בפרק הקודם:

ואני? אני פשוט נמסה.

לכבוד ט"ו באב החלטתי להעלות את הפרק הזה, הוא לא קשור לחג הזה בכלל אבל, הוא הפרק היחיד שיש לי מוכן... אם לומר את האמת, הפרק הזה מוכן ליציאה לפירסום כבר מלא זמן הבעיה היא שרציתי להוציא לכם מספר פרקים בבת אחת. טוב, נוו... זה כבר לא יקרה, לצערי הרב! אבל יש פלוס קטנטן ומרגיע. טוב, אני לפחות מקווה שירגיע. והוא, שכבר התחלתי לכתוב את הפרק הבא.

אם כן, ללא השתהויות נוספות, הבה נתחיל בפרק:

השיר הפעם: ♫ Happy Birthday - יום הולדת - Eden - להקת עדן ♫

~~מגי~~

"תלחצי..." אני שומעת את אימי קוראת אליי במעומעם.

"לא יכולה יותר ללחוץ, עייפה..." אני ממלמלת, פאקינג שניות מלהתעלף, לא יכולה יותר. הכאב הורג אותי, אבל ללחוץ הופך קשה יותר ויותר בכל רגע שעובר והיא לא יוצאת.

הבן שלי כבר בחוץ, ואני עכשיו מחכה רק שהבת שלי סוף סוף תצא לאוויר העולם. "אוקיי..." אני שומעת את הדולה אומרת, החלטנו שאני אלד בגוב האריות, על כן, יש לי דולה ולא מיילדת בבית החולים. אבל זה לוקח לה, לבת שלי, יותר מדי זמן לצאת מהבטן שלי. ואני כבר עייפה. אבל אז מגיע ציר נוסף ואם לא אלחץ, הוא יקרע אותי מכאבים.

אז אני לוחצת, חשה בעיניי את כלי הדם מתפוצצים, אך ממשיכה ולוחצת, גאד, תוציא אותה ממני כבר! חושבת, "ווינעל דין רבאק, צאי כבר!" נוהמת, ומרגישה אותה סוף סוף מחליקה ויוצאת ממני, אבל אין קול בכי.

היא יצאה החוצה לאוויר העולם שחורה, ראשה גדול מגופה, אני מיד מזהה את התסמינים, "לא! לא! לא!" אני קוראת בקול רם ולבסוף צועקת. זה הלב שלה. קראתי על התסמינים האלו, בגיליון לאישה, עוד באותו הבוקר. אני יכולה לראות את התסמינים כמו כתובים לי שם, מול העיניים, שחור על גבי לבן.

כך בדיוק היה כתוב שם:
תסמונת שון
מהי תסמונת שון?
תסמונת שון היא אוסף של שמונה פגמים חסימתיים בצדו השמאלי של הלב. פגמים אלו משפיעים על זרימת הדם אל החדר השמאלי או המדור השמאלי התחתון של הלב וממנו.

תסמונת שון זוהתה על ידי ד"ר John Shone בשנת 1953. הוא תיאר ארבעה פגמים. כיום, שמונה פגמים נחשבים חלק מתסמונת שון. לאדם צריכים להיות לפחות שלושה מהפגמים הללו לצורך אבחון. מבין שמונת הפגמים, חסימה מעל המסתם המיטרלי, מסתם מיטרלי דמוי מצנח, היצרות תת-אאורטלית, והצרות (coarctation) אבי העורקים היו ארבעת הראשונים שתוארו.

כיוון שבתסמונת זו מעורבים מומים שונים רבים כל כך, התסמונת מודגמת באופן שונה אצל אנשים שונים, עם מגוון רחב של מומים, תסמינים ובעיות משולבים. מספר הפגמים לא בהכרח קובע את חומרת המחלה.

מהם שמונת הפגמים בתסמונת שון?
קור טריאטריאטום. קור טריאטריאטום הוא מצב בו הפרוזדור השמאלי מחולק לשני מדורים על ידי קרום, עם מעבר דם דרך פתח בקרום. מצב זה מתרחש בפחות מאחוז אחד מכל מומי הלב המולדים. פגם זה קורה כאשר וורידי הריאה, המנקזים את הדם מהריאות אל צדו השמאלי של הלב, אינם מצליחים להתחבר באופן תקין לפרוזדור השמאלי. כתוצאה מכך נוצר קרום בפרוזדור השמאלי. קרום זה מחלק את המדור השמאלי העליון של הלב לשני חלקים חוסם את זרימת הדם לחדר השמאלי. חומרת חסימה זו שונה מאוד מאדם לאדם. ככל שהחסימה חמורה יותר, כך תתבטא מוקדם יותר. באנשים עם חסימה קלה היא עשויה להתבטא רק בתקופת הבגרות המאוחרת.

בילדים עם חסימה חמורה, הקרום עלול למנוע הגעת כמות מספקת של דם לצדו השמאלי של הלב. דבר זה יכול להוביל להצטברות נוזלים בריאות. מצב זה מוכר כבצקת ריאתית. אם החסימה פחות חמורה, היא עדיין חשובה. במשך הזמן, לחץ דם גבוה עלול להתפתח בריאות (יתר לחץ דם ריאתי). חולים עם קור טריאטריאטום יכלים לפתח גם קצב לב מהיר או הפרעות קצב.

צורות קלות של קור טריאטריאטום גורמות להופעת תסמינים מועטים או שהנן ללא תסמינים כלל בינקות. עבור חולים אלו, לעתים קרובות, הבעיות מתרחשות בשלב מאוחר יותר בחיים. בעיות אלו כוללות הפרעות קצב, קרישי דם, בצקת בריאות, ויתר לחץ דם ריאתי.

ניתוח להסרת הקרום הוא פרוצדורה מוצלחת בדרך כלל.
הישנות נדירה.

טבעת המסתם המיטרלי. המסתם המיטרלי מחבר בין הפרוזדור השמאלי והחדר השמאלי. מחלת המסתם המיטרלי מתרחשת כאשר המסתם האמור צר מדי או דולף. מסתמים צרים מדי מפריעים לזרימת הדם. מסתמים דולפים מאפשרים לדם לזרום חזרה אל הפרוזדור השמאלי. מחלת מסתם מיטרלי היא מצב נדיר, ומהווה פחות מאחוז אחד ממומי הלב המולדים.

טבעת המסתם המיטרלי היא קרום סיבי המקיף את פי או בסיס המסתם ומונח מעליו. הקרום דומה במראהו לקליפת תפוז – עבה וסיבית. ניתן לקלף אותו מפי המסתם. טבעת זו מצרה את פתח המסתם וגורמת לחסימה.

הטבעת מופיעה במגוון מצגים, מקל עד חמור.

הסרת הטבעת בניתוח הוא הטיפול המועדף ובדרך כלל הוא טיפול מוצלח. שיעור ההישנות גבוה למדי, בייחוד בילדים צעירים. מסיבה זו, פרוצדורה כירורגית אינה מומלצת בילדים אלא אם כן המצב גורם בעיות. שיטות מבוססות צנתור (הרחבה באמצעות בלון) הנן לעתים מוצלחות באופן זמני. עם זאת, החסימה בדרך כלל חוזרת.

התסמונת מופיעה בחומרה שונה אצל אנשים שונים, עם מגוון רחב של מומים, תסמינים ובעיות משולבים.
מספר הפגמים לא בהכרח קובע את חומרת המחלה.

מסתם מיטרלי דמוי מצנח. בלב תקין, רצועות סיביות, הנקראות מיתרים (chordae) מחוברות לשרירים התומכים את המסתם המיטרלי. רצועות אלו מסייעות למסתם להיפתח ולהיסגר. בלב עם מסתם מיטרלי דמוי מצנח, ישנו רק שריר תומך אחד. האופן שבו הוא מתחבר למסתם נראה כמו מצנח.
מסתם מיטרלי דמוי מצנח לעתים קרובות אינו גורם בעיות. לעתים רחוקות, הוא עלול לגרום היצרות או דליפה של המסתם.

היצרות תת-אאורטלית. היצרות תת-אאורטלית היא מום שכיח בחולים עם תסמונת שון. היא מתרחשת כאשר התעבות קרום או שריר נוצרת מתחת למסתם האאורטלי. כאשר דבר זה קורה, הוא גורם להיצרות במוצא של חדר הלב השמאלי. כתוצאה מכך, החדר השמאלי צריך לעבוד קשה יותר על מנת להזרים את הדם החוצה אל תוך אבי העורקים.

היצרות תת-אאורטלית נוטה לגרום להופעת תסמינים מוקדם יותר מהיצרות במסתם האאורטלי. טיפול מוקדם יותר עשוי לסייע בהצלת המסתם האאורטלי ובכך למנוע החלפת מסתם.

האיור באדיבות שון, JD, סלרס, RD, אנדרסון RC, אדאמס, P, לילהי, CW, אדווארדס, J. מתחם הפיתוח של "מסתם מיטרלי דמוי מצנח", טבעת המסתם המיטרלי או הפרוזדור השמאלי, היצרות תת-אאורטלית והצרות (coarctation) אבי העורקים. הירחון האמריקאי לקרדיולוגיה. 1963;11:714

הטיפול המועדף הוא ניתוח. לא ניתן לבצע את התיקון בצנתור.

בילדים, הקרום יכול לצמוח מחדש, לעתים במהירות.
מצב זה פחות שכיח במבוגרים. היצרות תת-אאורטלית במבוגרים יכולה להישאר יציבה שנים רבות.

מסתם אאורטלי דו-עלי וטבעת מסתם אאורטלי קטנה.
מסתם אאורטלי דו-עלי וטבעת מסתם אאורטלי קטנה מתרחשים לעתים קרובות יחדיו בתסמונת שון. מסתם אאורטלי תקין הנו תלת עלי. כלומר יש לו שלושה עלעלים או חלקים נעים. במסתם דו-עלי יש רק שני עלעלים. תנועת העלעלים מוגבלת ופתיחת המסתם קטנה גם היא. שתי בעיות אלו יחד גורמות להפרעה בזרימת הדם דרך המסתם. חולים עם מום זה עלולים להזדקק לתיקון או החלפת מסתם. פרוצדורת קונו מבוצעת לעתים קרובות בו זמנית על מנת לפתוח או להגדיל את המסתם.

הצרות (קוארקטציה) אבי העורקים.
הצרות אבי העורקים היא היצרות של אבי העורקים סמוך לצינור העורקי (ductus arteriosus). הצינור העורקי הוא כלי דם הנמצא בעובר ומאפשר לדם לעקוף את הריאות. הצינור העורקי רגיש לחמצן; עם הלידה או מיד לאחריה, הוא נסגר. בקוארקטציה שלאבי העורקים, רקמת הצינור עוטפת את אבי העורקים. במהלך סגירתה, היא מתהדקת סביב אבי העורקים כמו לולאה.

ההתבטאות משתנה. אם הבעיה מזוהה בלידה, היא בדרך כלל יותר חמורה. אם התינוק אינו מקבל כמות נאותה של דם לחלק התחתון של הגוף, יש צורך בתיקון ניתוח מידי. זהו הטיפול המועדף בתינוקות ובילדים צעירים. מבוגרים שאובחנו בשלב מאוחר יותר בחיים, סובלים לעתים מצורה קלה יותר. לעתים קרובות חולים אלו סובלים מלחץ דם גבוה קשה לשליטה.

בבני נוער ומבוגרים עם קוארקטציה של אבי העורקים, הרחבת האיזור הצר עם בלון והתקנת תומכן (סטנט) הוא הטיפול המועדף. דבר זה נכון גם במבוגרים שעברו היצרות מחדש של אבי העורקים לאחר התיקון הראשוני. הבלון פותח את ההיצרות והתומכן שומר על אבי העורקים פתוח. שיעורי ההצלחה בפרוצדורה זו גבוהים ביותר.

לאנשים שעברו תיקון קוארקטציה של אבי העורקים בילדותם יכולה להיות היצרות חוזרת כמבוגרים. לא בדיוק ברור אם מדובר בצמיחה מחדש של החסימה או רקמה שלא הוסרה בניתוח הראשוני.

בחלק מהחולים, יכולות להיווצר התרחבות של אבי העורקים (מפרצת) באזור התיקון. בעיה נוספת היא לחץ דם גבוה כרוני וקשה לשליטה. לאחר התיקון, גם אם לחץ הדם של החולה תקין במנוחה, הוא עדיין יכול לעלות בזמן פעילות גופנית. הרופא המטפל עשוי לרצות לבדוק את לחץ הדם
של החולה על ההליכון. כל אדם עם לחץ דם גבוה כרוני שעבר תיקון צריך להיבדק על מנת לבדוק אם הבעיה חזרה. הפגם כנראה מגדיל את הסיכון למחלת עורקים כלילית מוקדמת.
לתיאור מפורט יותר של קוארקטציה של אבי העורקים, ניתן לפנות לפרק אודות קוארקטציה אבי העורקים.

חדר שמאלי היפופלסטי . חדר שמאלי היפופלסטי (קטן) הוא לעתים קרובות נוקשה. לעתים קרובות מחטיאים אותם או לא מייחסים להם את החשיבות הנכונה, בחולים עם פגמים בצדו השמאלי של הלב. נוקשות חדרית שמאלית היא אחד הגורמים העיקריים לתמותה בחולי תסמונת שון והטיפול בו באופן ניתוחי אינו עניין של מה בכך.

חדר נוקשה מסוגל להזרים דם היטב. אולם, כאשר הוא מתרפה על מנת להתמלא בדם לפעימה הבאה, הוא פועל תחת לחץ גבוה יותר מהרגיל. מצב זה יכול לגרום להצטברות נוזלים בריאות (בצקת בריאות), ליתר לחץ דם ריאתי, ולהפרעות קצב לב.

בעיה זו אינה ניתנת לתיקון באמצעות ניתוח אלא מטופלת בעזרת תרופות. תרופות אלו כוללות משתנים ומעכבי ACE. משתנים עוזרים לסלק נוזלים מהגוף. מעכבי ACE משחררים את השרירים ומורידים לחץ מהלב. חשוב מאוד לעקוב אחר מצבים אלו מקרוב כיוון שהם מובילים למספר בעיות ארוכות טווח. הרופא המטפל במומי לב מולדים במבוגרים צריך לעקוב אחר המצב בתשומת לב.

קשת אאורטלית קטנה. אבי העורקים הוא כלי הדם הראשי המוביל דם מהלב לכל האיברים והרקמות בגוף.
אבי עורקים קטן או היפופלסטי יכול להימצא באנשים עם קוארקטציה של אבי העורקים. באנשים עם תסמונת שון יכולה להיות גם קשת אאורטלית קטנה או היפופלסטית. דבר זה גורם ללחץ דם גבוה כרוני. כלומר, החדר השמאלי מזרים תוך התנגדות גבוהה יותר.

האם נשים עם תסמונת שון יכולות ללדת ילדים?
חשוב מאוד עבור חולה הסובלת מתסמונת שון, לשוחח עם רופא הלב המטפל במומי לב מולדים במבוגרים לפני שהיא נכנסת להיריון. ישנם גורמים רבים שיש להביא בחשבון על מנת לקבוע אם היריון יהיה בטוח עבור החולה.

איזה סוג של בדיקה יבצע הרופא במהל הביקור שלי?
דימות רגיל הוא חלק חשוב מהמעקב אחר החולה. מעקב זה כולל:

• אקו-לב מדי שנה עד שנתיים
• MRI או CT לב מדי 5-3 שנים אם החולה עבר בעבר ניתוח או התערבות אחרת באבי העורקים
• מבחן מאמץ על ההליכון במטרה לבדוק את היכולת לבצע פעילות גופנית ואת תגובת לחץ הדם לפעילות הגופנית
• צנתור לבבי להערכת חומרת הפגמים.

על החולה לשוחח עם המומחה למומי לב מולדים במבוגרים אודות סוג הבדיקות המתאימות לו ועל מצבו.

איזה סוג של מעקב לבבי מומלץ למבוגרים עם תסמונת שון?
מומחים ממליצים כי כל אדם עם תסמונת שון יהיה תחת מעקב סדיר במסגרת יחידה העוסקת במומי לב מולדים במבוגרים. הטיפול מותאם אישית. מומחה במומי לב מולדים במבוגרים של החולה ימליץ לו איזה סוג בדיקות עליו לעבור ובאיזה תדירות עליו להיבדק.

היא נלקחת ממני במהירות אדירה, נשלחת לכדור הארץ על מנת לעבור בדיקות... ואני? נותרת ללא התינוקת שלי, הידיים שלי נופלות לצידי גופי, אבל אז אני מרגישה את הקול שלה בראשי, היא מנסה להרגיע אותי מלטפת את מחשבותיי במחשבותיה הפשוטות והתינוקיות.

אני פורצת בבכי, אומרת לאמא שלי, "היא ת- ת- תהיה בסדר... נכון?" שואלת לבסוף.

"אני יכולה רק לקוות..." היא עונה לי. "אני מצטערת, יא בינת'י... אבל אין דבר שנוכל לעשות עכשיו, מלבד לחכות לתוצאות."

מנידה בראשה לשלילה, היא טופחת על כף ידי בנחמה, נאנחת כשרואה את דמעותיי זולגות להן על פניי, אבל לא אכפת לי, אני רק רוצה להתקפל על הצד ולישון שנה שלמה, אך אז נזכרת בבני המתוק שיצא שניות מספר לפני ביתי שכעת אני יודעת, בתוכי ששמה יהיה אנג'ליקה. ובני כריסטיאן, יהיה ליורש של אבי.

"איפה כריס?" אני שואלת את אימי, מביטה לצדדים על מנת לאתר את בני, עיניי עיוורות כמעט אף שמתרפאות להן, באופן אוטומטי.

"כריס?" היא שואלת אותי, מחייכת אליי חיוך שאיני יכולה לראות, אבל כן יכולה לשמוע מקולה המתרומם, בסופו, "כריס... מי זה כריס?"

אני מגלגלת את עיניי, אומרת לה, בטון שלא יסבול שהיות, או השהיות כלשהן, "הבן שלי, כריסטיאן!" מגלגלת את עיניי פעם נוספת כשהיא מתחילה לצחקק לעצמה, ממלמלת לעצמה, 'אני לא הייתי מאמינה שתרצי לקרוא לבן שלך על שם האבות הקדמונים שלך...'

"אבל אני מחליטה איך לקרוא להם. לשני ילדיי. לבתי הקטנה אקרא אנג'ליקה - אנג'ל, ולבני כריסטיאן - כריס." אני אומרת לה, מיד מוסיפה, "כי היא המלאכית שלי. והוא יהיה כמו אבות אבותיי חזק ואמיץ, הוא ישמור ויגן עליה מפני כל דבר שלא יקרה לה." מהנהנת לעצמי בראשי. כמו מאשרת את השמות שבחרתי לילדים שלי.

אימי מהנהנת גם היא בראשה, אבל אז היא מנידה בו לשלילה, כאילו רק עכשיו הבינה מה אמרתי. היא פותחת את פיה הרחב מנסה לומר משהו, רק על מנת שאבי שחיכה מחוץ לאזור הלידות של גוב האריות, ייכנס וימשוך אותה החוצה, מזרועה. אומר לה, בקול שלא עולה מעל ללחישה, אך כמובן שאני שומעת את דבריו, "אני לא מוצא את הנכד שלי..."

דבר שגורם לגופי מיד להתקשח, אני מתרוממת לישיבה או לפחות מנסה, אך אימי נכנסת בחזרה פנימה אל תוך החדר המיוחד שגוב האריות בנה בשבילי, אומרת לי, "הו לא לא... לאן את חושבת שאת הולכת, שימדורה יאנה? את לא הולכת לשום מקום. הבן שלך, והנכד שלך נמצא פה איפשהו... תשתמש באף שלך, ותמצא אותו." פונה בסופו של דבר אל אבי, נוזפת בו.

"סליחה, סליחה..." הוא אומר לי, "מצטער, ניסיתי למנוע מאימך הפטפטנית לדבר. אך טוב, נו... אני מבין שאין לי כבר שום סיכוי לעשות את זה..." נכנס אל תוך החדר, רואה אותי על המיטה ומביט אל הבטן הגדולה שהייתה לי, שכעת נראית כאילו עשו לה פאנצ'ר, מצחקק ואומר, "זה נראה כאילו פינצ'רו את הבטן שלך..."

"אוי, תהיה בשקט..." אימי עונה לו במקומי, כי אני עסוקה מדי בלבכות את חיי החוצה, "אוי אתה רואה מה עשית עכשיו?" אומרת לו, עושה לו קישטה, עם ידה. מוסיפה מיד וממשיכה לנזוף בו, "אם אין לך שום דבר טוב לומר לבת שלך, אז עדיף שתשתוק."

"סליחה, יא בינת'י... אני מצטער... לא התכוונתי לפגוע ברגשותייך... די די... יהיה בסדר... אני מצטער גם על שגרמתי לך להקשות את ליבך כנגד בעלך... זו הייתה הטעות שלי... אבל הנבואה... היא מוכרחה להתגשם!" אני שומעת אותו, אך לא מבינה את כוונתו, אבל עצם הזכרת ליאון, גם אם לא בשמו אלא בתואר שלו, גורמת לדמעותיי לזרום ביתר שאת.

אימי פותחת את פיה בהינף ידה, קוראת בקול רם וברור, "calladito te ves más bonito!" משתיקה אותו עם כישוף שאני אישית מאוד אוהבת. כישוף שאומר, 'תשתוק כך אתה יותר יפה...' מה שגורם לי לצחקק.

אני מביטה באימי, שמהנהנת פעמיים נוספות, ומושכת את אבי מהחדר.

~כעבור חצי שנה~

עברה חצי שנה שלמה של בדיקות רפואיות לבתי והיום היא חייבת לעבור ניתוח לב פתוח.

מודאגת כמו אני לא יודעת מה אני מסתובבת מחוץ לחדר המיון, הלוך ושוב, הלוך וחזור... ככה שוב ושוב... פאקינג עושה חור ברצפה מרוב הליכות...

רק שליאון לא יגיע... גאד, בבקשה... רק שהוא לא יגיע. אני חושבת לעצמי, יודעת שהעובדה שביתי מנותחת פה בישראל ואף יותר מזה, כה קרוב לתל אביב, לא תעבור כל כך בקלות אצל בעלי. אחרי הכל, הניתוח של אנג'ל שלי, של המלאכית הקטנה שלי, מתבצע בבית החולים שיבא תל השומר. בית החולים הטוב ביותר בתחום הקרדיולוגיה שיטפל בביתי בת החצי שנה, בצורה הטובה ביותר שקיימת.

הזמן עובר, השעות נוקפות וכעבור זמן שנדמה לי כמו נצח, אך לאמיתו של דבר, ארך בסך הכל שעות, הרופא יוצא ואומר, "הניתוח עבר בהצלחה המירבית ואת יכולה להיכנס עוד מעט לראותה." הוא לאחר מכן, פונה אליי אישית ואומר, "תיקנו לה את הקואורוטציה של האאורטה, כך שהיא תהיה בסדר גמור... אך יהיה צורך בבדיקות שגרתיות על מנת להיות בטוחים שמה שעשינו שם אכן פועל כשורה. אך הקשיבי לי, בבקשה, גברת אשרף," הוא נעצר לרגע, אך מיד ממשיך, "ייתכן כי זה לא יהיה הניתוח האחרון, יש לביתך עשרים ושמונה מומים בלב... וכן, כולם מולדים."

"עשרים ושמונה מומים מולדים?" אני שואלת אותו, פניי מתכרכמות, "אז זה אכן בדיוק כמו שתיארתי לך, אז לפני חצי שנה, זה מה שנקרא, אממ... שון משהו..."

"אכן כן," הוא עונה לי מצחקק מעט על השם שאמרתי, אך מיד מרצין בהתאם לנסיבות, ממשיך ואומר, "זה נקרא שון קומפלקס... זהו סינדרום מסובך מאוד בו ה - aorta שינתה את מיקומה עם ה - upper vena cava... " הוא מסיים בחיוך רחב, כאילו אומר לעצמו, בואי נראה אם הבנת משהו.

אני מביטה בו, מצחי מכווץ כולו, חושבת לעצמי, אני שונאת שהם עושים את זה! סתם זורקים לאוויר מילים רפואיות שאף אחד לא מכיר, ומצפים ממך לדעת הכל. אני פותחת את פי ומנסה לברר, מהם המונחים עליהם הוא מדבר, כי אני לא לא הבנתי כלום.

אך הרופא עם כל הסתימות הכללית שלו, בנוגע למה אומרים למשפחות המטופלים שלו איכשהו שם לב שאיני מבינה דבר, מאחר והוא נאנח, אומר, "כלומר אבי העורקים, שהוא העורק הראשי שמגיע מהלב אל הריאות, התחלף עם הווריד הנבוב העליון, מה שאומר בקיצור ולעניין, שעכשיו יש לך ילדה עם מלא בעיות לבביות..." חיוכו שב אח פניו כאילו הוא אומר לעצמו, זהו. עכשיו, אם היא לא תבין את זה, היא פשוט טיפשה. אבל לצערו הרב, אני לא מוכנה לקבל את היחס המשפיל הזה, אני תופסת בשפתו התחתונה ומושכת אותה אליי, האידיוט צורח, אך איני משחררת ממנו.

אומרת לו, "אתה לא תתייחס אליי כאל טיפשה," מבהירה לו, מזל שלו שאנחנו במשרדו, מאחר ואם זה היה קורה מחוץ למשרד הזה, אני די בטוחה שזה היה יוצר לו שערוריה שאין לו שום סיכוי לצאת ממנה. אני משחררת משפתו, ממשיכה ומוסיפה, "אני רוצה דיווח מפורט על מה שקורה עם הבת שלי... אחרת השערוריה שאתה תיפול אל תוכה תהיה כל כך גדולה... כל כך בוערת, שאין לך את הכסף המספיק על מנת לכבות אותה." מזהירה אותו.

מהנהן אליי במהירות, שפתו התחתונה צבועה כרגע בסגול ולי, זה לא מזיז אפילו שריר קטן מהתחת שלי שהיא כך.

הוא מתחיל לשבת בחזרה על כיסאו, אחרי שהתרומם ממנו, כתוצאה ממשיכת שפתו, אך אז נכנס אל החדר מישהו והוא ממהר להתרומם בחזרה, בעיניו מבט של פחד טהור.

אני חשה במבט הצורב בגבי, עוד בטרם הוא פותח את פיו ואומר, "מגי?"

~~המשך יבוא~~

אוקיי, אז שאלות...

1. מי זה שנכנס ככה לחדר?
2. האם הוא הגיע כי הוא יודע?
3. האם זו הפעם הראשונה, בה הוא יודע שהיא שם?
4. מה עם נימי שלנו וארוסתו היפה?

כל זאת ועוד בפרק הבא!