פרק 18
החללית של ליאה התחברה לדלת המתכת אשר ניצבה בסוף המסדרון שחיבר בין כל המחסנים, יוצרת מרחב בו אוויר טוב לנשימה כדי שלוק יוכל לעבור דרכו ולהגיע לתחנת החלל של דארת' ווידר בבטחה, לוק הולך בו עד שהגיע לדלת המסדרון של חללית האימפריה, הדלת שהובילה לחלל הריק אם החללית של ליאה לא הייתה שם.
המרחב היה עשוי מיריעות חומר עמיד, אך ניתן לקיפול ולקימוט כאשר מכניסים אותו בחזרה לגוף החללית במקרה של אי שימוש. לוק עמד בזהירות יתרה עליו, רגליו רועדות בגלל חוסר היציבות של הקמטים שעליהם עמד. הוא ניגש לפתוח את הדלת, מנסה לדפוק עליה בזוג אגרופיו, שעדיין היו רגישים מההחלמה. הדלת לא נפתחה מעצמה, לאכזבתו הרבה של לוק. היא כנראה ננעלה מבפנים כמנגנון הגנה.
לוק הושיט את ידיו ועצם את עיניו הכחולות, מתחבר למנגנוני הנעילה של הדלת דרך ה'כוח', מצליח לראות אותם בעיני רוחו - פרט בפרט, מדויקים וחדים אפילו יותר מראייתו שלו. הוא הניע את אצבעותיו, שולח דרכן זרמים של אנרגיה רגועה אך עוצמתית לעבר גלגלי השיניים שהפעילו את דרך כניסתו היחידה לתחנת החלל של דארת' ווידר.
גלגלי השיניים הגיבו, ולוק צפה בהם נעים באחידות חלקה להפליא עד שגרמו לדלת להיפתח במהירות, לוק פוקח את עיניו ברגע שחש שהדלת נפערה לרווחה כדי להציג את המסדרון האפור והמונוטוני של אזור המחסנים, מרשה לעצמו לחייך חיוך קטן ולהיכנס פנימה אל תוך תחנת החלל. זאת אולי תהיה הפעם האחרונה שתתאפשר לו הפעולה הפשוטה הזאת, אז הוא העדיף לנצל את ההזדמנות.
דלת הברזל נסגרה מאחוריו באוטומטיות, החיישנים של החללית של ליאה מתריעים לה שלוק עזב את מרחב האוויר וליאה מטיסה אותה הרחק מתחנת החלל של ווידר, לוק מצליח לשמוע את צליל מנועיה נדלקים, וחש אותה מתרחקת אט אט ממנו, מותירה אותו יותר לבד ובודד משהיה אי פעם בחייו.
~~~
לוק התגנב ונצמד לקירות המתכת המגולפים של המסדרון, לוחותיהם מצוחצחים ושקופים כמעט כמו מראה חלקה והמבריקה. הוא לקח שנייה כדי לבדוק את מראהו, להסתכל כיצד ילחם באביו, מה הם השינויים שחלו בסגנון לבושו מאז שנפגשו לפני שלוש שנים.
הוא היה לבוש במעיל שחור עשוי מבד פשתן פשוט, פסים לבנים ואפורים רקומים על אזור הכתפיים וסימנים ירוקים קטנים על הדש. המעיל עטף חולצה לבנה ורפויה, שהייתה הדוקה במותניו על ידי החגורה החומה שממנה התנדנדה חרב האור שלו. הוא שם לב שבגדיו היו כהים יותר ממה שנהג ללבוש כאשר היה בן 14, יותר שחורים וירוקים מאשר החולצות הכחולות והלבנות שאפיינו אותו כל כך. זה הדאיג אותו - לבושו היה קרוב לזה של ווידר - שחור, אפל, כהה.
עיניו נעצמו והוא נשם עמוקות, מרגיע את מחשבותיו דרך ה'כוח' ומנסה להתרכז במשימתו, סוקר בתודעתו את האזור כדי לבדוק שאף חייל פלוגות סער לא מפטרל במסדרונות או במחסנים הקרובים.
לא היה אף אחד, המקום היה ריק, כמו בית קברות.
לוק נשם לרווחה, אבל הנשימה לא הייתה של הקלה מוחלטת. הוא חש באנרגיה אפלה מזמזמת באי שקט בפינות המסדרון, אורבת בצללים, כאילו לוחשת לו ומזמנת אותו להצטרף אליה, לדבר אותו ייצגה, לדבר אפילו אובי ואן לא יכל לחזות.
הסכנה שהצד האפל יאכל גם אותו. שבדרך עקומה ומעוותת כלשהי, הקיסר יצליח להעביר אותו לצידו, כמו שהעביר את אביו...
הג'דיי הצעיר לא יכל לשאת בכובד המחשבות, בכובד החשש, בכובד הפחד שמשתק אותו וגורם לו פיק ברכיים נורא. הוא הניח את ידיו על רקותיו וניסה להיזכר מה היו הוראותיה של ליאה, לתת להן להנחות אותו ולהוציא אותו ממערבולת המחשבות הטורדניות.
"... אתה צריך להסתתר ולשמור על פרופיל מאוד נמוך עד שתרגיש עם היכולות שלך את ווידר..."
איך לשמור על פרופיל נמוך? היא לא נתנה אף פרטים ספציפיים, היא לא אמרה לו בדיוק מה לעשות. הוא היה מבולבל, חרד, ובעיקר אבוד.
הפעם האחרונה שחש את הרגש הזה עלתה מייד למוחו - חללית אפורה, חיילי פלוגות סער שבוהים בו כאשר רץ במסדרון במהירות גבוהה יותר מזאת שכל אדם אחר מסוגל לה, דמעות מלוחות נקוות בעיניו וצונחות במורד לחייו האדומות, הכאב הבלתי ישוער של אובדן אב...
עד שקולו הבטוח והרגוע של אובי ואן נשמע באוזניו, לחש לו והנחה אותו, נתן לו חבל דק ויחיד להיאחז בו כדי שלא ייפול לתהום החשוכה והאינסופית של האבל. עכשיו, אין עוד אובי ואן שיציל אותו, אין עוד חבל הצלה או מפלט להישטף אילו בעת צרה. הוא לגמרי לבד, לבד ואבוד.
תסמוך על עצמך. ה'כוח' איתך.
לוק לקח נשימה עמוקה והביט אינסטינקטיבית למעלה, לתקרה החלקה מלאת האורות בצורת הפסים שהשתרעו לכל אורך המסדרון. בין המנורות הבהירות והלבנות להחריד, לוק הצליח לזהות צללית של פתח אוורור, שסומנה על ידי רווחים קטנים ומתכתיים שלא היו קיימים בתקרה חסרת הרבב.
הוא הרים את ידו בזהירות והשתמש ב'כוח' כדי להזיז את פתח האוורור ולפנות אותו כדי שיוכל לקפוץ פנימה אל המבנה דמוי המחילה שניצב למעלה. כאשר הצליח להזיז אותו לגמרי, הוא בדק שנית האם צופים בו וניתר פנימה במלוא כוחו, מנצל את כל האנרגיה העצורה בו עבור המהלך.
ראשו חטף מהלומה קלה כשהתנגש בעוז בתקרת תעלת האוורור, לוק מרים את ידו באוטומטיות אל אזור הכאב - שיערו, ולוחץ עליו בעדינות כדי להקל עליו את המכאוב. הוא סידר את מעילו והחל לזחול בתוך תעלת האוורור, גופו דחוק ולחוץ בין לוחיות המתכת שהיו כמעט צמודות אחת לשנייה, ראשו נתקע מידי פעם בתקרה הנמוכה.
קולות בקעו מהחדרים הרבים מעליהם הג'דיי הצעיר עבר, חלקים חטופים משיחות שהתרחשו בחדרים, כאילו בטוחים שאף אחד לא מאזין להם כעת, כאילו חושבים שהם לגמרי לבד, ואין אף אחד ששומע אותם מלבדם. אבל לוק ידע, לוק שמע.
"הבא לי את המידע, המפקד גרג."
"המורדים יושמדו במכה מרוכזת אחת!"
"תוענש בחומרה על מעשייך."
"מה את רוצה? ההולוגרמה עדיין לא מוכנה!"
קור פתאומי תקף את לוק, חולף על פני כל עורו וגורם לצמרמורת מטרידה להזדחל בתוכו, אישוניו התרחבו, מנסים לקלוט עוד אור מסביבתו, זיעה החלה להינגר על רקותיו, בלתי רצונית וללא הסבר נראה לעין.
אבל לא כל ההסברים נראים לעין. במיוחד לא אלה הקשורים ל'כוח'.
גופו החל לרעוד מפחד, ידיו החלו לעסות את רקותיו בעצבנות, אישוניו המשיכו לגדול עד שהיה לו כבר קשה לראות מקרוב, תחושה מוכרת אך מצמררת עלתה בכל אטום זעיר בתוכו.
דארת' ווידר פה. מתחתי.
הוא מייד שלח את ידו לעבר פתח האוורור שבטנו נשכבה עליו, פותח אותו בזריזות מסחררת עד שלא היה ניתן לראות את ידו נעה. הוא זרק אותו הצידה, אל תוך תעלת האוורור, וקפץ אל תוך הפתח המרובע שהיה גלוי מתחתיו, שהוביל לחדר בו אביו - ווידר שכן.
הרצפה רעדה במקצת כאשר נחת עליה ברכות חתולית, לוק קם במהירות ממנה ונדהם לראות את החדר שנגלה לפניו, החדר שהיה כל כך מוכר, אך כל כך זר בו זמנית.
קירות הברזל החלקים. הרצפה המתכתית הקרה והקודרת. הצללים השחורים כמו לילה חסר כוכבים שהזדחלו ורבצו בפינות החדר כמו יצור חי. צינת המוות וההרס שאפפה את הכל.
החיזיון. החיזיון שהיה לו בג'ין-לין. הכל בסוף התקשר לחיזיון הגורלי הזה, שהראה לו פעם ראשונה את הסכנה הכרוכה בהיותו ג'דיי, הג'דיי האחרון.
דמות אפלולית עמדה במרכז החלל, שולפת מתוך גלימתה הכהה והארוכה חרב אור אדומה ומדליקה אותה, מסתובבת לעבר לוק ומראה את פניה המאיימים.
קסדה הגולפה לצורה המזכירה שלד, עדשות אדומות הבוהות היישר בו, נשימה מונוטונית וקבועה ששמע תמיד בסיוטיו.
"לוק סקייווקר. אנו נפגשים שוב."
אז זה היה פרק 18 של לבד מול האפלה!
הפרק שממש רגע לפני הקרב הסופי, אבל גם קצת מתחיל אותו בסופו!
מה אתם.ן חושבים.ות שיקרה בסיומת? יש לכם.ן הזדמנות אחרונה לכתוב ניחושים בתגובות, אז גם מי שלא כותב.ת בדרך כלל מוזמנ.ת לכתוב את התחושות שלו.ה לגבי מה יקרה בקרב האגדי! נראה מי צודק.ת וחזק.ה ב'כוח'...
אם אהבתם.ן אל תשכחו לשים כוכב⭐ ולשתף עם שאר קהילת וואטפד כי זה ממש עוזר! אנחנו רגע לפני הסוף אז זה ממש ישמח אותי אם תשתפו!
דרך אגב, הנה פוסטר נחמד שציירתי של לבד מול האפלה (יש מצב שהוא לא יעלה):
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top