטיף לצליל שהיא צריכה להיזהר כדי לא להיפגע ככה, ורק אחרי חצי שעה שהרצה, הוא גילה שהיא נרדמה על הספה.
הוא הרים אותה בעדינות, והלך איתה לחדר.
ליאו הניח אותה בעדינות על המיטה וכיסה אותה בשמיכה.
היא הייתה מותשת, את זה לא היה קשה לראות, וגם, אנחנו יודעים למה....
היו עיגולים שחורים מתחת לעיניים שלה.
שיערה התפזר על פניה כשהניח אותה על המיטה, הוא הזיז אותו מפניה ויצא מהחדר.
הוא יצא למרפסת, להפתעתו, גם קליפסו הייתה שם.
"היי" היא אמרה בחיוך נחמד.
הוא זרק לעברה היי בחזרה.
הוא הלך משם ונשכב במיטה.
הוא לא הצליח להוציא מהראש את קליפסו.
היא..... הוא יודע שהיא לא התכוונה לרע, אבל זה לא משנה את התוצאות, היא בגדה בו.
הוא נאנח.
הוא לא יכול להתאהב בה עוד פעם, הוא אוהב את צליל.
נכון?
הוא קבר את עצמו מתחת לשמיכות.
עינייו נעצמו לאט.
הוא יכל לראות את צליל צוחקת מאחד הבדיחות הטיפשיות שלו.
אבל הוא יכל גם לראות את קליפסו, מנשקת אותו לפני שהוא הלך מאוגיגיה.
הוא העיף את השמיכה מראשו והעיף את הכרית על הקיר שמולו.
הוא שם את ראשו בין כפות ידיו.
הוא שונא עכשיו את קופידון, או איך שלא קוראים לו היוונים...
------------
צליל שכבה על המיטה ובהתה בתקרה.
היא אף פעם לא הבינה למה היא עושה את זה כשהיא חושבת, אבל איכשהו זה עזר לה.
היא נשמה עמוק.
תמיד היה לה צרות.
היה שתי ברירות מחדל.
אחד, היא, זאת ששמה לא יאמר מרוב גועל.
והשני, בנים שגדולים ממנה.
בעיקר החברים של אחיה.
וואו, הם באמת היו קרציות.
הם תמיד ראו בה אחות קטנה, וזה כלל גם לנצל אותה לדברים.
בכל מקרה, מה עושים כשאחד מאלה שאם הייתה מכירה אותו לפני כמה זמן, ככל הנראה היא הייתה שונאת אותו, ועכשיו היא מאוהבת בו?
-------------
היי♥️♥️♥️
מטרה: 550
ביי ♥️♥️♥️♥️
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top