סאלללללםםםםםם

חחח סתם

לא ברצינות נו שלומות רבות לכן ! 

התגעגעתוששש

בכל מקרה, הנה הפרק :)

--

"מה לעזאזל אתה מתכוון ב"ג'וזף??" לואי שאל, מכווץ את גבותיו בכעס. 

"לואי בבקשה, תרגע, לא אמרתי כלום עדין,בבקשה." הארי אמר בקול מתחנן. 

לואי גלגל את עיניו. שפתיו נלחצו לקו ישר. 

הוא נשען לאחור בכסאו, משלב את זרועותיו על חזהו. 

"דבר," אמר , מבטו ישיר אל הכביש השחור.

"אני לא יכול לומר יותר מידי, אבל ג'וזף גורם לי לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות."

זרועותיו של לואי עדין שלובות כשהוא מביט בהארי.

"מה הוא עושה?" שאל. 

הארי נאנח, ידיו על ברכיו ונראה שהוא לא מרגיש בנוח בכלל. 

"בעיקרון..הוא מענה אותי." אמר בשקט.

"מה? הארי,למה?"שאל,מתקרב להארי עם דאגה בעיניו. 

"קודם כל, מה ג'וזף אמר לך בפארק? תגיד לי הכל בבקשה." הארי אמר, מביט בלואי, מחפש עזרה בעיניו. 

לואי הביט מטה, מנסה להזכר במילותיו האחרונות של ג'וזף. 

"הוא..הוא אמר שלא הפסקתם מהפעם האחרונה שהוא..אתה יודע.. הוא דיבר על משהו שאתה במיטה או משהו כזה.. אבל עצרתי אותו כי לא רציתי לשמוע. התחלתי להרגיש בחילה." אמר, מוחה את מצחו בבלבול. 

הארי נענע את ראשו, מביט מטה,לא רוצה לראות את פרצופו העצוב של לואי. 

"אני חושב שזה כל מה שהוא אמר..אתה עדין עושה "דברים" איתו? בבקשה תגיד לי.. אתם מזדיינים או משהו?"

הארי לא הגיב ולואי נאנח. 

"תאמר לי," ביקש. 

הארי הניד בראשו. "א-אני לא רוצה." 

עיניו של לואי נפערו. 

"מה זאת אומרת? בבקשה תספר לי!" לואי ביקש. 

"הוא מאיים עליי," הארי אמר שוב. 

"הוא גורם לי לעשות הרבה דברים שאני בכלל לא רוצה לעשות." אמר, נושך את שפתיו. 

"מה הוא עושה לך?" לואי שאל שוב, הוא מנסה לגרום להארי להביט בו אבל הארי מסיט את מבטו. 

"אנחנו מזדיינים." הארי פלט בלי נשימה. 

"סליחה?" 

"הוא מכריח אותי.." הארי לחש, נושך את שפתיו, עדין לא מביט בלואי. 

"אבל.. אבל למה? אנח-אנחנו אפילו.. אתה יודע.. לא עשינו א-את זה." לואי אמר לאחר כמה רגעים. 

"אתה לא חושב שאני יודע?" הארי עקץ.

"למה אתה מתעצבן עליי?" לואי שאל. 

הארי הניד בראשו, נושך שוב את שפתיו. 

"אני.. פשוט לחוץ." אמר, דמעה התחמקה מעינו. 

"אתם..אתם עשיתם את זה כשעוד חזרנו להיות ביחד?" לואי שאל, מפחד מהתשובה. 

"לא," הארי אמר ולואי הרגיש סוג של הקלה. 

"אבל..הוא רוצה בסוף השבוע הזה." הארי אמר, חסר נשימה. 

לואי פער את פיו. 

"מה?" 

"הוא מאיים עליי," הארי הסביר שוב, אבל זה לא שינה את ההבעה של לואי. 

"אבל למה? מה עשית לו?" 

"כלום, אני פשוט לא יכול שיקרה לך משהו."

(הו אלוהים אני אמות. שיט. זה קשור ללואי, ידעתי! -הערת המתרגמת) 

"מה?" לואי שאל במהירות. 

הארי פער את עיניו כי הבין מה אמר. 

"כ-כלום," גמגם. 

"אני לא יכול לומר כלום.." לחש. 

"אוקיי," לואי אמר בפשטות. 

הם שקטו לכמה רגעים, בהם לואי ניסה לעכל את כל השעה האחרונה. 

"אתה..נהנה מזה?" שאל. 

"ממש לא. ההפך, אני שונא את זה." 

לואי הנהן. "כן,אוקיי." אמר, מתניע את המכונית. 

"אני מצטער, הכל גרוע עכשיו." הארי אמר.

"אתה רוצה לבוא אליי?" לואי שאל, נאנח. 

"אני אהיה שמח אם כן." חייך.

הארי הנהן, מחייך. 

~

הדבר העיקרי שהפריע ללואי היה שג'וזף צדק. 

הם באמת מתחלקים בהארי. 

"אני מצטער," הארי הצטער שוב, מנשק את ראשו של לואי. 

לואי חייך בגלל נסיונו של הארי, אבל זה באמת היה גרוע יותר משזה נשמע. 

"זה לא ממש עוזר, נכון? תפסיק להתנצל." לואי אמר, מחייך ומוציא את המפתחות מכיסו ופותח את הדלת. 

"תוריד את הנעליים," לואי הזכיר להארי בחיוך. 

הם נכנסו בשקט, אבל נעצרו מיד. 

זו הייתה גניחה עכשיו? 

"מה לעאזאזל?" לואי מלמל, לא טורח אפילו להוריד את נעליו כשהוא נכנס לסלון ומכסה במהירות את עיניו המסכנות.

"גיהנום מזוין!" הוא צעק, מסתובב על עקביו. 

"תצא מפה!" ליאם צעק, מפסיק את תנועותיו עם נייל, כולו מסמיק. 

(אתם שומעים אותי צוחקת????-הערת המתרגמת)

"זה הפאקינג סלון!!! אני צריך לאיית לכם??" לואי צעק, עיניו עדין מכוסות. 

"מה קרה-הו אלוהים!" הארי אמר כשהוא נכנס לסלון. 

"מה לעזאזל!" הארי צעק, מכסה את עיניו כמו לואי ונעמד לצידו.

"מה? תעופו מפה! שניכם!" ליאם צעק, מנסה לכסות את איברו עם כרית. 

הארי צחקק, מה שגרם גם ללואי לצחוק.

"אז שניכם בסדר הא?" לואי צחק.

"לכו." ליאם אמר. 

"למה לעזאזל זה תמיד הספה? אתם יודעים שבפעם האחרונה שטפתי במשך ארבע שעות? למען השם!"

"נהדר לואי, עכשיו לך!" ליאם קרא, מרגיש בכלל לא בנוח. 

נייל פשוט אדום מכל הסיטואציה. 

"הארי?" לואי קרא ומשך את ידיו קדימה, מנסה למצוא את הארי בגלל שלא יכל לראות. 

"אני כאן," הארי אמר, מוצא את ידו של לואי ומחזיק אותה. 

"אנחנו עולים למעלה!" לואי קרא, מנסה למצוא את המדרגות בעדינות והארי הולך מאחוריו. 

"אלוהים," לואי לחש, סוגר את דלת חדרו ונשען עליה, מתנשף.

"זה נהיה יותר ויותר נורא," לואי מנענע את ראשו. 

"בספה?" הארי שאל, חיוך על פניו. 

"לא רק בספה. גם במטבח, בכורסא, על השולחןן ועל המיטה שלי." אמר. 

הארי פער את עיניו. 

"החלפתי את המצעים," לואי מיהר להסביר. 

הוא נאנח בהקלה, מתיישב על המיטה של לואי. 

"זה כל כך מצחיק, לא ציפיתי שהם דווקא-" 

"פשוט תשתוק. לתמיד," לואי חייך, מכסה את פיו של הארי בידו. 

הארי צחק, מוריד את ידו של הארי ומחזיק אותה. 

"אתה יודע שאני אוהב אותך, נכון?" 

לואי הנהן, עוצם את עיניו.

"אותו דבר כלפיך," לואי אמר, יושב ליד הארי ומניח עליו את ראשו. 

הארי סיבב את ראשו, מנשק את ראשו של לואי, עדין אוחז בידו. 

"אתה חושב שזה יעבוד?" לואי שאל. 

"מבחינה טכנית, אני יוצא עם 'בוגד'.וזה לא מרגיש לי טוב."

"פשוט תסמוך עליי, בסדר?" 

לואי עצם את עיניו, מרגיש עייף מכל היום הזה. 

"הארי," לחש, עיניו עדין סגורות. 

"מה אתה חושב שיקרה..? איתנו ועם ג'וזף?" 

"אני לא יודע, אני באמת לא יודע." 

---

מקווה שאהבתם!

זה היה פרק ממש חמוד לטעמי!

תגובות,הצבעות,הודעות וחפירות??? 

מחכהההה

אוהבת המונים! 

בהצלחה בתקופת המבחנים למי שיש! 

נשיקות :*******