*יותר מאוחר*

"תן לי את הטלפון שלך רגע" לוסי אמרה פתאום. היא ונאטסו צפו בסדרה בביתה.
"למה?" הוא שאל בחשדנות.
"אתה סומך עליי?" היא שאלה והסיתה קבוצת שיער למאחורי אוזנה.
"לא לגמרי...מה את מתכננת לוסי?" הוא שאל.
"כלום. אתה יכול בבקשה לתת לי את הטלפון שלך?" היא שאלה וחיבקה אותו.
"....בסדר...אבל אל תעשי שום דבר שטותי" נאטסו אמר והביא לה את הטלפון שלו.
לוסי חייכה בסיפוק. היא כתבה לגריי את ההודעה הבאה:

  הי, תפגוש אותי בפארק. נאטסו

לוסי שלחה את ההודעה והחזירה לנאטסו את הנייד.
"מה עשית?" הוא שאל כשראה שהיא מחייכת חיוך רחב מידי.
"שום דבר" היא אמרה.
נאטסו הסתכל בהודעה שהיא שלחה. "...מה לא בסדר איתך?" הוא שאל.
"הכל, ובגלל זה אתה אוהב אותי" לוסי צחקה ופרעה את שיערו.

*גריי* נאטסו,אתה יודע מה השעה?

נאטסו נאנח. "את יודעת שעכשיו 22:30 נכון?"
"אני יודעת" לוסי אמרה.
הוא הקליד לגריי תשובה. 'אני מאוד מקווה שהוא לא יתעצבן על לוסי' נאטסו חשב.

*גריי* לול, ג׳וויה גנבה לי את הטלפון קודם

נאטסו גיכח. זה היה די צפוי שגריי יענה ככה.
***********************************

לא עבר זמן רב, ונאטסו מצא את עצמו הולך לפארק. הוא לא ציפה שזה מה שיקרה. נאטסו נעצר כשראה את גריי מולו. "הי" הוא חייך קצת. שניהם שמחו שיחסית חשוך, אז אף אחד לא ראה את ההסמקה של השני.
"הי" גריי אמר.
"אמממ...רק שתדע שזאת אשמת לוסי, אני לא רציתי להיות פה" נאטסו גיכח.
"אבל בכל זאת הגעת" גריי אמר. הוא הביט על השמיים שהיו זרועי כוכבים.
"זה מדהים" נאטסו אמר.
היה שקט לקצת זמן, אבל אז, נאטסו מעד על אבן, מה שגרם לו לעוף קדימה ולהיאחז בגריי כדי לא ליפול.
"ס-סליחה" הוא מלמל. שניהם היו די קרובים אחד לשני.
"ז-זה בסדר" גריי הסית את מבטו.
נאטסו עדיין לא עזב את גריי מסיבה מסויימת. "אני..." הוא התחיל לומר והשתתק די מהר. כנראה שבאמת היו לו רגשות כלפי האדם שעומד מולו.
"נאטסו..." גריי התחיל להגיד, אבל  משהו מנע ממנו להמשיך.
איכשהו זה הגיע למצב כזה שהם התנשקו.
"....אנחנו לא יכולים...יש לנו חברות..." גריי מלמל בעודו מתנתק מאחיזתו של נאטסו.
"אני יודע...בוא נשכח מזה ונמשיך כרגיל..." נאטסו הסמיק ממבוכה.
עכשיו זה היה די ברור: הם התאהבו