אוליבר התיישב בתחילת היער, נשען על אחד העצים.

הוא התנשף בכבדות.

הוא עשה את זה.

הוא אשכרה עשה את זה.

עכשיו נשאר רק למצוא תוכנית איך לכפר על זה.

כן, אבל תירוץ כזה טוב שהוא יוכל לנשק אותה בלי סוף וזה עדיין יגרום לה להאמין שזה לא עם כוונה.

הבעיה שאין כזה תירוץ...

הוא קפץ, משהו נגע בו.

הוא הסתובב וראה את לוקה עומדת לידו עדיין המומה וסמוקת לחיים.

היא התיישבה לידו.

"אני הבנתי למה עשית את זה" היא אמרה בשקט.

אוליבר לא זז.

"רצית להחזיר לי על זה שנישקתי אותך... ורק רציתי להגיד, שאני לא יודעת מה זה היה בשבילך, אבל בשבילי זה משהו"

ובמילים אלו היא קמה והמשיכה ללכת, נראת שלווה מתמיד.

אוליבר קם והלך לידה, מנסה לא להסתכל עליה.

אוקיי, זה לא אפשרי.

הוא הסתובב אליה.

מתפלא כל פעם מחדש איך היא יפה.

עם שיערה המתולתל החום והנפוח שמזכיר עננים רכים, העור הכהה, העינים הירוקות, שיכלו להראות עדינות, אבל בשניה להיפך ליוקדות אש ומפחידות.

היא הייתה לבושה בבגדים ארוכים, חולצה רחבה ובהירה, בצבע טורקיז, מכנסים שחורות ונעלי אדדיס לבנות.

הוא התאפק לא לתת לב חיבוק.

"גם בשבילי זה היה משהו" הוא לחש.

שקט.

הוא התאכזב, הוא קיווה שתשמע, אבל אין לו אומץ לחזור על זה.

"אתה אמרת משהו?" שאלה לוקה בקימוט מצח.

"לא" הוא אמר חיוך מזויף.

השיאריות של חיוכה נמחקו.

היא הסתכלה עליו במבט נגעל והלכה מהר יותר.

אוליבר רצה לבעוט בעצמו.

"אני מצטער, אני גרוע בלנסות להיראות פחות לחוץ" הוא מיהר לומר.

"למה אתה לחוץ?" היא שאלה בגבה מורמת.

"כי אני מחבב אותך ואני טמבל" הוא אמר במהירות.

היא נראתה משועשעת.

היא התרוממה על קצות האצבעות ונשקה לו לחי, והתחילה להתקדם, הפעם משאירה אותו מאחור.

                      ~•~=^[]^=~•~

לילה הלכה בשקט עם קרטר.

היא חששה שמה שאמרה הולך להרוס הכל.

עוד אחת מתוך מליוני התאהביות שהיא הרסה בעצמה.

"אז, מה את אמרת?" שאל קרטר בהיסוס.

היא חייכה חיוך רחב "אמרתי שאתה חמוד"
אמרה, ומצטערת על זה שניה אחרי זה.

מבינה אותה, קורה לי הרבה...

"גם את חמודה" אמר קרטר, מקווה שקולו לא רועד ממבוכה.

"תודה" היא ענתה לו בחיוך.

הוא השפיל את מבטו, הוא אף פעם לא ידע מה לומר במקרים כאלה...

"אתה יודע, אף פעם לא שאלתי אותך, יש לך חברה?" אמרה לילה והיצטערה על מה אמרה בפעם השניה באותו היום, ועכשיו רק 6:00 בבוקר!!

(למי שלא הבין, הפרק הקודם היה אתמול)

קרטר נראה נבוך "לא"

לילה הרגישה בעננים, סוף סוף יש מישהו אחד שהיא אוהבת שלא נראה כאילו הוא שונא אותה או שיש לו חברה.

"ולך?" שאל קרטר, מנסה להתעלם מלחיו האדומות.

לילה חייכה "גם לא, אנשים לא רוצים שחברה שלהם תיהיה מכונת חפירות" היא אמרה ברוגע.

"מה?" שאל קרטר באי הבנה "את אחלה בן אדם וממש נחמדה, מה זה משנה אם את אוהבת לדבר?"

לילה הסתכלה על האדמה בלחיים אדומות.

"ולמה לך אין חברה?" היא שאלה בעיניין.

קרטר חייך "איך אמר מתיו, כי כדי לחזר אחר בחורה צריך לדבר איתה"

לילה צחקה "לא ידעתי שקראת האסופית"

קרטר עשה פרצוף "אמא שלי הכריחה אותי."

לילה צחקה בפעם השניה.

"איזה דמות אתה הכי אוהב?" היא שאלה.

"אני מניח שאן שירלי, יש לה דמיון וכיף להקשיב למחשבות שלה, שתמיד מיוחדות ומענינות" אמר קרטר, ולילה הרגישה שהוא מסתכל עליה כשהוא מדבר.

"אני הכי אוהבת את מתיו, הוא בן אדם מדהים והוא שורד מעולה את השיחות הארוכות של אן" היא ענתה בחיוך, מסתכלת עליו.

"אן ממש חמודה, גינגית, עם עיניים כחולות." אמר קרטר, מסתכל ללילה בעיניים.

"ומתיו גבוה ובעל תלתלים חומים ויפים, ועיניים חומות ומדהימות" היא אמרה.

לשניהם היה כבר ברור שהשיחה כבר לא על אן שירלי ומתיו.

"את חושבת?" אמר קרטר במבוכה.

לילה הנהנה בהתלהבות. "לדעתי מתיו חתיך" היא קבעה.

קרטר הרגיש ממש נבוך, יש גבול עד כמה הוא יכול לזרום עם הדברים האלה.

לילה היססה.

לבסוף, התרוממה ונשקה לו בלחי.

קרטר פשוט בהה בה.

"זהו זה, אני מת" הוא אמר, סמוק.

"אכפת לך אז למות אחרי החתונה?" היא ענתה בעליזות.

פעם שלישית, לעזאזל עם לדבר בלי לחשוב.

~•~=^[]^=~•~

גיי ואליה הלכו בשקט.

גיי תפס את ידה.

היא הסתכלה עליו מופתעת.

"מה?" הוא עשה פרצוף כועס "קר לי היד"

אליה הרימה גבה "רוצה גם לשקר ולנשק אותי כי קר לך בשפתים?"

גיי לא הגיב, לא מתכוון לחשוף שזה הייתה תוכניתו.

היא תמיד עניינה אותו, שקטה אבל חכמה, עם המשקפיים הגדולים השחורים והעגולים שלה, היא תמיד נראתה כמו דמות מצוירת במשיכות יפות, שלא לדבר על זה שהיא כל כך עדינה.

אפילו בריצות בבית ספר שבנות היו מזיעות כמו פרות היא תמיד נראתה כאילו היא עכשיו הייתה במזגן.

תמיד שקטה, בהצגות של בית ספר היא הייתה, תמיד תפקיד ראשי, אבל אף פעם הוא לא באמת שם לב לזה, הוא תמיד היה עסוק באותה תקופה בלברוח מהחזרות.

היא הייתה הילדה הטובה של הבית ספר.

הנגררת.

אבל אפילו היא יכולה להפתיע,

לקחת פיקוד, להיות צינית.

במקרה הצורך, היא יצירתית וחכמה.

יודעת מה זה פאנבוי.

כאילו מה זה 'בן כיף'?

הוא הסתכל עליה.

היא הסתכלה עליו בחזרה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אתם יכולים פשוט להתנשק וזהו!?!?

"קדימה, מאלפוי, יש לנו דברים לעשות, אז יהיה נחמד מצידך להפסיק לעמוד בחוסר מעש, ולהתחיל ללכת!" אליה אמרה בכעס.

"מה שתגידי" הוא אמר ברוגז "גריינג'יר" הוסיף, והסתיר חיוך.

היא הסתכלה אליו מופתעת, ואז הבעתה התחלפה לחיוך יהיר.

"אני אחכה בקוצר רוח לשנה השלישית, רק בשביל האגרוף שאתה הולך לקבל"

~•~=^[]^=~•~
תודה ♥️♥️♥️♥️♥️ לא חשבתי שנעבור את הבקשה שלי!

אוקיי, 889 מילים, לא רע....
אני חושבת שלילה הפכה רישמית לדמות האהובה עלי😂.

היא מדהימה למרות שהיא פדחנית ברמות.

סתם שתדעו, לא תיכננתי את הקטע עם מתיו ואן, ואן באמת גינגית, אבל לא כתוב לגבי צבע העינים שלה.

גם לא את הקטע עם מאלפוי וגריינג'יר.

עכשיו אני מבינה את משפשפי דראקו והרמיוני...

פרק הבא, 85 כוכבים

אשמח שתתנו ⭐, ביי♥️