"אמא?" קים שאלה בפליאה. המבט הרציני של זואי לא השתנה. בחנתי אותה. היה לה שיער חום חלק וארוך בדיוק כמו שהיה לקים, עיניים חומות כמו שלה ועור לבן. היא נראתה יותר מרחפת מהולכת. "זואי" אמרתי. "אכן" היא אמרה, וקולה היה נעים להפתיע. קים שילבה ידיים וחייכתי בהיסוס. יערה ניגשה לזואי מסיבה שלא הבנתי ואמיליה פינתה לה מקום. "למה הבאת לנו את התיליונים?" היא שאלה לאט. זואי עדיין לא חייכה, אבל עיניה כן התגנבו לקים, שנראתה זועפת כהרגלה ולא הסתכלה עליה. "כדי להציל אתכם, כמובן" זואי אמרה לבסוף כשקים לא הגיבה. בהיתי בה, וכמוני אמיליה. "להציל אותנו?" דרשתי לדעת ואמיליה הנהנה בהסכמה, ידיה משחקות בתיליון החתולה שלה. "ואיפה החברים שלנו?" אמיליה הוסיפה. זואי חייכה סוף סוף, אבל זה היה חיוך מתוח. "זה היינו הך." היא אמרה. "ובעברית?" קים אמרה. "המתרגם שלנו יוגב לא נמצא כאן, כמו שאולי הבחנת." היא הוסיפה. היה שקט מלחיץ ועברתי במבטי בלב דופק בין זואי לקים. יערה נתנה לי יד, נראה שאוטומטית. הסמקתי ושמחתי שתשומת הלב היא לא עלינו הפעם. אבל גם הודיתי בלב על יערה. "אבל יהיה קורבן" זואי דיברה לשקט ולחשה. "קורבן דמים." "אפשר לשמוע הסבר?" קים שאלה. "קים," סיננתי. זואי הסתכלה עליי ואז נאנחה. "התגובות שלה מובנות, אני חוששת, אור. ובקשר להסבר... את חוזה, קים. את יודעת כבר את התשובות." היא אמרה בכבדות. קים בהתה בה ועיניה התעגלו באימה שלא הבנתי. "אויי. לא." היא לחשה בחרדה. "מה קרה, אמא?" היא שאלה ונראתה ירקרקה. התחלתי לדאוג. "מה קרה?" קים צעקה כשזואי לא ענתה אלא רק הסתכלה עלינו בעצב. "חשבי," היא אמרה ונשמעה על סף בכי להפתעתי ולחרדתי. החלפתי מבטים מודאגים עם יערה, וראיתי שיערה על סף בכי גם להפתעתי הנוספת. חיבקתי אותה ביד אחת והחנקתי יבבה, לראשונה בכל המסע הזה. אני מאמן. דבר כבר לא מפתיע אותי בחיי הרגשניים. אבל זואי... הלחיצה אותי נורא. וכל הירקית הזאת. ניסיתי להראות בריא עד כמה שהצלחתי, אבל עדיין היה לי קר בצורה משונה, כאילו שהחומר רוצה לצאת כל רגע מתוכי, ונאבקתי בו בכל זמן שדיברנו, מה שעשה לי סחרחורת קלה. הייתי צריך להתרכז רק כדי להישאר על הרגליים, וגם בגלל זה חיבקתי את יערה, ביני לבין עצמי.

ברגע שנעזוב את עולם האור והצל, יהיה לי קשה יותר. "מי חסר כאן? מי לא נמצא איתכם ברגע זה, מלבד חבורת כוח השינויי?" "אדל," אמיליה לחשה ודמעה יחידה זלגה לה על הלחי. משום מה מבטה התחמק ממני בעקשנות. זואי הנהנה והצביעה עליה ביד רועדת. "לא" קים לחשה. "לא!" היא צעקה ורצה לכיוון שהראיתי להן מקודם את הכרכרה הרגשנית שלנו. "יש, דרמה" יערה מלמלה ורצה בעקבותיה. הייתי צוחק, אבל הייתי מלא בחילה. נתתי יד לאמיליה, שבהתחלה התנגדה לזה אבל אז נכנעה, ורצנו. "מה עובר עלייך?" צעקתי לאמיליה בדרך כשהיא החליטה לרוץ לבדה. היא שלחה לי מבט זועף ונרתעתי. "אם אתה לא מבין," היא אמרה בכעס, "אתה..." נראה שאין לה לב להמשיך, והיא רק הנידה בראשה בעיניים עצומות, ושינתה צורה ככה שהיא רצה עכשיו לפנינו כחתולה שחורה. קלטתי את הרמז. לא לדבר איתי או שאשלוף לכם טפרים ואקרא לפרפרי הענק ההם. נדהמתי והסתכלתי על יערה במבט שואל. היא נראתה עייפה מהריצה מכדי להתייחס אלינו ורק המשיכה לרוץ, מה שלא עזר לי במיוחד. קיללתי בלב את גיל ההתבגרות והמשכתי לרוץ. לבסוף הגענו מתנשפים ומזיעים לארץ המובטחת והסוסים חזרו לרוץ, גם אם בטענות יותר מבצהלות. "מצטער," מלמלתי להם, מסוחרר כולי. יערה עלתה במדרגות בשתיקה ונשענה עליי כשהיא תומכת בי. חייכתי קצת. "אבל החברים שלנו בצרה, וגם אנחנו כמעט לא יצאנו בחיים." הסוסים השתתקו לשמע המילה האחרונה. כחכחתי בגרון. "תוכלו לחזור לדהור? אני אתן לכם הר של גזר וקש כשנחזור לאטלנטיס." שתיקה. נראה שהסוסים שוקלים את ההתנצלות שלי בכנות. ואז הם רשפו ודהרנו בחזרה לכדור הארץ.  

הערת הכותבת:

עדיין במרתון ריק ריירדן. סליחה אם זה גם נראה כך.

נ.ב: ידעתם שגורלו של אפולו החמישי יצא בעברית באוקטובר ביחד עם האנגלית???

מישהי אמרה לי כאן כששאלתי אותה שריק ריירדן ויעל אכמון (היא המתרגמת האדירה שלנו לריק, כמו שגילי בר הלל להארי פוטר) מעבירים אחד לשני פרקים אז זה יצא כנראה מאוד ביחדדדדדדדד