פרק 1: חיים שקטים, או לא כל כך

/לא ידוע/
כשאומרים לכם את המילה חצויים, מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש?

בברור רובכם חושבים פרסי ג'קסון
(הלוואי שהיה לי דרכמה על כל אחד שחושב את זה)

אולי אחד משהשבעה...

אולי האלים,

בא לי גם,

גיבורים,

מדהים,

כוחות,

למען האמת, זה לא האפשריות היחידות, יש לא מעט, המונים, שיאמרו, צעצועים, משרתים, אפילו גמדון בית (את זה אמרה אתנה, ביום שקראה את הארי פוטר ומאוד התלהבה🤦🏼‍♀️⁩)רגע רגע, לפני שתאשימו אותי, אני רוצה שתבינו, אני לא אחת מהם, אתם יכולים להיות רגועים,

אז אני מניחה שאתם באתם כדי לשמוע את סיפור, אז אני מזהירה, הסיפור הזה יגרום לכם לשנוא את האלים שאולי אתם אוהבים, אז אם אתם מצפים ליחס יפה לאלים, כדי שלא יכעסו עליכם, זה לא המקום, אתם יכולים להסתובב, ולצאת דרך הדלת, לא לפני שאני ירק עליכם שאתם מגינים על היצורים הדוחים האלה. 

למען האמת, לא רציתי לספר את הסיפור שלי, זה מרגיש ממש מגוחך, אבל, טוב, כל עוד נפרסם עוד דברים, ועוד סיפורים עלינו, ונספר ליותר אנשים על המיתולגיות, יותר סיכוים שנמצא עוד חצויים, או נצרים שבסכנה.

אני מקווה שזה לא יהיה לשווא, תפיצו את הספר! עדיף שתצילו חיים, גם אם תצאו חפרנים, על פני שלא תגידו מילה, ואנשים ימותו.

ורק הסבר, לא כל האלים רעים, אבל תתפלאו, לא כל אלה שנחמדים בהכרח טובים, ולא כל אלה שמתנהגים לא נחמד מגעילים.

אני מקווה שתלמדו דבר או שתיים מהחיים שלי, כי אני למדתי.

או או, כמה למדתי.

--- (הערת כותבת- הסיפור יסופר דרך נקודת המבט של הסופרת, אני....)

עברו כמה חודשים מאז מהסתיימה המלחמה.

החצויים הלכו להם בשקט, במחנה החצויים.

רומאים ויוונים ביחד.

אפשר לראות כמה זוגות חדשים, כמו קיילה וקונור, ואם זאת אפשר לראות זוגות שנפרדו, קליפסו וליאו.

אני יודעת, עצוב, אבל קליפסו הכירה את ליאו רק באוגיגיה, היא לא יכלה לדעת שהוא מאלה שצוחקים על אנשים, וגם אולי בטעות פוגעים.

אבל לא היה נראה שליאו נפגע, אלא רק קצת עצוב.

בכל מקרה, גייסון ופייפר היו שם בשבילו, אז הוא שרד.

אפשר לראות את ריינה מדברת על ניקו, שלא מזמן הוא ווויל הפכו לזוג.

אנבת' ישבה והקשיבה לשטויות של פרסי.

פייפר וגייסון התווכחו כשהם מתאפקים לא לפרוץ בצחוק.

ליאו דיבר עם הייזל ופרנק, שביקשו ממנו עזרה, משהו סודי הנוגע לליגיון.

הייזל אולי לא פראיטור, אבל ריינה תמיד שמחה לתת לה לעבוד עם פרנק, ושני החמודים נהנו.

המחנה די שקט.

מי שהוא יכול לצרוח?.

אף אחד?.

מעצבנים.

פתאום נשמעה שריקת רוח חזקה, כאילו התחילה סופה.

וכולם הסתכלו על גייסון שהחזיר להם מבט "אפשר להבין משהו? למה תמיד כשיש רעש של רוח את מסתכלים עלי? גם זאוס יכול לעשות את זה, או יופיטר, איך שתקראו לו, וחוץ מזה, גם תאליה יכולה" הוא אמר בקול עייף.

החצויים המשיכו להסתכל עליו כמו קרפדות.

"הוא צודק, אני עשיתי את זה" רעם קול נמוך.

מלך האלים.

כולם, חוץ מאחד -שאני בטוחה שאתם יכולים לנחש מי זה- השתחוו לו.

"במקומך הייתי משתחווה, בן פוסידון" רעם קולו של זאוס.

פרסי בהה בו כאילו הוא זבוב שטוען שהוא יכול להרים אריה.

"יש לי דברים לעשות" פרסי קם והתחיל ללכת.

הוא צרח, מחזיק את הישבן שלו, שקיבל מכת חשמל.

"שב" פקד עליו זאוס "אתה צריך להקשיב בשקט, ואז, אולי לא אעניש אותך."

פרסי פתח את פיו לענות, אבל אנבת' משכה אותו וגרמה לו לשתוק.

"יש לי משימה חשובה" רעם קולו של זאוס.

"סליחה?" זאוס הסתכל למטה, וראה את הארלי, בן הפייסוטס, "אתה יכול לדבר רגיל? קשה לי לשמוע אותך עם ההד" הוא אמר בחיוך חמוד.

זאוס הסתכל עליו במבט כועס, אבל שינה את קולו לנורמלי.

"יש סכנה, ואתם"- הוא הצביע על השבעה, ריינה, וויל, וניקו,-" צריכים להציל את האולימפוס."

שקט.

"אפשר הסבר מה קרה?" אמר בזעף פרסי.

זאוס נעץ בו מבט.

"בת היפנוס החליטה שזה לא בסדר שאלים קיימים, אז היא עבדה על רוב האלים, וגרמה להם לתת לה יכולות חזקות, היא שולטת בהרבה מאוד דברים, אנחנו צריכים כמה מנוסים." הוא סיים.

שקט.

"אין באמת בררה, נכון?" רטן פרסי.

זאוס הינהן בחיוך מרוצה.

פרסי התחיל לקלל, ואנבת' נסתה לסתום לו את הפה.

"ועוד משהו" זאוס אמר בשקט.

כל המחנה הקשיב בשקט, במקרים מסוכנים הרבה פעמים צריך לשים לב לפרטים הקטנים.

"אתם צריכים עוד מישהו."

"מי?" פצה את פיו גייסון.

"ראש בית ארס" זאוס אמר, מעט בגועל.

-------

החבורה הלכה לכיוון מתחם האימונים.

הם ראו אותה שם.

היא הייתה שזופה, בעל שיער חום גלי, עיניים ירוקות מבריקות, ודי נמוכה.

"היי" קראה לה פייפר.

הבחורה הסתובבה אליה במבט חסר כל הבעה, שרירי פניה היו רפויים.

"מה?" היא נהמה בקול.

פייפר הייתה מופתעת, היא נראתה תמיד ילדה קטנה וחמודה.

טוב, תמיד הכוונה לשבוע.

היא לא דיברה אם אף אחד, למען האמת, היא גם לא אמרה את שמה, ארס הכיר בה כביתו בשניה שנכנסה למחנה.

היא לא נראתה מופתעת.

"איך קוראים לך?" ניסתה אנבת' להיות נחמדה.

הבחורה בהתה בה כאילו היא הדבר הכי מטומטם בעולם.

"ידע הוא כוח" היא זרקה לעברה והתחילה לארגן את התיק שלה.

"מה?" שאלה מופתעת אנבת'.

הבחורה נאנחה "ציפיתי ממך לדעת את זה, בת אתנה, לשמות יש הרבה כוח, אין צורך שתדעו את שלי."

החבורה בהתה בה באי הבנה.

"אז איך נקרא לך?" שאלה הייזל בבילבול.

הבחורה הסתכלה עליה בכעס "אני לא כלב, לא צריך לקרא לי, אני באה לבד."

פרסי חנק את הרצון לצחוק.

"אם נרצה לבקש ממך משהו, איך נקרא לך?" ניסה פרנק להיות נחמד.

הבחורה הביטה בו בשיעמום "תבקשו ממישהו אחר."

"אם יש אחריך מפלצת ואנחנו רוצים להגיד לך שיש מאחוריך צוק, מה נגיד לך?" ניסתה אנבת' להיתחכם.

"פשוט תגידו 'יש צוק מאחורייך' " היא אמרה ברוגע.

"אבל איך תביני שהכוונה אלייך?" אנבת' חייכה בניצחון.

הבחורה הסתכלה עליה בשיעמום, "תקראו לי אמילי" היא פלטה.

אנבת' הרימה גבה "תקראו, כאילו זה לא השם שלך...?."

"לא" אמילי אמרה בכעס.

היא הרימה את תיקה והלכה לכיוון ביתן ארס.

"אמילי, זה חשוב" אמר בשקט גייסון.

"באמת? לא מעניין אותי בן יופטיר" היא אמרה לעברו, כשהיא מסתכלת עליו בגועל.

"וחוץ מזה, אתם לא חושבים שזה קצת מגעיל? כל השבוע אני הייתי אוויר, ואז כשאתם צריכים אותי אתם מדברים איתי."

פתאום כולם- חוץ מניקו -הרגישו צורך להסתכל על הריצפה.

"אני דיברתי איתך" אמר ניקו חיוך מנצח.

"זה היה כי חשבת שאני מישהו אחר" היא אמרה בזילזול "זה לא נקרא."

"אבל גם שאלתי אותך איך במחנה, ואם את נהנת" טען ניקו.

אמילי נחרה "שתינו יודעים שעשית את זה כי לא היה לך נעים."

והיא סגרה את הדלת הביתן בחבטה חזקה בפניהם.

הם נאנחו.

"מה עושים?" שאלה הייזל.

"אנחנו צריכים אותה, בין אם היא רוצה או לא"
אמר בשקט גייסון.

----

היי ♥️😂

ספר חדש🥳🥳

ממ, 1020 מילים😁 אני מרוצה מעצמי.

בנתיים, יש לי רק את הפרק הזה.

אבל יש לי את כל הרעיון בראש..

אני ימשיך את הספר כשנגיע ל10 כוכבים/ הצבעות.

בשביל שאני יראה שאוהבים את הספר.

תעשו טובה, אני רוצה להמשיך את הספר.

ביי♥️