יומני היקר...
פרח מתחיל כזרע, לאחר מכן הוא מנביט, מכה שורשים, צומח מעלה, חושף ניצן ראשוני ופורח במלוא תפארתו.
לאחר מכן באה דבורה, ומפזרת את אבקני הפרח בשטחים אחרים.
אדם מתחיל כתינוק, לאחר מכן הוא מתבגר מעט, מבסס את חייו ואופיו, מתבגר ומגיע לגיל העשרה, מתאהב ובונה את עצמו באופן יציב ומבוסס, והופך לאדם אמיתי.
לאחר מכן באים הדבורים; האנשים שלומדים מאיתנו ומכל מה שיש לנו להציע, לטוב ולרע.
כאשר הפרח מזדקן הוא מתחיל לנבול, צבעיו אינם עזים ומרהיבים כשהיו, ואט אט הוא נובל עד לכדי נבילה מוחלטת.
כשאדם מזדקן, הוא בשיא פריחתו- כאשר אנשים שהיוו חלק חשוב מהנוף מתחילים לנבול, היופי והחן הם אינם התפקידים המשמעותיים שבמשחק.
גם כאשר הצבעים נחלשים, ואינם מרהיבים ויפהפהיים כשהיו- נותרים השורשים שהכה, והאבקנים שפיזרו הדבורים, אז, בזמנו.
ואט אט, כמו הפרח, גם האדם מתחיל לנבול... אך שורשיו מוכים לנצח.