15
פרק 15: צליל מספרת חלק קטן מהאמת (אני מדהימה, אז החלטתי להעלות עוד פרק 😌)
בבוקר, צליל קמה בחמש, כמו כל יום, רק שהיום, היה לה סיבה טובה גם לחייך.
היא התלבשה בבגדים נוחים לספורט, ויצאה מהחדר, אחרי שעשתה גם כמה תרגילי חימום.
בלי לחשוב אפילו, היא התחילה להכין אוכל לכולם.
אחרי חצי שעה, היא סיימה להכין חביתות לכולם, היא שמה אותם בצלחות, עם פיתות וכתבה לידם על פתק 'בוקר טוב, כל זה בשבילכם לארוחת בוקר, תהנו, הלכתי לסידורים'
היא לקחה איתה גקט מהחדר, כדי שלא יהיה לה קר, ויצאה לחדר המשותף, שממנו היציאה.
היא כמעט צרחה, כל הבנים היו שם.
היא הסתובבה וראתה את הבנות מאחוריה.
"את חייבת לנו הסבר" אמר בכעס אלון.
"נו, לא עכשיו" היא אמרה בלחץ "אחרי שאני יחזור, אני ממהרת" היא ניסתה לצאת מהדלת אבל אלון הפריע לה.
"אז תעשי את זה זריז" הוא הציע.
היא נאנחה "יש לי תפקיד לסרט, ואם אני לא יגיע בשש יעיפו אותי מהעבודה. ביי" היא אמרה מהר וברחה.
---------
"את בטוחה שזאת האמת?" חקר אלון את צליל.
היא כבר הספיקה לחזור משם, ועברה חקירה.
היא נאנחה "כן, אתה יכול להיות רגוע, בסך הכל הצטלמתי לסרט, אתמול היה המבחן קבלה, לא רציתי שתדעו כי הייתם רוצים לבוא ועושים לי בושות."
אלון חייך, מרוצה מהתושבה.
"אז זה הכל?" ליאו שאל באי אמון "לפני הדרך שגוננת על זה הייתי בטוח שאת רוצחת אנשים ומפחדת שנדע."
היא אפילו לא הסתכלה לעברו.
"אנחנו באים לשם" אמרה בחיוך רחב פייפר.
צליל הנידה בראשה "אני לא רוצה שתבואו"
והלכה לחדר לפני שיאמרו משהו.
-------
ליאו דפק על הדלת.
"אפשר להיכנס" הוא שמע את צליל אומרת.
היא חייכה חיוך מלגלג "אז למדת משהו בחייך, נקווה שתמשיך כך." הוא התעלם ממנה.
היא ישבה על מיטתה, שיערה היה פזור, וגרם לה להיראות עוד יותר קטנה וחמו- וחמורה, כן, וחמורה.
הוא התיישב לידה "מה את כל כך לחוצה שלא נראה אותך משחקת?" הוא שאל בהרמת גבה "את מבינה כמה את נותנת לנו סיבות לחשוד שאת יחד עם בת היפנוס, או בעצמך, ועבדת עלינו כל הזמן, ומחכה רק לזמן המתאים לתקוע בנו סכין...?"
צליל גיחכה "אם הייתי קשורה אליה, הייתי תוקעת בך ראשון את הסכין, וכפי שאתה יודע, היו לי הרבה הזדמנויות, ולא ניצלתי אותם."
ליאו משך בכתפיו "אולי את צריכה עזרה מאיתנו במשהו מסוים, ורק אחר כך תהרגי אותנו?"
"ואולי אתה פשוט תסתום לפני שאני הופכת אותך למנגל האישי שלי? בסך הכל אני יצטרך להשתיק אותך ולהוסיף גלגלים, פשוט, לא?"
ליאו התעלם "אנחנו באים איתך, לא נתון לוויכוח" צליל התרתחה "אין לך זכות להחליט שום דבר פה."
הוא גיחך ולחש באוזנה "אולי, אבל שנינו יודעים שזה לא משנה את העובדה שזה יקרה"
הוא התרחק ממנה, לחייה אדומות מכעס.
והוא יצא מהחדר בחיוך יהיר.
-----------
הם העבירו את היום בעיקר בדיבורים, עד שפרסי החליט שצריך לראות סרט.
ליאו ישר רצה סרט אימה, אבל הבקשה נדחתה, מכיוון שלא צריך להגיע למצב שמישהו שאולי מפחד מובך מכדי להגיד.
אחרי הרבה מאוד דיבורים הוסכם על הארי פוטר.
הם ישבו, כשחלק מהבנות יושבות על הברכיים של החברים שלהן כדי לחסוך מקום על הספה.
אלון ניסה להציע לצליל שתשב לו על הברכיים וקיבל מבט מפחיד.
כל הסרט הם ישבו והסתכלו, חוץ מצליל, שהקפידה כל כמה זמן להזיז את העיניים שלה מהמסך, כדי שלא יכאבו לה העיניים אחר כך.
אחרי הסרט כולם היו גמורים, בכל זאת, הם קמו בחמש בבוקר, ורובם בכלל לא היו רגילים להתעורר בשעות כאלה.
ברגע שנכנסו למיטות, הם נרדמו.
--------
בחמש בבוקר, כולם התייצבו במיטותיהם, מודעים לכך שאם לא יתעוררו בשעה הזאת, צליל תברח לפני שיתעוררו.
צליל דווקא חיכתה עד שכולם התארגנו, ורק אז היא הלכה לכיוון מסויים.
אחרי חצי שעה של נסיעה באוטובוס, הם הגיעו למפעל גדול.
צליל נכנסה אליו בביטחון.
בפנים היו עשרות אנשים, חלקם היו עם בגדים בידיים, מחלקים אותם לאנשים אחרים שהתאפרו בשביל הסרט.
המהמולה הייתה גדולה.
החבורה נדבקה לצליל, כדי להאבד אותה.
היא הלכה לחדר צדדי, בוא חיכתה לה אישה עם בגדים, היא סימנה לה ללכת לחדר הלבשה קרוב, ובנתיים הם חיכו לה.
היא חזרה כעבור דקה.
היא הייתה לבושה חליפת ארגמן, מכנסיים באותו גוון, כפפות לבנות, נעלים שחורות, היה לה על הפנים את משקף אחד (היחיד של משקפיים, במילים אחרות, היה לה עדשה רק לעין אחת) וזהוב.
האישה הושיבה אותה ועשתה לה גולגול, לאחר מכן, היא איפרה אותה.
אחרי רבע שעה, האישה סיימה לאפר אותה.
צליל קפצה מהכיסא, ונתנה חיבוק תודה לאישה,שהחזירה לה קלות.
לאחר מכן, היא הלכה לכיוון המצלמות.
"היי!" הם שמעו צעקה, בחור רץ לעבר צליל, הוא היה לבוש כמו משרת, בגדים שחורים וסינר לבן מלוכלך.
"מה קורה?" הוא שאל אותה בחיוך חביב, ליאו ציפה שהיא תתן לו אגרוף באף, אבל צליל חייכה "הסדר, מה איתך? או, תכיר, אלה חברים שלי, תכירו, זה מקס, הוא עבד איתי כבר בכמה סרטים והצגות" הבחור חייך ונופף להם לשלום.
ליאו שנא את הבחור.
"הייתי שואל אתכם לשמות שלכם, אבל אנחנו מתחילים, בכל מקרה, אשמח לשמוע אותם אחר כך" הוא אמר בחיוך קורן.
מקס משך את צליל לעבר החלק המואר של המפעל.
הבמאים גרמו לו להיראות כמו אחוזה ישנה.
צליל התיישבה על כורסה נוחה שהייתה באמצע השטח, בעוד מקס כורע ליד האח.
שניהם חיכו.
"אוקיי, מוכנים? ו... אקשן!" קרא אחד האנשים.
צליל ישבה וקראה מספר, בעוד מקס מנקה את האח המלוכלכת.
"ג'ארלד" צליל שאגה "אתה היית צריך להכין את הבית לפני שעה" מקס השפיל את ראשו "אני מצטער, גברתי, אבל הבית מוכן" צליל הביטה בו במבט נוראי "האם אתה מפקפק בדברי?" מקס הניד בראשו, ונראה מבוהל.
הוא יצא במהירות מהחדר, מקפיד לא להסתכל לה בעיניים.
צליל סגרה אחריו את הדלת.
היא קרסה על הריצפה.
"כמה כבר קשה זה להחליף את הגברת אליזבת גונסון..." היא אמרה במרירות "למה אני צריכה להתאכזר לחברי הטוב ביותר, כדי שלא יכלאו אותי בכלא..."
הקטע נמשך, ונמשך.
לאחר שנגמר הכל, החבורה התחילה להפציץ את צליל בשאלות, בעיקר על העבודה הזאתי, ופייפר בעיקר על התפקיד הספצפי, כי היא הכירה את המשחק מקרוב.
הם יצאו מהשטח, אחרי שכמה אנשים נגשו לדבר עם צליל.
הם החליטו לחזור לחדר ברכבת.
ריינה התיישבה ליד אלון, מה שהכריח את ליאו וצליל לשבת ביחד.
ליאו הציץ לכיוון צליל, שנראתה גמורה.
"את יכולה לשון" הוא הציע לה.
היא הנהנה ועצמה את עינייה.
ליאו הסתכל קידמה וחשב, פתאם הוא הרגיש משקל על כתפו.
צליל נפלה עליו מתוך שינה.
הוא הרגיש שלחייו מסמיקות.
הוא רצה להחזיר אותה לאיך שהייתה קודם, אבל הוא לא רצה להעיר אותה בטעות.
אז היא נשארה ככה.
הוא קיווה עמוק בליבו שאף אחד לא מסתכל, זה הדבר האחרון שהוא צריך, שיציקו לו על זה.
אחרי כמה דקות, צליל התעוררה, המומה לגלות שראשה נשאן על ליאו.
"סליחה" היא מילמלה במבוכה.
הוא הינהן בשקט, מובך בעצמו.
הם התעלמו כל המשך הנסיעה אחד מהשני, רק לשכוח את המקרה המביך הזה...
-------
היי❤❤❤
מטרה: 230 כוכבים\ הצבעות
ביי❤❤❤
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top