אני מודה שלא חשבתי על זה. כשג׳ון שאל על לארה, הבנתי שהסיפור הזה הרבה יותר מורכב ממה שזה נראה.
הבטתי דרך החלון. הנוף השתנה כל הזמן. "תגיד, מה יקרה אם לא נצליח?" שאלתי.
"אנחנו נצליח" ג׳ון אמר.
"נגיד ונצליח למצוא אותה, אבל משהו ישתבש, אז מה יהיה בהמשך?" שאלתי בחשש.
"זה לא יקרה" הוא ענה.
"אבל בוא נגיד וזה עלול לקרות" התעקשתי.
"אם זה יקרה, אז הליידי תהרוג את שנינו" הוא אמר.
השתתקתי, אבל ידעתי שרוב הסיכויים הכל לא ילך חלק.
★★★★★★★★★★★★★★★★★★★★

לארה הייתה נראית מותשת ובצדק.
"..........זאת הייתה טעות לשתות מהיין" היא מלמלה.
"עכשיו את מבינה למה לא רציתי שתשתי?" שאלתי. ידעתי שזה לא הזמן המתאים להיות ביקורתי, אבל הייתי חייב לומר את הדבר הזה.
לארה הנהנה. "למה אני פה? כלומר...אני יודעת שאתה לא רוצה להתחתן איתי, אז למה?"
שירין הביטה בי.
"אני אספר לך בהזדמנות, כרגע את צריכה לנוח" אמרתי.
סימנתי לשירין לצאת מהחדר.
אחרי שהתרחקנו, שירין פנתה אלי: "היא לא טיפשה אתה יודע"
"ברור, אבל לארה לא יכולה לדעת את התכנית עדיין" השבתי.
"אתה לא תוכל להסתיר את זה לנצח אוליבר!אתה תהיה בצרות עוד יותר גדולות אם האמת תתגלה לבד!" שירין מחתה.
"אני יודע..." נאנחתי.
אני מניח שעליי לתת הסבר, ללמה אני צריך את הנשק האולימטיבי.
אני לא נוהג לפגוע באף אחד בדרך כלל, אבל הכוח שהנער הזה מחזיק, יכול לעזור בעת מלחמה.
שירין הנהנה בראשה. "אבל כדאי שתגיד לה בזמן הקרוב" היא אמרה
"תתני הוראה לכולם בשמי: אף אחד לא פוגע או הורג את שני הנערים שמגיעים להציל את לארה" אמרתי.