השראה ; חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד, חלום שהיה לי

אזהרות ; ספויילרים לחיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד

--- --- ---

"מה יקרה אם ג'ייקוב קובלסקי ייחדל מלהתקיים?" זו הייתה שאלה תמוהה לשמוע מפי כל אדם, אלמלא הרימה את עיניה ונחרדה לגלות שעמד מולה דווקא האחד שאותן מילים התאימו לו כפי שחזותו התאימה לאפלה ששררה סביבו.

היא עמדה מול בריכה עגולה בחדר שחור עשוי לבנים, ואורו של הירח נפל מעל צללי עננים של לילה. בצדו השני של שפת המים התרוממה במה משולשת, ונסקה גבוה בשביל להחזיק את דמות הקוסם המהולל.

"מהולל" בשל כוחו ושמו שהולכים לפניו. אין אחד בעולם הקסמים שלא שמע על גרינדלוולד.

היא עמדה כל כך רחוק וכל כך קרוב אליו, מספיק בשביל להרגיש בלבה מתכווץ.

השאלה כוונה אליה, והיא תהתה - הוא מכיר אותה?

"ג'ייקוב הוא לא איום." היא ענתה. ידיה התכווצו לאגרופים ריקים.

"הוא האהוב של אחותך, קוויני. נכון?"

"היה. כן."

"תמיד יהיה. העלמה גולדסטיין, אהובים לעולם לא מתים. רק מלחמות אבודות מכתימות את נפשם."

"אתה מדבר בצחות שכזאת ביחס למי שהרג אלפים." ההילאית ענתה, מבלי לחשוב על המילים שגולשות על לשונה. היא חשה מאויימת, אך לא מפוחדת, ולבה הרגיש חזק מתמיד.

"בכל מלחמה יש קורבנות," הקוסם אמר. "ועם כל אחד נוסף, הקרב רק גובר. את יודעת את זה, נכון?"

"למה אני כאן?" טינה שאלה.

"את הרי כבר יודעת." השיב לה. "אז תאמרי לי, מה יקרה אם ג'ייקוב קובלסקי ייחדל מלהתקיים?"

"זה איום?" היא צמצמה את עיניה, ועיניו שלו דבקו רק אליה - אחת שחורה ואחת לבנה, כמעין סמל לכוח החצוי שעומד ברשותו.

"תעני על השאלה, העלמה גולדסטיין." קולו עלה בציפייה.

אז כדבריו, היא חשבה, ואז בראשה עלתה תשובה: "קוויני לא תהיה בסכנה."

"את אוהבת את אחותך, נכון? לא היית רוצה שהיא תהיה תחת סכנה."

"אני מבינה לאן אתה מוביל אותי אבל אני לא אלך אחרייך. קוויני התעוורה מהתקווה, אבל אני יודעת שיש יותר משחור ולבן. היא לא תישאר איתך לנצח, היא חכמה."

"וגם את חכמה, טינה." קולו נמשך כגלים שקטים לפני סערה בים. הוא היה מעט חרוך, שחוק אך מלא בעוצמה ששמר אצלו.

כל עולם הקסמים ידע שזו סכנה להיות בקרבתו.

"אני לא אבחר בשבילך תשובה. אני לא מוכנה לסכן אף אדם חף מפשע."

"אף אדם אינו חף מפשע. כל אחד הוא חלק קטן מתוך הכאוס שמתחולל בעולם הזה, בעולם שלנו, של כולנו." הוא דיבר אליה בביטחון מרטיט, אך מאחורי אותו ביטחון ידעה שחייב להיות חלק של רוך, חלק שאפשר לדקור, להסיט ולמשוך לטובתך.

לא היא תעשה את זה, כי היא חלשה. אבל היא, יש בה מספיק מהכוח שצריך כדי להישאר ער.

"לכל מטבע יש שני צדדים. ברגע שאת בוחרת באחד, האחר נעלם. ברגע שתבחרי באחד שאת חייבת ולא באחד שאת צריכה, תתחרטי כי לא תהיה עוד דרך חזרה."

"ולכן אני לא בוחרת, בשאלה שאסור להשיב עליה." ענתה. "ומתי אתה תבחר?"

"אני כבר בחרתי, העלמה גולדסטיין." אמר. "לכן אני כאן."

היא רצתה לחייך, אך לא הייתה יכולה. פניה התקבעו, נזהרים מכל תנועה. "זה לא באמת אתה, נכון?"

טינה הייתה בטוחה ששמעה את קולו מחזיר לה תשובה, אך קול אחר ענה לה, ולא מה שרצתה לשמוע.

"טינה. טינה, תתעוררי." כשהרימה את ראשה ראתה עיניים עמוקות מסתכלות עליה מתחת לפנים שפופות. היא ישבה מול הבחור בהיר השיער, מבט סקרן ומתמיד על פניו, בתוך קרון רכבת שנסעה בזמן שיא. "הגענו."