19
בשניה שנכנסו לילה הודיעה שהיא יוצאת לסיבוב בחוץ.
אחרי הרבה זמן שבו קרטר ניסה להתעקש שיבוא איתה, היא יצאה.
אחרי חצי שעה היא חזרה ועברה בדיקה דקדקנית שהיא לא קיבלה שום מכה או כל דרך אחרת להיפגע.
הם הלכו לישון במלון.
שקט.
כל כך שקט, שאפשר לשמוע את ההקשות על המקלדת של לוקה.
כי באמת, חשבתם שהיא באמת ישנה?.
אוקיי, למען האמת היא כן, אבל לא תאמינו מה היא עשתה קודם.
נו באמת, ככה אתם מכירים אותי? אחת שנותנת את המידע בקלות?.
היא נרדמה על המקלדת.
קרטר התעורר, אינטואיצית תאומים, פעם הוא צרח מכאבים כשלוקה נדרסה מאופנים.
הוא היה בעיר אחרת, בנסיעה עם אביו, והיא הייתה במגרש ליד הבית.
פעם אחרת, לוקה התחילה לבכות באמצע יום הולדת עם חברות, כשקרטר הפסיד בתחרות כדורסל, והביך את עצמו למוות.
הוא הלך לכיון לוקה והרים אותה בעדינות, ושם אותה במיטה שלה.
הוא ראה מזווית עין את לילה שוכבת, לא זזה.
הוא התקרב אליה "לילה, אני יודע שאת ערה, בדרך כלל שאת ישנה את שוכבת על הגב." הוא אמר ברוגע.
היא הסתובבה אליו עם דמעות בעיניים.
"מה קרה?" שאל קרטר, מודאג, ומיהר לחבק אותה.
"סליחה, אני קצת מרחפת" היא אמרה בחיוך, עדיין בוכה, "אני קצת לא יודעת בעצמי."
הוא נתן לה נשיקה קטנה בלחי, "תנסי לישון." הוא דחק בה.
היא חיבקה אותו וקברה את ראשה בצווארו.
ולבסוף היא התנתקה ממנו.
"לילה טוב" היא לחשה והתכסתה מעל הראש.
קרטר הוריד לה את השמיכה מהראש "את רוצה להיחנק מחוסר חמצן?" הוא נזף בה.
היא חייכה חיוך קטן.
הוא סידר לה את השמיכה והלך בשקט למיטתו.
לא עברו חמש דקות.
הוא נרדם, ונדם.
~•~=^[]^=~•~
בבוקר, אוליבר התעורר והלך במהירות לבדוק אם לוקה ישנה, כי היה לה קטע לא לישון כל הלילה, כי היא על המחשב.
היא ישבה על יד המחשב, עבדה עליו ושתתה קפה.
לפי השקיות בעיניים היה אפשר להבין שהיא לא ישנה הרבה.
אוליבר נאנח והתיישב לידה.
"לוקה, אנחנו צריכים לדבר."
~•~=^[]^=~•~
כן, קצר, ממש קצר, אבל עברתם ממזמן את המטרה לא היה לי נעים...
פרק הבא ב265 כוכבים.
הפרק מוקדש ל shirg5 , שעודדה אותי להמשיך, תודה 😁.
ביי♥️
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top