הגענו ללהקה ושמעתי בראשי את תדהמתם של האחרים.
אף אחד לא הבין מה אומגה עושה באדמות הצייד וידעתי שאני לא מתכוונת לפגר מאחוריהם.
לוקה פקד בקשר המוחי שמתחילים מארב על צבי שהיה בקרבת מקום, כולם התחילו להקיף אותו ואני הצטרפתי ותפסתי את מקומי כשהזאב הגדול של לוקה לידי "אל תתקפי אותו לבד, אנחנו צדים בלהקה" שמעתי אותו אומר לי בקשר המוחי ואני הינהנתי עם ראשי הזאבי.

סגרנו על הצבי וכשהוא שם לב לכך הוא ניסה להימלט ורץ לכיווני, כנראה האינסטינקטים שלו אמרו לו מי הכי חלש במארב אבל לא התכוונתי להיכנע מהר כול כך, כשהוא הגיע אליי נעצתי את שיניי ברגלו והרגשתי את מבטיהם של שאר הזאבים עליי.
לוקה ראה שהתקשתי אז הוא קפץ ונשך את ביטנו, גורם לשאר הזאבים לצאת מההלם, להצטרף אליו ולהפיל את הצבי.
אחרי שהצבי כבר לא היה בין החיים האף שלי קלט ריח מוכר, הבטתי לצד שמאל קולטת את הזאב האפור שבמרחק מה ממני, הוא היה בצבע יותר בהיר מצבע הפרווה של לוקה אבל הוא עדיין נראה חזק ולא הבנתי מה מוכר לי בו אבל אז זה עלה לי, זה היה קייל הזאב שהפריע לי לישון בכיתה.

"קייל?" שאלתי את הזאב המוכר בקשר המוחי והוא בתגובה סבב את הראש מהצבי המת.
"לונה?" הוא שאל גם הוא והבנתי שצדקתי התקדמתי לכיוונו בהלם ושמץ של שמחה שכבר הכרתי את אחד מחבריי ללהקת הצייד, גם אם הוא היה אלפא הוא היה נראה נחמד.
"מה את עושה כאן?" הוא שאל בקשר המוחי תוך כדי התקדמות אליי.
"זה סתם משהו שסיכמתי עם מריאנו אז כדאי לך להתרגל לראות אותי" שידרתי לו במוחי כשזנבי זז מצד לצד בשמחה וגם זנבו התחיל לזוז כמותי.

"אנחנו הולכים לסחוב את כול מה שתפסנו בחזרה ללהקה אז כולם להתחיל להתארגן" לפתע שמעתי את טון קולו הפיקודי של לוקה מה שגרם לזנבי להפסיק לקשקש.
"נתראה אחר כך" קייל החזיר לי לאחר כמה זמן והתחיל להתקדם אל שאר הזאבים.
כשהוא ראה שבאתי לעזור גם כן הוא נעצר
"לונה אל תדאגי עזרת מספיק בצייד תתני לנו לטפל בשאר, הפרווה הלבנה שלך סתם תתלכלך" הוא שידר למוחי ואני קצת התעצבנתי מדבריו כי לא הגעתי עד לשם רק בשביל להביט מהצד, בדיוק כשבאתי לענות לו קולו של לוקה השתיק אותי.

"גמדה אם את כבר פה לפחות תעזרי" כששמעתי בראשי את דבריו הלב שלי התחיל לפעום חזק יותר מבלי רצוני, שמחתי שלפחות לוקה הבין אותי אבל זה לא נמשך הרבה זמן כי הבנתי מה הוא אמר בתחילת המשפט.
"תפסיק לקרוא לי ככה" שידרתי לו בכעס, מתעלמת מליבי הסורר ומגרגרת עליו אבל הוא לא התרגש והתחיל להתעסק עם הצבי. אני השארתי את העניין הזה לאחר כך בעודי מחקה את מעשיו.

כסיימנו עם כול עניין הצייד ושיננו את צורתינו לצורה האנושית, כול זאב החליף לבגדיו שהיו בממחבואי הבגדים שעשינו ביער.
"עשיתם עבודה טובה, עכשיו כול אחד יקח את החלק שלו הביתה" לוקה אמר כשהוא כבר חזר לצורתו האנושית.
כול זאב כולל קייל לקח את ניתחו והתקדם לכיוון ביתו חוץ מלוקה שנשאר במקומו, מתבונן בי.
"מה?" שאלתי לאחר מיליון ניחושים בראשי כדי לנסות להבין איזה בעיה עשיתי הפעם.

"בואי איתי" הוא התחיל להתקדם בחזרה לכיוון היער וכול העניין קצת הדאיג אותי ולא בגלל שפחדתי שהוא יעשה לי משהו.
הלכנו מעט עד שהגענו למקום עם מעט עצים יחסית.
"אני לא יכול להגן עלייך 24/7 אבל אני כן יכול ללמד אותך דרכים להגן על עצמך" הוא אמר ואני הבנתי הכול.
"ומי אמר שאני לא יודעת כבר עכשיו להגן על עצמי?!" החזרתי לו גאה אבל בשנייה שסיימתי את דבריי הוא התקדם אליי במהירות, תופס את שניי ידיי ומסובב אותי אליו כך שגבי מול ביטנו.

הוא קרב את ראשו אליי ולא יכולתי להתנגד לו "אם זה היה זאב פראי הוא מזמן היה עושה לך דברים אחרים" הוא לחש לאוזני מאחור גורם לצמרמורת לעבור בגבי, כנראה הוא שם לב לכך כי הרגשתי את חיוכו.
"הייתי הורגת אותו עוד לפניי שהוא היה עושה את הצעד הראשון" שיחררתי את ידיי מידיו והתרחקתי ממנו מעט, נותנת לעצמי להירגע.
"אני בטוח" הוא התגרה בי אבל אני לא נתתי לו את התענוג לראות אותי מתעצבנת שוב, אז רק החזרתי לו חיוך צבוע.

"יש מלא מקרי תקיפות של פראיים קרוב ליער שלנו ואם את מתכוונת לצאת לצוד איתנו אני מעדיף שלפחות תיהיה מוכנה" הוא המשיך כשמבטו הפך לרציני.
"בסדר בסדר אז מאיפה נתחיל?" שאלתי חסרת סבלנות.
"קודם כול תשתני בחזרה" הוא אמר לי ואני עשיתי כדבריו בפעם הראשונה אני חייבת לציין. "אל תסתכל" אמרתי לו והלכתי אל מאחורי העץ כדי להוריד את בגדיי.
כששיניתי את צורתי לזאב שלי גיליתי שלוקה שינה את צורתו גם כן.
תמיד כעסתי שניראתי קטנה לידו בין אם הוא היה זאב לבין אם הוא היה בנאדם.

"עכשיו תתקפי אותי" הוא לא היה צריך לומר לי את זה בקשר המוחי יותר מפעם אחת כי ישר כששמעתי את זה, רצתי על ארבע לכיוונו מתכננת להחזיר לו על הפעם הקודמת שקרא לי גמדה.
תכננתי לנעוץ את שיניי ברגלו בלי מצפון בכלל כי ידעתי שהריפוי שלנו מהיר אבל הוא לא נתן לי ליישם את הרעיון בכלל.
הוא התחמק ממני בקלות וברגע של הפתעה הוא הפיל אותי על הרצפה כשהוא מעליי ואני שכובה מתחת לארבעת רגליו.

"אל תהיה חמומת מוח! את צריכה להשתמש גם בסביבה שלך, במיוחד כשהיריב שלך חזק יותר" שוויצר חשבתי לעצמי, מבינה שהוא נתן לי לתקוף אותו ראשונה בכוונה.
"למי קראת חמומת מוח?!" צעקתי לו בקשר המוחי, הוא ירד ממני ואני בתגובה התיישרתי בכעס.
"לך, עכשיו תנסי עוד פעם" הוא שידר לי ואני הבנתי מהפעם הקודמת שאם אני רוצה לנצח אותו או לפחות להפיל אותו כמו שהוא הפיל אותי אני צריכה להערים עליו.

גרמתי לו לחשוב שאני מנסה לתקוף אותו
כמו בפעם הקודמת אבל כמה רגעים לפניי
שהייתי קרובה אליו מספיק, העפתי בעזרת כפותי הזאבית עפר מהאדמה לעיניו.
היה נראה שהוא איבד את ריכוזו ואני ניצלתי את ההזדמנות וזינקתי, מפילה אותו לאדמה כשאני על ביטנו האפורה.
"ניצחתי" שידרתי לו בגאווה כשאני עדיין עליו.
"זה בהחלט היה מהלך מתוחכם" הוא החזיר לי כשראייתו כבר חזרה למצבה הקודם.
אני לא יודעת אם זאת הייתי רק אני אבל אני חושבת שהתבוננו אחד בשני דיי הרבה זמן עד שהתיישרנו שנינו על ארבע בחזרה.

"זה היה השיעור להיום, כול פעם אחרי שיעור הצייד את תצטרכי להישאר וללמוד גם שיעור הגנה איתי" הוא אמר בפעם האחרונה בקשר המוחי לפניי שהלך לכיוון העץ ששם מאחוריו את בגדיו.
"אם תסתכל אני יהרוג אותך" שידרתי לו גם אני בפעם האחרונה, מזהירה אותו על מה שיקרה אם יסתובב ויראה אותי משתנה בחזרה לגופי האנושי.
כשסיימתי להתלבש ראיתי שלוקה כבר סיים להתלבש, הקשיב לבקשתי והיה עם גבו אליי.
הוא הרגיש כשהתקרבתי אליו מאחור והסתובב ישר "אני מקשיב לבקשות שלך ואת בתמורה מנסה להבהיל אותי מאחורה?" הוא שאל כלא מאמין.

"ברור, זה כדי להחזיר לך על זה שאתה מעצבן" אמרתי כשאני מכווצת את גבותיי.
הוא ניער את ראשו באנחה כבדה, מיואש ממני וממעשיי ואני לא יכולתי להיות שמחה יותר. התקדמנו ליציאת היער והלכנו בסוף כול אחד לביתו.
אהבתי את זה שהלהקה שלנו התגוררה בעיירה הקטנה הזאת כי היא הייתה ממימול ליער וליד אגם הירח.

במחשבות האלו הרמתי את ראשי לכיוון הירח הלבן שבשמים חושבת כמה אירוני זה שקראו לי לונה (ירח) עוד לפניי שהשתני לזאבי שצבע פרוותו יצא בדיוק כמו הירח.

.......

זה הפרק להיום מקווה שאהבתם ואני הולכת לנסות משהו קצת שונה בהמשך אז תצפו לזה ;)
ואתם מוזמנים להגיב :) :) :)