אחרי ה7.10, כולנו נדפקנו בדרך כזאת או אחרת. חלקנו תקועים מול החדשות, חלק התנתקו מהעולם לגמרי, חלק מחפשים אסקייפיזם, חלק באכילה רגשית, חלק בהסברה, ועוד מלאאא דוגמאות. אני נדפקתי דרך זה שאני חושבת על מלא רעיונות שקשורים למלחמה: סיפורים, מחשבות על דירה בעזה, יצירות שאפשר לעשות עם רסיס של טיל, והסברה. אה, ולריב עם פרו-פלסטינאים.

אגב, בהזדמנות זו אבקש מכם לדווח על הסיפור הנ"ל:

זה סיפור שעושה רומנטיזציה לטרור ופשעי מלחמה דרך רומן בין החטופה מאיה רגב (שפה נקראת מאי) לבין חמאסניק מן השורה. אה, ומעתיק כתבות מcnn מילה במילה כי כנראה אין לה מספיק כישורים לחשוב מחוץ לקופסה. זה כל כך גרוע ברמה שצריך לשחרר את פלסטין ממנה. כאילו... אני יכולה לכתוב משהו בעד פלסטין יותר טוב ממנה ואני ישראלית פרו-ישראל. הביקורת שלי דווקא בספר של shinyshahaf.

(מחכה לחרא נוסף שהיא תעלה)

לא חשוב עכשיו.

בקיצור... אחרי יותר מדי אנשים מפגרים באינטרנט שאומרים בולשיט, מעוותים את האמת ומוחקים כל תרבות אפשרית (אני מתכוונת לכל תרבות. פרו-פלסטינאים מוחקים גם תרבויות של מדינות מוסלמיות אחרות), נשברתי. אני אנסה לעשות הסברה למען המדינה שלנו! עכשיו אני פחות רוצה לעשות את התוכן הגנרי של "למה ישראל טובה" או מיני מערכונים שצוחקים על פרו-פלסטינאים. אני רוצה לכוון את ההסברה שלי להשלכות החברתיות של הדעות הפוליטיות שלהם והתוצאה שאני רואה: מלחמת עולם שלישית.

לסרטון הראשון החלטתי שאני מסבירה על ההקבלה בין המלחמה עכשיו בישראל לבין מלחמת העולם השנייה. והו בוי, יש יותר מדי דמיון. פשוט אפשר להריח את מלחמת עולם שלישית באוויר.

למזלי, כל החלק של המחקר ביצעתי בתחילת המלחמה עוד לפני שחשבתי על בכלל ליצור סרטונים. בימים הראשונים הייתי כל כך בהלם שניסיתי להבין איך זה לעזאזל קרה. פשוט יותר מדי... ובטיקטוק זרקו כל מיני מלחמות אזרחים ודברים שכדאי לבחון כדי לחנך את עצמנו. קיצור... למדתי המון.

התסריט באנגלית כדי שיהיה נוח להקליט אותו ישר מאשר לבזבז זמן על התרגום מעברית לאנגלית. עכשיו ניסיתי לחשוב מה אני רוצה לומר ואיך. כי זה המון מידע על המון מלחמות ובסרטון שהאורך האידיאלי שלו אמור להיות בין 24-30 שניות אי אפשר לדחס את הכל לשם. אם לפרט על הכל, זה לפחות שעה של חפירות. אז צמצמתי את הטקסט כמה שאפשר כשהעיקר הוא מה משותף למלחמת עולם 2 למלחמת עולם 3 מבחינת התמונה הגדולה. את החלק של הפרטים הקטנים אשאיר לחלקים הויזואלים יותר. אחרי הכל, הסרטון הזה הוא רק פרזנטציה. הוא אמור רק לתת טעימה מהנושא. אה, ובו זמנית להיות חסר פרצות. אחרי 4 עריכות בערך, אני חושבת שהצלחתי עם התסריט.

התסריט בכתב יד מטעמי נוחות.

אחרי התסריט, הרכבתי סטוריבורד של איך אני רוצה שהסרטון יהיה מבחינת סדר פריימים בהתאם לתסריט, מה יהיה בכל פריים, פלטת צבעים, רקע ועיצוב הפרסונה שלי ורפרנסים. ידעתי שלא אעשה אנימציה כי זה המון עבודה ואין לי זמן או כישורים לזה. אז החלטתי שאני עושה במעין סטייל של אנימטיקס.

אנימטיקס (animatics)- סדרת תמונות אשר מראות רצף פעולות בתוך סצינה/סיפור, לעיתים קרובות עם סאונד. במילים אחרות, סטוריבורד זז. מטרת האנימטיקס היא להראות את הזמן בין כל פריים בסצינה ואת החוויה הכללית.

בגלל שהסרטון מכיל המון מידע, במקום כתוביות (דבר מאוד רצוי ואף חייב אפילו בסרטוני טיקטוק), בחרתי לעשות טבלאות של הפרטים הקטנים שלא היה ניתן להכניס, גפי שכבר ציינתי מקודם. וגם זה יהיה נוח לתלמידי העתיד לעשות סקרינשוטים של החומר שם. כן, אני חושבת על שיעורי היסטוריה של הילדים ההיפוטתיים שלי.

לצורך ההקבלה בין מלחמת עולם 2 ו3, רציתי לנצל את הסרט אופנהיימר שמציג את ההרס שהוא יצר בעזרת פצצת האטום וההשלכות של כך היום, את המלחמה התמידית בין בני אדם. עדיין מופתעת שכריסטופר נולאן לא ניצל איכשהו את המלחמה כדי לקדם את אופנהיימר. מצד שני, זה מאוד מובן כי למה לסכן את הקריירה שלך על טרנדים פןליטיים? לכן אני בוחרת לסחוט את מאופנהיימר את המיטב. אני מוכנה לסחוט כל קניין רוחני בשביל לקדם את ההסברים שלי/פרופגנדה. אם נהיה ספציפיים, בחרתי לנצל את התמונה המפורסמת של הסרט שהייתה גם קמפיין הפרסום היחיד של הסרט מאת צוות השיווק.

כאילו... התמונה הזאת כבר חרוטה במוח הקולקטיבי של כולנו. בהתאם לכך, הפלטה פחות בוהקת מבדרך כלל.

אחרי הסטוריבורד התחלתי בעבודת הציור. העבודה התחלקה ל5 שלבים:
1. סקיצה גוף: בשלב זה רק רציתי לראות איך הגוף של הדמות זז תוך כדי ההסבר, כמו בהרצאה מול קהל. בשלב זה הסתכלתי על מרצים בסרטוני טד, ציירתי את הגוף של הדמות ובדקתי שזה זז כראוי. כמובן שהעתקתי הרבה שכבות של תנועה ופשוט שיניתי את התנועות קלות.

2. ציור לפני ליינארט: פה הוספתי בגדים ושיער לצד ליטושים קטנים בתנועה כדי שיהיה קל לעבור של זה. החלטתי שאני מוסיפה לדמות לק כי זה נראה כל כך טוב. פה גם מיקמתי ראשונית את טבלאות ההסבר שלי ובחרתי פלטת צבעים.

3. ליינארט: בשלב זה עברתי על הקווים כדי לראות שזה מלוטש ומעניין לעין.

4. צביעה: צבעתי את הפריימים שלי. לפריימים שנועדו לחקות את התמונה האייקונית של הסרט אופניימר השקעתי באור ובצל כדי להדגיש עומק. בשאר הפריימים צבעתי רק את הבסיס כדי לחסוך בזמן. עוד יותר חסכתי בזמן בזה שפשוט העתקתי את שכבת הבסיס של הצבע ואז שיניתי בהתאם לכל שכבת ליינארט.

5. טבלאות: פה כתבתי את הטבלאות בצורה מסודרת יותר ובדקתי עם HilaWrites ואח שלי שמה שאני כותבת נכון ומובן. סידרתי תמונות רפרנסים שרציתי בסרטון כך שזה יהיה מעניין לעין וכואב כך שהמסר בכל פריים יעבור כמיטבו והכתב שלי לא ייראה זוועה. כן, כהרגלי, כתבתי את הדברים בידיים שלי ולא הקלדתי. בטח זה ישתנה אחרי שאלמד פוטושופ בתואר.

פריימים אהובים:

אחרי שהציורים היו מוכנים, עברתי לשלב ההקלטות. הקלטות זאת טריטוריה חדשה עבורי לחלוטין. אבל האם זה מה שמרתיע אותי? חחח לא. חיפשתי מיקרופון זול כי חבל בשבילי בהתחלה לפחות לקנות מיקרופון יקר. אני אפילו לא יודעת אם אמשיך עם יצירת סרטונים, או באיזה קנה מידה אמשיך עם יצירת סרטונים. בדקתי סרטוני יוטיוב שעוסקים בנושא ומצאתי אחד שהוא ממש טוב, אז אני אשים אותו גם פה לאלו שיירצו להקליט דברים בעצמם. ככה גם מצאתי את התוכנה בה אני משתמשת להקלטות audacity.

אוקיי, אז התיאוריה פשוטה, אבל בפועל זה יותר קשה משזה נראה. היה לי קשה לקרוא מהתסריט עצמו, בטח שפסקאות מנופחות כפי שניתן לראות מההצצה של התסריט. אז ניסיתי לקרוא איך שנוח לי כל כמה משפטים, העליתי לי אותם לוורד כך שזה יהיה כמו לוח תסריט רץ בחדשות. גם שיניתי טיפונת מהטקסט כי באמת היו רצפי מילים שהיה ךי קשה לבטא יחד. וכל הקלטה פירקתי לכמה הקלטות קטנות, כך שבמקום להקליט טקסט ארוך של דקה נגיד, זה פורק ל3 הקלטות של 20 שניות. זה ממש הקל על התהליך שלי! רק תדעו שלהקליט זה ממש כיף, גם אם זה יוצא כושל בהתחלה.

מה שכן, התוכנה audacity לא עקבית עם איך שההקלטות יוצאות. פעם זה יוצא חזק, פעם חלש, פעם גבוה צווחני, פעם מלאכי כזה. אז הייתי צריכה להגביר בעזרת התוכנה את ההקלטות שלי. גם אני מדברת ממש לאט. ממש לאט, עם מלא הפסקות בין מילים. אז חתכתי גם הרבה קטעים בתוך כל מיני-הקלטה ושיניתי את הטמפו שלי בהרבה. בעקבות כל השינויים האלה, ההקלטות שלי נשמעות ממש שרופות. אה, ויש לי משהו חדש להיות חסרת ביטחון כלפיו: אופן הדיבור שלי. עכשיו לא רק שאני מסבירה חרא ואני צריכה להאט את הפעילות של במוח שלי, אני צריכה גם לחשוב איך אני מדברת מהר יותר.

אבל להקליט זה ממש כיף עם כל הטעויות , הקשיים והמחסור המשווע ביכולות משחק.

אחרי כל התהליך הארוך של להכין את כל הדברים לסרטון, אפשר לאחד את כולם יחד לכדי סרטון. את העריכה ביצעתי בaftereffects, שזה ממש נחמד. תודה לתואר שנתן ערכה מוזלת של תוכנות אדובי. שוב חזרתי ליוטיוב לחיפוש תוכנות של איך התוכנה פחות או יותר עובדת כדי שאוכל לעבוד עליה. הסרטונים פחות עזרו לי כי ההסברים מאוד טכנים של שלב אחר שלב מה לעשות ויותר על אפקטים מיוחדים; אבל אני חיפשתי סרטונים שיסבירו לי את הכלי עצמו וההגדרות לכל דבר. בסופו של דבר עם מידע שפירקתי מחלק מהסרטונים והמון אילתור שלי, הצלחתי. האמת, זה יחסית פשוט. כאילו, פשוט אם כוונתכם רק להדביק תמונות לסאונד בלי אפקטים מיוחדים. ואין הרבה שכבות. בטח בתואר אלמד יותר דברים שיקלו על התהליך, אבל בינתיים נשאיר את זה מאוד טכני.

הסרטון הנ"ל יצא 3:30 דקות, שזה ממש לא מתאים לפורמט של סרטוני טיקטוק על פי איך שהמוח הקולקטיבי שלנו עובד עכשיו. התוצאה מאוד בוסרית, אבל אני ממש מרוצה ממנה.

ניתן לראות את התוצאה הסופית:
באינסטגרם שלי aiko.2u
בטיקטוק שלי aiko2u

חבל שאי אפשר להעלות סרטונים מהמחשב לפרקים בוואטפד או לשתף פה סרטונים מהאינסטגרם וטיקטוק... תוהה אם גם להעלות ליוטיוב, אבל זה אומר טיפה לרצוח את האפשרות לערוץ יוטיוב שעוסק בביקורת על סדרות וציור תוך כדי או אנימציה. נראה.

נתראה בציור או העבודה הבאה~
אגב, שנה אזרחית טובה לכולם! יש לכם מטרות לשנה החדשה?