"אהה," מלמלה. "חלמת על זאוס?" לורי שאלה משום מה את דניס והוא הניד בראשו. "כלומר... כן אבל לא בדיוק." מלמל. "חלמתי על ים ממש ממש מוזר... המים שם מסוכנים" אמר והצטמרר. בהינו בו, אני בלב דופק. זה נשמע כמו החלום שלי. הוא חייך לעצמו והסביר. "מי ששותה אותם שם נהיה מהופנט והם כאילו תוקעים אותו במקום הזה והם לא יכולים לצאת ממנו," אמר.'או רוצים', קול אמר לי בראש, זה נשמע כמו מהדיסקית שהייתה תלוייה לי על הצוואר. נשכתי שפתיים. נועה פערה את העיניים. הנחתי שהיא מזועזעת בתור בת פוסידון. "לשם זאוס כיוון אותנו," לורי מלמלה וכולנו הסתכלנו עליה. היא סיפרה לנו את החלומות שלה מהזמן האחרון- זאוס אמר לה שיהיה לה מסע בקרוב עם נבואה, איש מוזר שנראה כאילו שהוא רוצה לחטוף אותה, אנשים מוזרים. 'נראה שעומד להיות לי מסע כמו לאבא.' חשבתי והנהנתי ללורי ונאנחתי. "אז אין ברירה אלא-" התחלתי להגיד אבל אז ראינו בן אדם מבוגר מגיע אלינו ולורי נרתעה אוטומטית לאחור. הנחתי שהיא עדיין פוחדת מהחלום שהאיש חטף אותה. נועה הסתכלה עליה ואז הסתכלה על האיש. "אין מה לדאוג, זה רק ליאו" אמרה וחייכה אליו. הוא חייך וקרץ לה. רציתי להיקבר במקום שלי. למה אבא היה חייב לבוא? טום השתנק והחליק מתחת לשולחן. נועה נחרה לו בבוז ואז חייכה לאבי. כולם לחצו ידיים והציגו את השמות שלהם. נועה עשתה ממש הסבר על כל אחד. חייכתי לעצמי. "אני נועה בת פוסידון,זאת מיקה, שאותה אתה מכיר כמובן. זה טום בן פוסידון או כמו שאני קוראת לו הפראייר," התחילה להגיד בדיוק כשטום עלה שוב לפני השולחן ושפשף את הראש מהמכה שהוא קיבל. הוא עשה פרצוף והחטיף לנועה. היא צחקקה והמשיכה, "זאת לורי מבורכת זאוס והיפנוס, וזה דניס בן זאוס וזה מעיין בן זאוס." אמרה ולקחה אוויר. ליאו הנהן. כרגיל, הוא נראה נבוך ליד אנשים. "טוב, רק באתי להגיד שלום למחנה ולמיקה" אמר, חיבק אותי והלך לכירון והם דיברו כשליאו מסתכל עליי מידי פעם בדאגה ואז חוזר לכירון. לורי בהתה בי בשאלה. "אבא שלי בן אדם...מוזר." אמרתי וחייכתי אליה. לורי צחקה ואני צחקתי גם. טום בהה בי בעיניים מעורפלות לפחות עד שנועה החטיפה לו שוב במותן והוא הצטרף בצחוק מאולץ שלאט לאט נהיה אמיתי. כבר כאבה לי הבטן מרוב צחוק כשכירון הקנטאור בא אלינו בפרצוף רציני. כולם מיהרו להפסיק לצחוק ולהסתכל עליו. לא הבנתי למה כולם הפסיקו לצחוק עד שראיתי את כירון והחוורתי.

טום נראה כרוצה לקבור את עצמו ונועה לא ידעה מה להגיד. דניס נראה אדיש ומעיין שילב ידיים והסתכל ישר על כירון."כן?" שאל. כירון נשם נשימה עמוקה. "בואו עימי לשיחה קטנה," אמר. קמנו וכולנו הלכנו לחדר קטן עם שולחן עוד יותר קטן. מר ד' היה שם גם עכשיו ושתה משהו שלא זיהיתי, אבל כנראה שלא היה אלכוהול מאחר וכירון לא נזף בו. האל הסתכל עלינו כשנכנסנו. נועה התנשפה ואני נרתעתי לאחור. לורי נרתעה לאחור גם כשקלטה מי בחדר ליד מר ד'. זאוס בכבודו ובעצמו. כולנו כרענו ברך מול מלך האלים והוא קרץ ללורי. "אין צורך. בואו נדבר," אמר זאוס וכולנו הנהנו ביראה והופיעו כיסאות משום מקום לכולם. התיישבתי משמאל ללורי ונועה מימינה. מעיין ישב מאחוריה ודניס משמאלו. כירון הדליק אור לבן בחדר. "בסדר. אז לפניכם מסע חשוב," פתח זאוס טום קימט את המצח. "מה זאת אומרת?" שאל בן פוסידון. "אתם תגאלו את האנשים שכלואים בים," אמר קול. חיפשנו כולנו מאיפה הוא ולא מצאנו. זאוס עשה פרצוף והרים יד. ברגע שהוא הרים אותה הרחתי ריח ים ואז זה הפסיק מיד. "תודה, פוסידון. כן. המסע שלכם חשוב בהחלט לאנשים המסכנים הללו." אמר והשפלתי את המבט. לורי נראתה מוזר ומהופנטת בעצמה. "חשב שהם יצאו בכל המהירות. אסור לבזבז אף רגע." זאוס אמר לכירון וכירון הנהן והסתכל על לורי, שיצאה ממה שזה לא יהיה לשמחתי. נועה קמה בנחישות. הופתעתי מזה שהיא רוצה מסע. "כדאי שנצא כרגע." אמרה. טום הנהן וקם גם. "כן." אמר והסתכל עליי החזרתי לו מבט ללא הבעה עד שהוא הסיט את המבט שלו..דניס גם נעמד ונשען ללוריאנה על הכיסא. "איך נצא? אין לנו כלי שיט," אמר. 'ומי אמר שאנחנו רוצים לצאת למסע,' חשבתי בכעס אבל שתקתי כי עמוק בלב רציתי מאוד מסע חיפושים כמו של אבא. זאוס נראה מהורהר. "חכו רגע," אמר ונעלם בפוף.

כעבור רגע שמענו רעם בחוץ ונועה יצאה לראות מה קרה. "בואו תראו!" היא קראה כעבור כמה שניות ורצנו החוצה פלטתי קריאת הפתעה כשראיתי על מה נועה מדברת. ספינה ענקית עמדה שם, וורודה למראה. לא. האמת שהתחלף לה הצבע באור השמש כל פעם. "מגניב," לורי לידי מלמלה. הלב שלי רקד באושר למרות המסע המפחיד. 'תהיה לי ארגו שתיים, תהיה לי ארגו שתיים' חשבתי באושר ודמיינתי את ההבעה של אבא כשהוא ישמע על המסע המסוכן. זאוס הופיע שוב ליד לורי. הוא שם לה יד על הכתף וחייך אליה. "תרומה מפוסידון. אז יש כלי שיט או לא?" הוא שאל את בנו דניס וזה צחק במבוכה. עלינו לספינה. סקרתי אותה במבטי מכל הכיוונים. מדרגות קסומות הופיעו כדי שנעלה בקסם ברגע שרצינו לעלות. לורי עמדה מאחוריי והסתכלה ביראה על הים. דניס שתק- הוא בן זאוס ובטח לא חובב מים. טום לעומתו צחק ומחא כף ונשמע גל. הספינה הטלטלה ולורי יבבה ודניס אחז חזק במעקה והתיישב במבט מלא אימה. חייכתי לעצמי וסקרתי את הבקרה של הספינה. היה לה לוח בקרה, ואכשהו ידעתי איך לכוון אותו. טום נעמד לידי כשהשטתי במאמץ את הספינה והסתכל עליי. "צריכה עזרה?" שאל והנהנתי בפרצוף אדום ממאמץ. הוא חייך לעצמו ועשה תנועות בידיים. זה נראה כמו ריקוד והסתכלתי עליו מהופנטת. הוא עצם עיניים והקשיב לגלים. הספינה החלה לשוט ונורה אדומה נדלקה. נועה כחכחה בגרון מאחוריי וקפצתי, אבל טום בן פוסידון המשיך. "נראה לי שהאור מדווח שהיא שטה," אמרה בת פוסידון ומצמצתי והנהנתי. הסתכלתי על האור וחזרתי להשיט את הספינה, לוחצת על כפתורים ולבסוף נוהגת בהגה. טום התנשף מאחוריי. "כל הכבוד, נצר הפייסטוס." אמר לי והסמקתי. הוא צחק ובא אליי. "ואת ממש יפה," לחש לי באוזן ונישק לי את הלחי. נדהמתי ואיבדתי תחושה בידיים ובהגה. הוא נישק אותי נשיקה זריזה בלחי ואז מיהר להסתלק. נועה צחקה והאדמתי כולי וחזרתי לשוט ברגשות מעורבבים- כעס על נועה שצפתה בנו, אהבה לטום בן פוסידון, החבר שלי.