אני חייב להתוודות,
היה לי את הקראש הזה כבר כמה חודשים על הבחור האסייתי הקטן.

הוא היה קצת שמנמנן,נמוך-מה שהוא כמו מטר 54 או 55, שיער ברונטי וקצר על ראשו,עיניים חומות מלוכסנות וגדולות ושפתיים תפוחות עם הלחיים הכי שמנות ומתוקות שראיתי אי פעם.
הייתי שבוי שלו מהרגע הראשון שראיתי אותו.
לא יכלתי להפסיק להסתכל עליו או לרצות לגעת בו.

אבל הוא תמיד הסתכל על האדיוט הזה..
החבר הכי טוב שלו, מייקל-
מייקל היה ההפך שלו- נאה,עשיר,פופולרי-
כמעט כמוני.
ופיט- הקראש שלי, היה מופנם,שקט, והדבר היחיד שדיבר אצלו לא היה הפה- אלה העיניים הגדולות והמדהימות שלו.

זה הכעיס אותי לדעת שהוא לא מסתכל עלי.

הרי, אני הייתי האנטר שאדי-
הייתי פופולרי,אתלטי ואני ממש לא מצתנע- נראתי פאקינג טוב.
היו לי עיניים ירוקות גדולות, אף פרופורציונלי ושפתיים משורטטות, עצמות לחיים גבוהות, קו לסת שיכול לחתוך ברזל לשתיים עם כמה שהוא חד, שיער ברונטי ומבולגן שתרם למראה ה״רע״ שלי , אם ככה תקראו לזה.
הייתי שרירי-כתפיים רחבות, זרועות נפוחות ומלאות בורידים שנראו לאורכן, מותניים צרות ורגליים ארוכות וחזקות.
על הזרועות, החזה והצוואר שלי היו כל מיני קעקועים, והיה אפילו עוד אחד על המותן שלא ראו לעיתים קרובות- כי לא הייתי מוריד את החולצה שלי בשחצנות בכול אפשרות שהייתה לי.
העדפתי להישאר עם טי שרט צמודה שמבליטה לי את כל מה שטוב ויפה, ג׳ינס יקר ונעליים נוחות.
בקיצור, הייתי מה שכל בחורה בקולג׳ הזה רצתה, והאמת, שגם בחורים שהציעו את עצמם לא היו חסרים.
אבל הוא.. הוא היחיד שהסתכל על מי שהוא שהוא לא אני.
הוא היחיד שבאמת רציתי,
אבל הוא הסתכל על מי שהוא אחר.
זה עצבן אותי.
ובגלל זה, אהבתי להיות רע אליו.

״היי פיטר״ דחפתי את הגוף שלו ללוקרים, מחייך למראה המבט האדיש שלו, משתדל שלא להראות כמה זה מכעיס אותי.
״מה הפעם?״ הוא היה נשמע מותש, הוא נראה כאילו הוא בכה- רק עכשיו הבנתי.
הלב שלי התכווץ.
״למה בחור כל כך חמוד בוכה ככה?״ התכוונתי לשאלה הזאת ברצינות, ניסיתי לתת לו מבט חם, ניסיתי להראות לו בסיטואציות כאלה שיש לי לב..
״אם אתה מתכוון להמשיך ולצחוק לי בפרצוף, תעשה את זה כמו שצריך.
אפילו בשבילך זה נמוך מידי להעמיד פנים שאכפת לך״ הקול הקר שלו היה כמו תמיד- סטירה כואבת.
כמו פאקינג תמיד הוא קרא אותי לא נכון ואמר בדיוק את מה שיגרום ללב שלי להתכווץ בכאב.
זה הכעיס אותי.
זה תמיד היתה אותה מחזוריות מחורבנת.
״תפסיק להיות בחורה, גברים לא בוכים״ רק רציתי להכאיב לו כמו שהוא הכאיב לי בלי להבין- לא הייתי הומופוב או סקסיסט.. הייתי פאנסקסואל בכלל, וכן פמיניסט וכן בעד שיוויון.
אבל הוא הוציא ממני צדדים מכוערים.
הרגשתי אובססיבי ומטומטם, אבל, לא יכלתי שלא להודות לו על שנתן לי את האומץ לצאת מהארון.
יצאתי ממנו לפני חודשיים- ביום שהבנתי שאני אוהב אותו-
וכולם סביבי קיבלו את זה באהבה.
הוא נתן לי את האומץ כי דמיינתי אותנו ביחד, וזה גרם לי לחייך,
אז החלטתי שיום אחד אני אכבוש אותו, ועד אז אני אכין את הקרקע.

רק שאחרי שבועיים הבנתי שקשה לגשת אליו-
הוא לא היה עונה לי כשניסיתי לדבר איתו, אלה בורח.
הוא לא היה קורא את הפתקים שלי או מתייחס לנוכחות שלי כשהתיישבתי איתו באותו שולחן.
אז הבנתי רק אז..
שכנראה הדרך היחידה בה אני אוכל להתקיים בתודעה שלו היא.. כבריון.
רק עד שאני אבין איך להגיע אליו.. אני מבטיח.
״אני אבכה ואתה תוכל לשבת ולצחוק עליי, בסדר? עכשיו תעזוב אותי״ הוא דחף אותי מעליו וטרק את הלוקר שלו מאחוריו, כנראה ממשיך לשיעור הבא.
נשפתי בעצבים, נשען על הלוקרים וצופה בו מתרחק בתסכול, נתתי אגרוף ללוקרים אפילו,
לא יודע איך להגיע אליו.
״האנטר,אתה חייב להרגע״ החבר הכי טוב שלי, מכט, שהיה יחד איתי בחוגי הספורט שבקמפוס, הניח יד על כתפי בעדינות.
״מה אני אמור לעשות כדי שהוא יבין?״ אני מנסה להרגע.
״ מה אני אמור לעשות?״ אני כמעט צועק עליו-
והוא, הוא רגיל לתסכול שלי.
הוא מחייך אליי.
״אם אתה רוצה שהוא יאהב אותך, אתה צריך לגרום לו להבין שאתה אוהב אותו, לא להיות בריון״ הוא אומר לי בפעם המליון בחודש וחצי האחרונים.
״הוא לא הגיב לי כשהייתי נחמד, וגם כשאני עדיין מנסה- הוא תמיד חושב שזה לעג״ אני מחזיר כמו תמיד בקול קר.
״אתה מצפה ממנו לחשוב שאתה נחמד אליו פתאום אחרי חודש וחצי שאתה רק מעליב אותו ופוגע בו?
זה לא עובד ככה האנט.. הוא עובר תקופה קשה- שמעתי שלמייק יש חברה, והוא ביקש מפיט לעשות כמה דברים במשך השבועיים האחרונים כדי שתצא איתו.
ואז הבוקר הוא ראה אותם.. במצב אינטימי באחת הכיתות הריקות״ מאט מביט בי במבט סבלני וקצת כאוב,
ואני בולע רוק בקושי, מרגיש את הכאב שלו בכל מקום בגוף שלי.
״בגלל זה הוא בכה.. הוא עשה הכול בשבילו.. הוא תמיד שם בשבילו אבל מייקל אף פעם לא רואה מה יש לו בין הידיים״ מאט נאנח.
״איך אתה יודע על מה שקרה? על שהוא ראה אותם מזדיינים?״ אני כועס. אני פקינג רותח.
מאט מעוות פנים למשמע המילים שלי.
״יש לנו חבר משותף שראה אותו בוכה בשקט ומתרחק מהכיתה.. אז הוא הציץ וראה.. דברים״ מאט מתנועע באי נוחות.
״בכל מקרה, פיט הוא בחור טוב, הוא באמת נחמד, הוא עזר לי עם השיעורים בסטטיסטיקה וגם נתן לי כמה פעמים את המחברות שלו באנגלית כדי שאשלים שיעורים שהיו בזמני אימונים של נבחרת הכדורסל.
לא מגיע לו יחס מחורבן גם ממך״ הוא נאנח.
״אם אתה כל כך מחבב אותו, תראה לו את זה.
גם אם זה לא יצליח מיד, אתה חייב להתמודד עם זה ולא לנסות להשיג את התשומת לב שלו כמו שאתה משיג אותה עכשיו.
הוא ישנא אותך אם תמשיך ככה, ואז בחיים לא תצליח להגיע אליו״ מאט מרצה לי, הפעם, משום מה, משכנע אותי קצת.
״אם לא תהיה גבר ותתמודד איתו ועם הרגשות שלך כמו שצריך, אני לא אקח את הצד שלך״הוא מודיע לי חד משמעית ואני מהנהן.
אני חייב להשתנות..
אני חייב לנסות לגרום לו להבין שאני לא שטחי ודפוק כמו שגרמתי לו לראות אותי.
אני יודע שאני יותר טוב מזה.
אני רק צריך למצוא דרך לאהוב אותו ולעטוף אותו באהבה שהוא כל כך רוצה ולא לדחוף אותו לקצה ולגרום לו להרגיש עוד יותר רע.

אני לא יכול לראות אותו בוכה.
אני מרגיש שאני אמות אם הוא ימשיך להיות כל כך עצוב כל הזמן..