אם אהבתם את הפרק אשמח אם תגיבו או תצביעו ^^

•••

כששרלוט נכנסה באותו הבוקר לביתם של ג'מי ואופיוקוס – בלי לדפוק, כמובן – ג'מי תפס את ידה ללא כל הסבר וגרר אותה חזרה החוצה.
"ג'מי?" היא שאלה בבלבול, ומשכה את ידה הדקיקה מאחיזתו. היה מדהים לחשוב שמישהי שאוכלת כל כך הרבה יכולה להראות כמו שלד, חשב ג'מי לעצמו כשהביט בה סוף סוף, אבל זה לא שהיה לה הרבה מה לעשות לגבי זה. לא חשוב כמה היא תנסה, היא לעולם לא תשמין. כמו שלא משנה כמה ג'מי ינסה, הוא לא יוכל לגרום לשיער שלו להתארך - הוא נטר טינה לאופיוקוס שהרשה לאותו אדם לגעת בו ראשון. ברגע שנגעו ביליד כוכבים, לא הייתה דרך חזרה. זה היה מראה לכל החיים.
"אני לא יכול לדבר על זה כאן. אופיוקוס יכול לשמוע אותנו."
שרלוט רטנה בקול. "אמרתי לך כבר, תעזוב את זה כבר. אם הקולות האלו באמת היו מפריעים לו, אני בטוחה שהוא היה עושה משהו בעצמו. כמו שכבר אמרתי לך בעבר, אופיוקוס הוא-"
"הוא כבר לא כוכב, שרלוט. הוא לא אל. אין לו את כל הכוחות שהיו לו פעם. הוא בסך הכל בן תמותה על תרופות." ענה ג'מי בכעס. הוא היה צריך לדעת ששרלוט לא תבין כלום. היא הייתה מסוגלת לראות רק את מה שהיא רצתה לראות, ואם היא רוצה להאמין שאופיוקוס הוא עדיין אל רב עוצמה כמו שהיה, כנראה שיהיה קשה לשכנע אותה אחרת.
שרלוט הסתכלה עליו, עיניה הכהות חודרות במבט נוקב את עיניו יליד הכוכבים הצעיר יותר. אבל בסופו של דבר היא נענעה בראשה באנחה. "אני לא מטומטמת, אתה יודע. אני יודעת שאופיוקוס לא רב עוצמה כמו שהוא היה בעבר. אבל כנראה יש סיבה שאופיוקוס לא רוצה שתחפור בזה כל כך לעומק. הוא אף פעם לא עושה דברים סתם."
המשפט האחרון היה בסך הכל עוד תזכורת מכאיבה לכך שלמרות הכל, שרלוט הכירה את אופיוקוס יותר ממה שג'מי הכיר אותו. היא מעולם לא דיברה איתו יותר מכמה משפטים מהירים או גרה איתו באותו הבית, אבל היא כן זכתה להכיר אותו בתור כוכב, לדעת איך הוא היה כשקבוצת הכוכבים שלו עדיין התנוססה בגאווה בשמיים. ג'מי היה מסוגל בסך הכל לשמוע את הסיפור של הכוכב הנופל מאחרים. שרלוט חייתה אותו על בשרה.
"הפעם יש לי כיוון. הפעם אני יודע לאן צריך ללכת," התעקש ג'מי, ולפי מבטה של הצעירה השחורה, זה בהחלט עורר את סקרנותה. "שמעתי אותו מדבר מתוך שינה – משהו על מסע, ואני יודע לאן. אבל אני קודם חייב לוודא שאת איתי בזה." הוא לא היה יכול להסתכן בכך שהיא תגלה לאופיוקוס לאן הוא הולך ותעצור אותו.
שרלוט הרהרה בהצעה לרגע, ואז הנהנה. "בסדר. אני אבוא איתך, אם זה מה שיעזור לאופיוקוס. אבל!" היא מיהרה להמשיך לפני שג'מי הספיק להגיד עוד משהו, "קאלן בא גם."
"קאלן?"
"סיפרתי לך עליו אתמול, אתה לא זוכר? החבר שלי?"
"את לא רצינית," אמר ג'מי באכזבה. "את לא מצפה שנביא... בן אדם לשם. הוא לא יוכל להתגונן אפילו. אין לו שום כוחות."
שרלוט הרימה גבה. "הוא טוב עם סכינים."
"אבל-"
חברתו הרימה את ידה להשתיקו במהירות. "בלי אבל. או שנינו, או אף אחד."
ג'מי נאנח בתסכול, אבל הוא ידע שאין לו יותר מדי אפשרויות עכשיו. זה יהיה רעיון רע לצאת למסע הזה לבדו.
"בסדר. החבר שלך יכול להצטרף גם הוא."

•••

החבר של שרלוט אפילו לא היה כזה מרשים.
הוא היה נראה כמו אוגר, והיו לו יותר נמשים מעור. ג'מי היה בטוח שאם היו מורידים לו את כל הנמשים, הוא היה נראה חיוור כמו מוצץ דם.
ויותר מהכל, הוא היה אידיוט. ג'מי ממש לא קיווה לראות את הביצועים שלו עם סכינים.
"אז אופיוקוס היה כוכב," אמר קאלן, מנסה לעשות סדר בסיפור ששמע הרגע משני ילידי הכוכבים. "אבל עכשיו הוא בן תמותה שחי על סם שהופך אותו לבן אלמוות? והפכו אותו לכזה בגלל שהוא משוגע?"
ג'מי כיווץ את אגרופיו בעצבנות, אוסף את כל כוח הרצון שלו בשביל לא להחטיף לילד בפרצוף. "הוא לא משוגע."
"לא יודע, לשמוע קולות שאף אחד אחר לא שומע נשמע די משוגע בשבילי."
"אני עדיין לא מאמין שאתה לא מכיר את נושא הנחש. שרלוט, למה את יוצאת עם אידיוט?"
שרלוט גלגלה את עיניה באכזבה. "אל תקרא לו אידיוט. חוץ מזה, הסיפור מאחורי המשימה שלנו בכלל לא חשוב עכשיו, נוכל לספר אותו כמה פעמים שנרצה בדרך. עכשיו מה שאנחנו צריכים לעשות זה להבין לאן אנחנו צריכים ללכת."
היא נעצה בג'מי מבט מלא משמעות, וג'מי הפנה את מבטו במבוכה לפני שמלמל את המילים ששמע את אופיוקוס צורח בלילה שלפני. "המסע אל המקום בו השמש זורחת."
"צריך ללכת אל האוקיינוס?" שאל קאלן. "אני לא יודע לשחות."
"יכול להיות שהכוונה היא ללכת מזרחה. המקדש של אופיוקוס נמצא שם. אולי זה קשור," אמרה שרלוט בעודה מהרהרת בדברים.
"זאת יכולה להיות אפשרות," הסכים ג'מי. "אולי הוא גם דיבר על נקודת האיסוף שנמצאת במזרח. זאת שכמעט אף אחד לא מגיע אליה יותר."
"זה נמצא רק כמה קילומטרים אחרי המקדש. אני בטוחה שלא תהיה לנו שום בעיה לבדוק בשניהם."
ג'מי הנהן בהסכמה. "קבענו?"
"קבענו," הסכימה שרלוט בחיוך.
"גם לי יש זכות הצבעה?" שאל קאלן, שלפי המבט שעלה על פניו נראה שהוא היה מבולבל לחלוטין מכל ההתרחשות.
"קדימה," אמרה שרלוט לפני שג'מי הספיק לסרב.
"טוב, כן, אני מסכים, אבל איך נצליח לצאת מהכפר בלי שאף אחד יראה אותנו?" שאל הנער.
"נצא בלילה," ענה ג'מי בלי היסוס. "בהתגלמות ילידי הכוכבים, יהיה קשה מאוד לראות אותנו בחושך."
"אבל אני לא יליד כוכבים!" התלונן קאלן בתסכול.
"אם יתפסו רק אותך, יהיה לך קל יותר לתרץ את הסיבה שבגללה אתה הולך." שרלוט אמרה.
"אני לא טוב בלשקר," מלמל הנער באומללות, אבל הנהן כדי להודיע שהוא מסכים עם התכנית.
"יופי. בואו ניפגש בצפון הכפר היום בחצות," אמר ג'מי בסיכום, והביט לשניהם בעיניים. "הגיע הזמן להציל את אופיוקוס."