פרנק היה עם אביו ועם הייזל. הייזל הייתה איתם כיוון שחיכתה לאביה, כי עכשיו הוא היה האדס. פרנק הקשיב בחשש לאביו מדבר על אימו, על הקרב האחרון שאליו יצאה, בתקווה לפגוש אותו. "ואז הוא עשה ככה-" מארס הדגים תנועת קרב כמו ילד קטן. "ואז ספלחש! הוא מת!" עכשיו מארס הדגים ירייה ברובה. פרנק בלע את הקיא שעלה לו. הייזל שלחה לו מבט מעודד מהצד ולחצה בידו לתמיכה. פרנק הודה בליבו על כך שהאדס עכשיו....טוב, האדס. בזכות זה הייזל עכשיו איתו.  "מדהים." הוא הצליח להגיד.עיניו של אל המלחמה נצצו. הוא פרע את השיער של פרנק, עד כמה שהצליח לפחות, עם התספורת הרומית. "לא הייתי אומר שמלחמה היא דבר מדהים, פרנק." פרנק הסמיק כשהוא אמר את שמו. "יותר הייתי אומר שהיא הורסת. במובן הרע של הדבר." הוא קרץ לכיוון הייזל, שבלעה רוק במבוכה עכשיו ונופפה בידה מול פניה, הגירסה החמודה של פעם. פרנק החמיץ פנים לאביו, שנראה משועשע מהעניין, ולחץ את ידה בעידוד. "יופי, אבא. אז מה קרה לאמא?" הוא שאל. לשם שינויי, למארס יצאה הרוח מהמפרשים. "הורס שמחות. כמו סבתך. אימך...אני לא יודע, האמת. אני רק יודע שהיא איננה. חנית? ירייה מכדור? זה יכול להיות כל דבר." 'אתה יכול להיות כל דבר,' המשפט הזה עלה בפרנק לפתע. "היא ידעה, נכון?" פרנק שאל את מארס. "על האלים. המחנות. פיסת העץ. הן ידעו על הכל." מארס הנהן בעיניים עם מבט מרוחק. פרנק קלט עכשיו שמארס מתגעגע לאימו. הוא כחכח בגרון. "הייזל ואני הולכים לחברים שלנו." אמר. מארס הנהן והם הלכו. כשהם הגיעו לחדר הכס, הם ראו את אפולו מדבר בנעימים עם וויל, ניקו והאדס וריינה וג'ייסון ומג ההיא.

הם התקרבו אליהם. "ואז עשינו ככה." אפולו אמר ופרנק התחרט שהלכו אליהם. הוא נשמע כמו אבא שלו. וויל ליד אפולו נראה אומלל בדיוק כמו שפרנק היה כששמע סיפורי מלחמה. הוא לא הפסיק להגניב מבטים מתנצלים לניקו, שהנהן כל פעם ואז חזר לדבר עם ריינה. "ואז ככה," אפולו הוסיף ותיאר. "ואז ככה," מג אמרה. "ואז בום! אני אל! גורו מפניי! ועכשיו אני כבר לא אל. עוד פעם." מג העמידה פני מתעלפת עכשיו. אפולו החמיץ פנים ותפס אותה לפני שנפלה. הייזל התרחקה במבוכה מהם לליאו ואביו, כיוון שלא יכלה לפגוש את האדס. פרנק נותר נבוך. "ואז בנג, אני כ ן אל" אפולו הוסיף ופרע למג את השיער. היא החמיצה פנים הפעם ואפולו צחק. "היי פרנק" האדס אמר. "אתה מכיר אותי?" פרנק התפלא. האדס הנהן. "אלים," ניקו אמר כשהוא מסתכל לכיוון הייזל, "לא משנה מה הגירסה שלהם עכשיו, הם מכירים אותך." הוא נשען על ריינה וסיים להסביר. ריינה חיבקה אותו. פרנק הסתכל בחשש על וויל כדי לראות איך הוא מגיב, אבל הוא רק חייך להפתעתו בהבנה ונשען על אביו. "אה." פרנק אמר לדממה. 

"היכן אביך, פרנק? עליי לדבר איתו." האדס אמר."לא," ניקו מחה ונשען על אביו עוד. פרנק חייך. הוא הרגיש כמעט כמו ילד רגיל עכשיו. "אתה נשאר." האדס צחק וטפח לניקו על הכתף. "ניקו, לאלים יש עסקים חשובים. תן לו ללכת." אמרה ריינה בחיבה. ניקו נשף. "חשובים יותר מאיתנו?" "נה," אפולו אמר. "חשובים לא פחות מכם. אני צודק, האדס?" אל השאול הנהן ונראה מופתע מעט מאפולו. "אוף," ניקו רטן וקם מאביו ישר לחיבוק של וויל. ריינה טפחה לניקו על הגב בזמן שהאדס נעלם במסע צללים אחרי שצחק. "גם לך יש משהו חשוב לעשות עכשיו, ניקו." אמרה והסתכלה על פרנק. ניקו הניד בראשו בזמן שוויל ליטף אותו. "אין לי שום דבר לעשות, ריינה אווילה רמירז אריאנו." ריינה צחקה. "באמת, ריינה" וויל אמר. "החבר שלי סבל מספיק." ריינה הנהנה. ניקו קם מוויל במהירות, משום מה כועס ונראה מבוהל. וויל חייך והרים גבה אחר כך. "בסדר, אז בלי ניסוחים כאלה" וויל אמר. ניקו נרגע וחזר לוויל, שחייך וחזר ללטף אותו. "אני מבין" פרנק קלט לפתע מה ריינה רוצה להגיד לו. איזה אידיוט הוא. "אתם זוג." הוא התחרט על זה שאמר את זה ככה איך שזה יצא מפיו. ניקו נראה מובך עד אימה. אפילו וויל הסמיק. פרנק רצה לחנוק את עצמו כשנזכר מאיזו תקופה ניקו הגיע. "אממ..." פרנק מלמל, אדום גם הוא. "אני מצטער." "זה בסדר, פרנק" ריינה אמרה ומשכה אליה את ניקו לחיבוק. וויל נשען על אביו, שחיבק אותו ביד אחת. ניקו עדיין ניסה להחלץ מריינה, אבל היא שמרה עליו. "כן. זה מה שניקו רצה להגיד לך." ניקו פתח את העיניים והסתכל על ריינה בפרצוף חמוץ. "זה מה שר י י נ ה רצתה להגיד לך. אני לא...אני לא אוהב-" ניקו נראה על סף דמעות פתאום."זה בסדר" פרנק אמר במבוכה בעוד ריינה מלטפת את ניקו. "אני מקבל אותך. לא אכפת לי את מי תאהב." "הא" ג'ייסון אמר. נראה שנפלט לו."זוכר מה אמרתי לך, ניקו?" הוא הוסיף. ניקו שתק. "טוב," ניקו חרק שיניים ומחה את עיניו. "שיהיה. אני...אני- אני אוהב את וויל." הוא האדים. ריינה חיבקה אותו חזק יותר. "הקודם שאהבתי....היה...פרסי." ניקו התנשף עכשיו. "פרסי?" פרנק שאל בזעזוע. "הוא היה  הטעם שלך?" ניקו האדים. ריינה גיחכה לפרנק. "נראה לי שמישהו פה מנסה להגיד," היא דקרה את ניקו בחזה שלו, "שהוא אוהב בנים ושהוא שמח שאתם בסדר עם זה." "נראה לי שמישהי פה רוצה," ניקו הצליח לומר בזמן שהתנשף ומחה את עיניו וריינה חיבקה אותו, "את המכות של החיים שלה." ריינה צחקה וגם ג'ייסון, וגם פייפר שהגיעה, לשמחת כולם בלי ליוויי אימה.  "ממש. אתה לא תצליח לתפוס אותי. אני בת בלונה, זוכר? הכוחות שלי אינם אוזלים לעולם." "אה, כן?" ניקו שאל והתיישב, עדיין מוחה את עיניו. "טוב, אז בואי נראה אותך." "טעות," וויל אמר ומשך את ניקו אליו. "בוא נרדוף שנינו אחרי ריינה." ניקו הנהן ונחלץ מוויל, שחייך. "כן." ניקו הסכים והם קמו, מתחילים לרדוף אחרי הציידת וג'ייסון, צוחקים. פרנק ופייפר צחקו והצטרפו גם לתופסת. אלים. הראש של פרנק כאב מרוב הלם. הוא לא חשב על שם המשחק הזה ש נ י ם.