כל היום הייתי טרודה במחשבות על הביצה והיצורים האלו. איך שהם הרגו את הכתב... זה היה מחליא. לא הייתי היחידה. אבל כן הייתי היחידה (ככל הנראה, אני לא בטוחה ממש) שידעה איך הביצה הזאת נוצרת. מאוד רציתי לשתף מישהו במחשבותיי, והחלטתי שזו תהיה נעמה. מכמה סיבות. הראשונה, היא שנעמה היא חברה טובה שלי ואני מרגישה חופשי לספר לה דברים. אם ככה, למה לא אנג'ל? אולי אתם שואלים. אז זה בגלל שהיה לי חשד, שאולי גם נעמה חלמה את החלום הזה. לשתינו הייתה היכולת הזו, בזמן התחרות, לשתינו היו חזיונות, וחלומות. אבל לא הייתה לי כל דרך לשתף את נעמה מבלי שאף אחד ישמע. לא רציתי שגם אנג'ל תדע. אני לא יודעת למה לא, אבל פשוט הייתה לי הרגשה שלא כדאי. אז במהלך כל היום, ניסיתי לצלצל לנעמה. הפעם האחרונה שבה ניסיתי הייתה בהפסקה, שבה הלכתי לשירותים וסימסתי לנעמה.

אני: היי נעמה!
נעמה: שני? הכל בסדר?
אני: כן, יש לי משהו לספר לך.
נעמה: גם לי האמת.
אני: אני אתחיל.
נעמה: אוקיי
אני: היה לי חלום.
נעמה: אהה, גם לי.
אני: אותו אחד. ניחשתי.
נעמה: כן, על הביצה, נכון? חלמת על איך היא נוצרה?
אני: כן
נעמה: נמשיך לדבר מאוחר יותר, טוב?
אני: אוקיי, ביי!
נעמה: רגע, שני.
אני: כן?
נעמה: תמחקי את ההתכתבות הזו, שאף אחד לא יראה. ואל תספרי לאנג'ל, טוב? ולא לאף אחד אחר. אני מרגישה שזה צריך להישאר בין שתינו. טוב?
אני: ברור. גם אני חשבתי ככה.
נעמה: מעולה. ביי!
אני: ביי נעמה!

מחקתי את כל ההודעות האלו מהצ'אט, וחזרתי לכיתה. "היי זילי. איפה היית?" אנג'ל שאלה אותי ברגע שהתיישבתי לידה. "בשירותים." עניתי בקרירות. "כל כך הרבה זמן?" היא שאלה, בצחוק. "כבר נגמרת ההפסקה! לא הולכים לשירותים לעשרים דקות..." אמרה. "אז אני, כן. מה אכפת לך בכלל?" אמרתי בכעס. פניה הרצינו, וראיתי שהיא נפגעה. מיד רציתי להתנצל, לא הבנתי מה עבר לי בראש, אבל ברגע שפתחתי את פי אנג'ל דיברה. "לא אכפת לי!" היא קראה, קולה הדהד בכיתה הריקה. הא עברה לשולחן מאחורי בכעס, ופתחה בנוקשות ספר, מבלי לקרוא, מותירה אותי נפעמת, עם פה פעור, בוהה בחלל האוויר. בהמשך היום, ניסיתי לדבר עם אנג'ל ולהסביר לה שסתם התעצבנתי, ושאני מצטערת. אבל לא הלך לי. היא דחתה אותי כל פעם שהתקרבתי אליה, וסרבה לדבר איתי כלל. ובדיוק עכשיו, המורה למדעים החליט שיש לנו משימה משותפת, אנחנו צריכות לכתוב יחד חיבור. אז אנג'ל אמרה לי שתי מילים. "היום, בשלוש." היא נעצה בי מבט קריר ופנתה משם, שוב, מותירה אותי בוהה באופק. כשעליתי לאוטובוס אנג'ל לא הייתה שם. אז ציפיתי לראות אותה בבית. אחרי הכל, אנחנו חולקות חדר, היא לא תצליח להתחמק ממני בקלות כזו. אבל היא לא הייתה בבית. וכששאלתי את אנה, היא אמרה שאנג'ל נסעה לבית של סתיו, מהכיתה שלנו, לצורך עבודה במדעים. עכשיו כבר רתחתי מזעם. אני אמורה לעשות עם אנג'ל את העבודה! אבל הנהנתי אל אנה ופניתי משם למעלה. כשהגעתי ראיתי שהמורה למדעים עדכנה שיש כמה זוגות שהשתנו, עקב בקשות, ואני הייתי ביניהן. אנג'ל כנראה ביקשה לעבור, וכעת היא עם סתיו. אני עכשיו יחד עם השותף הקודם של סתיו, רועי. מעולם לא יצא לי להכיר את רועי. אולי עכשיו יצא לי. צלצלתי אליו.

"היי רועי! זאת שני כיסלו, מכיתה ט' 3" אמרתי בשמחה. קיוויתי שאולי אסתדר עם רועי, והעבודה הזאת תשכיח ממני כרגע את אנג'ל. "אה... כן, אני יודע" הוא מלמל חלושות. "אה! באמת? לא ידעתי שיש לך את מספר הטלפון שלי! האם דיברנו פעם?" שאלתי, פחות מסקרנות, אלא יותר מרצון שיראה בי נחמדה. "לא. יש לי את המספר של כולם מהכיתה. תראי שני... אה, איך אומר את זה בצורה מנומסת... אני לא אמור לדבר איתך." הוא אמר. "מה? מה זאת אומרת לא אמור לדבר איתי?" שאלתי בבהלה. "סתיו הכריזה בקבוצה של הכיתה שמי שמדבר איתך הוא אפס, ואני... אה, מחבב את סתיו" הוא אמר. אה. ברור. סתיו היא מלכת הכיתה. "אבל אני גם בקבוצה של הכיתה..." אמרתי. "איך לא ראיתי את זה?" שאלתי. "אה, מדובר בקבוצה החדשה, 'ט' 3 המדהימה ללא לוזרים', האמת, את היחידה שלא בקבוצה..." מלמל. "בסדר. להתראות." אמרתי בכעס וניתקתי את השיחה. יופי. מעולה, עכשיו חרם?! בטח אנג'ל כעסה עלי קצת, ובלי כוונה (כי אני מכירה את אנג'ל מספיק כדי לדעת שאין מצב שהיא הייתה מתנהגת ככה) היא אמרה לסתיו שהיא מעוצבנת עלי, ואז סתיו פקדה על כולם לא לדבר איתי. התקשרתי לאנג'ל. "זילי... אני כל כך מצטערת" היא אמרה בלי שהספקתי בכלל לומר שלום. "אני... באמת, סליחה. לא התכוונתי שזה יקרה" היא החניקה יפחת בכי. "זה בסדר אנג'ל, אני לא כועסת" אמרתי ברוגע כי לשמע הבכי כל כעסי התנדף כלא היה. "בואי הביתה, אני אסביר לך הכל." היא אמרה משהו לחיוב, וברגע שהשיחה נגמרה, הייתי מוכרחה לבצע עוד שיחה אחרונה. התקשרתי אל נעמה. "נעמה, אנג'ל מאוד כעסה עלי, עכשיו כבר לא, אבל הכל התחיל כי היא ראתה שהסתרתי ממנה משהו. את חושבת שאפשר לספר לה?" דיברתי מאוד מהר. "כן, שני, אני חושבת שאנחנו צריכות לסכם משהו." היא אמרה. "הא?" שאלתי, מחכה להמשך. "אז מה אם לאנג'ל אין מתת? היא חלק מהכל עכשיו. אנחנו צריכות לשתף אותה. בסדר?" היא שאלה. "בסדר גמור" אמרתי, חיוך קטן מופיע על פני. "מעולה" אמרה נעמה. "אני מספרת לה" אמרתי, ונעמה סגרה את השיחה. סיפרתי בפירוט לאנג'ל על חלומי ועל החלום של נעמה, ועל השיחות שלנו, מבלי להחסיר פרט. אחרי שסיימתי, אנג'ל התקשרה לסתיו וצרחה עליה, עד שסתיו אמרה לכולם להפסיק את החרם השטותי והילדותי הזה. האמת, הכל היה ממש נחמד אותו אחר הצהריים. סתיו ורועי עברו לעבוד יחד, וגם אני ואנג'ל. הגשנו במהירות את העבודה ונהנינו. עוד הערב. בערב, הכל התחיל להשתבש.

---------------------------

היי! 
בגלל שאני חוזרת עכשיו ללימודים, מעכשיו (לא כולל השבוע הזה) אני מעלה פרקים רק בחמישי... אז תהנו מהפרק!
ואם אהבתם תתנו כוכב!