"הביצה מתמוססת! לא חשבנו שככה היא תבקע! היא, היא פשוט נעלמה לגמרי! זה מפתיע! אבל... תראו מה יש בתוכה..." אמר הכתב. כולנו פערנו את פיותינו למראה היצור הצהוב הזרחני שיצא מהביצה. "אה... ניפגש מחר!" קרא הכתב, והשידור נפסק. אבל לא לפני שהספקתי לצלם תמונה. אנה נראתה מאוכזבת ומסוקרנת, וכמוה גם אנג'ל ונעמה. סימנתי לשתיהן לבוא אחרי, ונכנסנו לחדר שלי ושל אנג'ל. "תראו" אמרתי, ושלפתי את הטלפון. פתחתי גלריה והגדלתי את התמונה. "וואו" התפעלה נעמה. "כן. תראו, אין לו גפיים" הצבעתי על היצור. כל אחת מאיתנו סקרה אותו במשך מספר דקות. הוא היה צהוב זרחני, ולא היו לו ידיים או רגליים. היו לו שתי קרניים קטנטנות שבצבצו מתוך גוף נחשי עבה. אפשר לומר שהיה לו פה- מעין חריץ קטן עקלקל בראש הגוף, ועיניים לא היו ממש. היצור ריתק אותי. נעמה ואנג'ל המשיכו לבחון אותו, והייתה שתיקה. לבסוף שברתי אותה. "הממ... הוא מעניין. אבל לא דומה לשום יצור שראיתי עד עכשיו. מה אתכן?" שאלתי, למרות שידעתי שהתשובה תהיה שלילית. אנג'ל הנידה בראשה. "זה מאוד מעניין אותי. איך הוא נוצר?" שאלה נעמה בסקרנות. משכתי בכתפיי.
למחרת בבוקר, נעמה עזבה. בערב היה שידור נוסף על הביצה, ונעמה התקשרה ממש לפניו. "אני חושבת, שכדאי שנצפה בשידור יחד. יש לי תחושה כזאת. אולי תבואו?" אני ואנג'ל הסכמנו, והגענו דקות ספורות לפני שש לביתה של נעמה. התיישבנו מהר על הספות, ונעמה הכינה לכולנו פופקורן, מצחקקת על זה שאנג'ל בטח תתחיל להיחנק ממנו. אנג'ל רטנה, אבל חייכה. התיישבנו שלושתנו יחד, מסוקרנות ומתעניינות לקראת השידור. הכתב הראה לרגע את היצור ומיד המשיך. "הו! מה זה?" הכתב הופתע, לפתע הופיע מלבד היצור הקטן והצהוב, שני יצורים קצת גדולים יותר, אחד ורוד זרחני, והשני כחול זרחני. "אני רואה שיש לו משפחה! שלום!" כמובן שהיצורים לא שמעו אותו, הרי לא היה אף אחד לידם, רק מצלמה. הקו העקלקל שדמה לפה זע קלות אצל היצור הוורוד, ומיד אחר כך גם אצל הצהוב. שמעתי במוחי לרגע את המילים: "אמא", וגם "חמודי הכל בסדר?" היצור הכחול שם לב למצלמה ככל הנראה, כי הוא התקרב אליה, ובשבריר שניה המצלמה נסדקה. "אוי! נראה שהם אלימים!" צחק הכתב. "כעת אין לנו מצלמה, אז נמשיך מחר, החוקר שלנו ילך לפגוש את החמודים האלו!" הוא אמר, והשידור נפסק. אני, נעמה, אנג'ל, ואבא של נעמה שנכנס, היינו עם פיות פעורים. נעמה, שלא שמה לב לאבא שלה אמרה "אני מרגישה שהוא מר-" היא נקטעה בידי, כי לא רציתי שאבא שלה יגלה את סודנו. "שלום מר מגן!" קראתי. נעמה הבינה את הרמז, ושתקה. "שלום שני, אנג'ל." אמר אבא של נעמה. "בואו לחדר שלי" אמרה נעמה והובילה אותנו בהמשך המסדרון. "היצורים האלה, הם ההורים של היצור הצהוב, הכחול חשש, הוורוד הרגיש הקלה, והצהוב שמח" אמרה נעמה ברגע שסגרה את דלת חדרה. "ואני שמעתי אותם מדברים! הצהוב אמר לוורודה 'אמא', והוורודה אמרה לו 'חמודי הכל בסדר?'" אמרתי. אנג'ל פערה את פיה. "אתן שמעתן משהו?" שאלתי. "לא" ענתה נעמה. "מוזר. בדרך כלל שאני שומעת שפה אחרת אחרים שומעים אותה גם, פשוט לא מצליחים לתרגם..." אמרתי. "את יודעת איזו שפה זאת?" שאלה אנג'ל. "לא... אף פעם לא שמעתי אותה" אמרתי. 

--------------------------------

לא צפוי, אה? אני יודעת שזה קצת קצר... מצטערת. 
אהבתם? רוצים המשך?
אם התשובה היא כן אשמח שתתנו כוכב! (ואם בא לכם גם לכתוב תגובה, עוד יותר טוב!) ביי💖💙